רצח הילדים והווילה בג'ונגל

דוח מעבדה ליחסי יהודים-ערבים בא"י:

ממצאים:

• עזה - החנתקות: מדינת טרור. טילים. מנהרות. 3 מלחמות.

• רמאללה - אוסלו ושלטון עצמי: 2 אינתיפאדות. 1500 "קורבנות שלום" יהודים. טרור מדיני בפורומים הבינלאומיים. הסתה אנטישמית ברחובות, בתקשורת, בחינוך. פיצוץ כל מו"מ. חטיפת 3 צעירים יהודים ורציחתם. כשראש הרשות הסתייג מן החטיפה, הרים עמו 3 אצבעות כאות ניצחון.

• ירושלים ה-'מזרחית' - סיפוח לישראל. בתגובה לרצח הצעירים אספסוף יהודי התגודד, הציק לערבים. בתגובה לידיעה שיהודים שרפו חיים צעיר ערבי כ"נקמה", רגמו מאות ערבים שוטרים, שרפו מכוניות, השמידו תחנות של הרכבת הקלה, חסמו כבישים.

רעולי פנים הסתירו את פניהם. לדבריהם, כי הם עובדים ומתפרנסים בעיר היהודית. הערבים מעורים בחיי העיר היהודית. במלונות, במסעדות, בבתי החולים, בתעשיה, בקניונים - הם והיהודים נזקקים אלה לאלה. בסקרים, רוב הערבים מעדיפים שלטון יהודי על שלטון פלשתיני. כל ערבי יודע, שהמעשה הנורא שנעשה בנער הערבי זר ליהודים ואינו מאפיין אותם, ובכל זאת הגיבו בהתפרצות המונית של שנאת ישראל.

• מדינת ישראל - הערבים אוזרחו ושולבו בכל מערכות החיים. עפ'י מחקר אוניברסיטאי 52.8% מן הנשאלים מכירים בזכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, 42.5% מציגים עצמם כ'ערבים ישראלים' ולא כ'פלשתינים', 63.5% רואים בישראל "מקום שטוב לחיות בו".

למרות זאת, אלפים השתתפו בהריסת רכוש, חסימת כבישים, השלכת אבנים והנפת דגלי 'פלשתין', למרות שידעו שרצח הנער הערבי הוא ההפך הגמור מכל מה שהכירו אצל היהודים.

מסקנות:

ניסינו הכל - הינתקות בעזה, אוטונומיה ברמאללה, סיפוח - לפי בחירתם ללא אזרחות - בירושלים, אזרחות מלאה בישראל. התוצאות הקשות ביותר היו להינתקות, אך גם האזרחות המלאה מניבה רק דו-קיום מכורח הנסיבות, לא הזדהות. מי שמחפש "פתרון", לא ימצא אותו באף אחת מן החלופות. הנערים היהודים נרצחו בהר חברון, הנער הערבי נרצח בירושלים - ואזרחי ישראל ערבים חסמו... את וודי-ערא. סימן, שהבעיה אינה 1967, כי אם 1948: השלטון היהודי כשלעצמו, בכל חלק של הארץ.

דיון:

התגובה היהודית מתחלקת לשניים: אלה מבקשים לתקן את התחנות ההרוסות של הרכבת הקלה לנוחיותם של הנוסעים הערבים, ובכלל להיטיב את תנאי חייהם ולשכנעם שחייהם חשובים לנו. ואלה מעדיפים תחנות הרוסות, ובלבד שהרכבות תהיינה "נקיות" מערבים. ערבים ישראלים שנשאלים, מדוע הנוער שלהם מבקש "ברוח ובדם לפדות את פלשתין", שולפים רשימה מוכנה של קיפוחים ודוחקים את המראיינים היהודים לעמדות מגננה. לא עולה על דעתם להציע לאיש שיחם הערבי את ההסבר הפשוט שהם חצויים בתוך תוכם בהתייחסותם אלינו: דר. ג'קיל נוח לו עימנו ומיסטר הייד רוצה להיפטר מאיתנו.. יש שניות גם אצלנו. הציבור היהודי אינו שונא ערבים ותכופות מגלה סובלנות רבה מול פרובוקציות קשות. עם זאת, גם המתונים שומרים מרחק תרבותי וחומרי. אלה ואלה מסכימים, שכיום הם כבר לא יוכלו האחד בלי השני. מתבקש "מודוס וויוונדי" - מציאת דרך קיום משותפת. לא איך מנהלים רומן, אלא איך - פשוט, חיים. התשובה מקופלת במשל "הווילה בג'ונגל" של אהוד ברק. בתוך הווילה היהודית הדמוקרטית מותר ואף רצוי שכל אחד ישמור על ייחודו וגם על גאוותו הלאומית. אך זאת בתנאי, שישמור על הכללים השומרים על דרי הווילה מפני הג'ונגל שמאיים מסביב. מי שינסה לייבא את הג'ונגל לווילה, יוחזר לשם. ישראל הפרה את הכלל הזה, ועכשיו היא משלמת פעמיים: שלושה מילדיה טרף הג'ונגל וילדים אחרים הפך לחיות טרף.