יא עיני, יא רוחי, יא מוחמד, כמה פעמים אמרתי לך שצריך להדליק ת'האור, כדי שנוכל לכוון ולראות, לאן שאנחנו רוצים לשלוח ת'טיל. אתה לא מבין, יא אחי, שזה עניין של אמינות? הא, יא עמי? אם אנחנו מפרסמים שאנחנו הולכים להעיף טילים על תל-אפיף ובסוף הטילים נופלים בכפר-סבא, אתה מבין שאנחנו נראים לא רצינים. אתה רוצה שהיהוד אלה יעשו מאתנו צחוק, הא, יא מסטול?
לא אמרתי לך שצריך שבכל השטח יהיה אור, אבל למה אתה ממשיך לעבוד בחושך, הא? אי-אפשר לעבוד בחושך. נכון, צריך להיזהר שלא יראו אותנו, אבל מי אמר שצריך לעבוד בחושך מצרים? דרך אגב מצרים. ימח שמם המצרים האלה והסיסי המעפן הזה, תראו איך הוא הולך יד ביד עם היהוד. תגיד, אתה חושב שהם לא ניתקו לנו ת'חשמל בשביל לשים לנו מלכודת? כל הזמן הם מפרסמים שלא ניתקו לנו ת'חשמל, ת'מים ות'דלק בגלל שהם מפחדים מהמחכמה הבינלאומי בהאג ואני לא מאמין להם, בחצי מיל. אלה היהוד שקרנים בני שקרנים. אומרים לבן ומתכוונים שחור. אם הם נותנים לנו חשמל, מים ודלק, בזמן שאנחנו מעיפים עליהם ת'טילים שלנו, בלי שום הפסקה, אז יש איזה ריח של מלכודת באוויר. תגיד לי אתה חושב שהם מטומטמים? אתה חושב שהם בכלל שמים על המחכמה הבינלאומי בהאג או בנס קפה? הא?
תביא. תביא עוד חבילה של הטילים מהמחסן של ג'מיל. איזה מזל שאבא של ג'מיל לא סתם ת'המחסן התת-קרקעי הזה שיש להם מתחת לבית עוד מהתקופה של הטורקים. שום מטוס ושום מזל"ט של הציונים האלה לא יוכל לגלות ת'המחסן הזה שהוא בעצם בונקר ממש. בונקר. בונקר. עבודה טובה עשו אז, בתקופה של הטורקים. ממש אחלה.
הבוקר כשהתגלחתי הרגשתי שזרם המים חלש יותר מקודם. אתה חושב שהם התחילו לשחק עם המים שלנו? לא נראה לי. אני חושב שבכל זאת, למרות שהם לא שמים קצוץ על המחכמה בהאג, הם די פוחדים ממנו. תראה איזה פאדיחה עשינו לקצינים שלהם שהכרזנו עליהם פושעי מלחמה באירופה. כל גנרל כזה אחרי כל מלחמה אתנו, הופך לאיש עסקים. אתה זוכר ת'זה שנשאר לשבת דבוק לכסא במטוס בהיתרו בגלל שפחד שיעצרו אותו בשדה התעופה שהוא היה קשור להפצצות במפצע מקודם. איך הם קראו לו? מפצע אמו. אנא עארף. כל פעם מפצע ועוד מפצע, אבל בסוף, אנחנו מראים להם. ועוד איך מראים להם, בלי לתת לזה שם של מפצע.
בגלל שאני לא סומך עליהם במיל, אז בניתי לי תחנת דלק קטנה מהצד. בין מפצע למפצע, כשלא בודקים יותר מדי בעניין הזה של הדלק ונותנים לנו דלק חופשי לטילים, שמתי לי כמויות גדולות בצד. הכל בשביל הימים שאולי יפסיקו לתת לנו דלק, חופשי חופשי, יכבו ת'החשמל וינתקו ת'מים. עכשיו אני לא לא צריך אותם בכלל. אבל מה, חבל לי לבזבז ת'דלק ששמתי בצד, אם הם נותנים - עכשיו - דלק חופשי חופשי. איך לימד אותי אבא שלי שאמר לי: "נותנים לך, תיקח. מרביצים לך, תברח". אז הם נותנים ואני לוקח. מה זה לוקח. גלונים, גלונים. אחראי הדלק כאן אוהף אותי נורא ונותן לי דלק בלי חשבון. למה יש לי הרבה הרבה הצלחות עם הטילים. לא הצליחו לפגוע בי אפילו פעם אחת.
יאללה. יאללה. מספיק עם הדיבורים. צריך לעבוד שלא יבוא חיוך על הברצוף שלהם יותר. שידעו שאנחנו לא פרייארים ולא נשטוף להם, לנצח, ת'הכלים המלוכלכים שלהם, בכיורים, במסעדות, שם מאחור. שהם יבנו להם, לבד - מחדש - ת'הבתים שאינשללה הטילים שלנו עם הדלק שלהם, יפוצצו להם. שיהיה לנו סבאח אל חיר ורמדאן כרים. העיק שימשיך להיות כאן שמח בלב והם לא יבסיקו לבחד מהטילים שלנו.
