השלב הראשון בקרב - "שובך יונים" פלוגה ל' פנתה לצירי הפלסטיק בביצות, והתרחקה צפונה. אמרתי לסרן אורי הקמן, המ"פ: "שמור על הפירמה אצל גדוד החי"ר", וזאת הייתה שיחתנו האחרונה. הפלוגה נכנסה למארבים בצירי הפלסטיק. פרצה חמישה מארבים, ונפגעה במארב השישי. התקרבנו לתעלה, והמצרים כבר חצו אותה בחסות ארטילריה ומטוסים תוקפים. בין מעוז למעוז היו כעשרה ק"מ. הם חצו,את התעלה, ופרסו מארבים. אחרי המלחמה ראיתי תצלומי-אוויר עם עומק של מחפורות, את זה לא חופרים בחמש דקות. כלומר, חלק מכוחות הקומנדו בגזרת הביצות היו שם עוד בלילה הקודם.¹ בקיצור, פלוגה ל', למעשה, עסקה בחילוץ הכלים של עצמה. מי שלא נפגע חילץ את מי שנפגע וגם הוא נפגע. ומרבית הפלוגה נגמרה בזה. לא הכל עסקו במארבים. בגזרה הצפונית הוצבה מחלקה מראש במעוז "אורקל". בדקה הראשונה נהרג איציק רוט, המ"מ שלה. שלמה ערמן, סמל המחלקה, הפך למ"מ, והמחלקה לחמה מצוין, והצילה את "אורקל". ל"בודפסט" הגיעו שני טנקים, ולחמו שם. אבל בגדול - איחרנו, המצרים יצרו תנאי פתיחה עדיפים, וניצלו אותם היטב. מפלוגה זו רק שני הטנקים של "בודפסט" הגיעו למקומם. על פלוגות אחרות נדבר להלן. כמג"ד, ניסיתי להבין את התמונה הכללית בהקשבה לרשתות הקשר. מהרגע הראשון התפוצצה הרשת מרוב תעבורה. אלה לא היו דיווחים, אלא זעקות מהמעוזים. כולם זעקו, "עולים עלינו"; "שורפים אותנו בלהביורים"; "רופא! הרופא! הרופא נהרג"; "קפוץ מהר, הטנק נשרף! עכשיו!"; "זאת לא תקרית, עבדו עלינו בעיניים. זאת מלחמה!" תיקי וידס, קשרית בחטיבה,² ניסתה לקיים סדר כלשהו: "אל תדברו בבת-אחת! 'מילאנו' - המתן. 'בודפסט', '"מפרקת"' - המתן. 'לחצנית', עבור!". "כאן 'לחצנית', אנחנו מוקפים מכל עבר, המפקד נהרג". ברשתות הקשר חסימות נוראיות והפרעות קשות מאוד, שהפעילו המצרים - בנוסף לעומס העצום, שיצרו זעקות המעוזים. נאלצתי לעבור לדבר ברשתות הקשר הפלוגתיות. בעזרת האנטנה הגבוהה במפקדת הגדוד ניסה הסמג"ד לתווך גם הוא. אני מבין, שהחטיבה (275) עסקה בקשר טלפוני עם המעוזים, זאת אומרת, הפכה למפקדת מעוזים. אבל יש פה גזרה חטיבתית. אתה לבד, מעט מאוד מידע, והבנתי לאט מה קרה. לפני תחילה המלחמה, כלומר לפני שהמטוסים המצריים הפציצו אותנו, עבדנו ברשת הבט"ש, שנועדה לכמות קטנה יחסית של מידע. בזמן חרום אמורים היינו לעבור לרשתות אחרות, אבל בכניסה כזו להפתעה לא עבר שום דבר לשום דבר אחר. במצב הזה היו אמורים גם להחליף שמות ותדרים, אבל במצב קריטי אי-אפשר להחליף כלום, כי כל אחד ממשיך במה שידע. עכשיו, כמעט שלא היה קשר, והסמג"ד שלי, שנשאר מאחור, תיווך ביני לבין החטיבה. הוריתי לקמב"ץ להתקדם עם טנק המג"ד והנגמ"ש לתעוז "מרתף", כדי להקים חפ"ק. בתדריכים הקודמים סוכם שהסמג"ד יישאר מאחור, כדי "לדחוף" את הפלוגות קדימה. בדרך ל"מרתף" חלפתי ליד התאג"ד של ד"ר עזרא. הוא היה במקום המתוכנן, וחשבתי לעצמי: "לפחות, משהו מסודר במהומה". חברתי לקמב"ץ בתעוז, שהיה תחת הפגזה נוראית. החלטתי לוותר עליו בשלב הזה. לפי קריאתי את תמונת הקרב, הוריתי למ"פים להימנע מתנועה על הכבישים, כיוון שהם טווחו והותקפו על-ידי מטוסים גלים-גלים. גם הטנק שלי נפגע בהפגזה ארטילרית, ומכשירי-הקשר שלו יצאו מכלל שימוש. עברתי לפקד מנגמ"ש הפיקוד. לא היה זמן לארגן טנק פיקוד אחר. הטנק "הנכה" הפך לטנק-אמבולנס, שפינה נפגעים.