אזעקת אמת

ביום ג' שעבר ב-8 ביולי בשעה שצה"ל פתח במבצע "צוק איתן" כתגובה על הירי הבלתי פוסק נגד הישובים בדרום, נערך בתל אביב הכנס על השלום. אפשר ובתקופה שיצחק רבין היה ראש הממשלה ניתן היה לראות זאת במימוש אמירתו "נילחם בטרור כאילו אין שיחות שלום וננהל את שיחות השלום כאילו אין טרור". מעשי הטרור אומנם היו והֵדם הגיע עד לתל אביב ביירוט רובם באמצעות מערכת "כיפת ברזל". אבל שיחות השלום התקיימו במלון בתל אביב. לא ברמאללה ולא בירושלים. לכאורה אירוע סוריאליסטי. למעשה ריאליסטי מאוד. הרי גם המלחמות הגדולות ביותר נגמרו בשלום, אלא שבהרבה מקרים ניתן היה לעשות זאת בפחות שפיכות דמים. ארבעת הילדים שנהרגו אתמול בעזה בהפצצה, אך שבשגגה ללא ספק, הם תזכורת טרייה. את הרשומה בשבוע שעבר הקדשתי ל"פולחן המוות". וזה בדיוק מה שחמאס רצה. הוא בונה על "שאהידים". לנו דרוש השלום כמו אוויר לנשימה. אין דרך אחרת מאשר הדרך לשלום. אין! אינני יודע אם שמתם לב כי בשום שפה שבעולם אין תדירות השימוש, והמשמעות, למילה "שלום" כמו בעברית. כשפוגשים מישהו אומרים לו: שלום. כשנפרדים אומרים: שלום. בשבת אומרים "שבת שלום". במסורת היהודית כאשר מברכים "לחיים" - עונה הקהל: "לחיים טובים ולשלום". גם לאנשי מלחמה נאמר: "יהי שלום בחילך" ובהמשך, לאזרחים- "שלווה בארמונותיך"; וכשנפרדים ממישהו שסיים את חייו אומרים: "הוא ( הקב"ה) יעשה שלום עלינו ועל כול ישראל".וגם למנוח יש לנו את הברכה: "ינוח על משכבו בשלום" דביר כותב כי המילה 'שלום' מופיעה ארבע פעמים בפסוק מלכים ב פרק ד פסוק כ'ו: "עַתָּה, רוּץ-נָא לִקְרָאתָהּ, וֶאֱמָר-לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ, הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד; וַתֹּאמֶר, שָׁלוֹם." שלום, שלום ואין שלום.

"ועידת הארץ לשלום

כאשר עיתון כמו הארץ, שנמנה עם הצמרת של העיתונות החשובה והמשפיעה בעולם, מארגן ועידה ובה מושמעים ונכתבים מסרים חשובים של נשיא המדינה, נשיא ארה"ב, מזכיר האו"ם, נסיך סעודי, מנהיגים מדיניים, הסופר דויד גרוסמן ואישים חשובים אחרים - טבעי שיהיו לכך הדים. עיתון הארץ אף שבהיותו עיתון ליברלי ופתוח לעמדות שונות, יש לו נטיות ברורות- מדיניות, ביטחוניות וכלכליות. אולם בשני תחומים הוא הפך מעיתון מדווח לעיתון לוחם. בתחום "המחאה החברתית" שהוא היה מנושא דגלה והביטאון הראשי שלה בהשראה של סגן המו"ל ומייסד דה מרקר, גיא רולניק. ובתחום השלום, המו"ל שלו, עמוס שוקן. אף ששוקן ממעט לכתוב, הוא המדחף הראשי במערכה למען השלום. עמוס שוקן מנפץ לפחות הנחה אחת והיא שפסו אידיאליסטים שלא מקרב הימין הלאומני. הוא מוכיח שטרם פסו אידיאליסטים מן הארץ, בלי מרכות כפולות, בעלי אופקים רחבים מעבר לראייה צרה. חבל שאין רבים כמוהו. ובמסגרת התייחסות זאת נערכה הוועידה באחד המלונות הגדולים של תל אביב, מלון "דויד אינטרקונטיננטל" באולם ענק שהיה מלא מפה לפה ורבים שהו במבואות כדי לצפות בדוברים מעל מקרעים גדולים. מבין הנאומים והמסָרים היו גם אי-אלה אמירות ראויות לציטוט. הנשיא אובמה: "על אף הישגיה של ישראל עד עתה וכל הישגיה העתידיים, אין היא יכולה להיות שלמה ובטוחה ללא שלום". הסופר דודי גרוסמן: "אדוני ראש הממשלה, שיתוק היא לא מדיניות. היא מחלה". הנסיך הסעודי טורקי אל פייסל: "אני מייחל ליום שבו יתאפשר לי להשתתף בוועידה כזאת, ולאותם הישראלים שישתתפו בה יתאפשר לטוס לריאד ולקחת חלק בוועידות שיתמקדו בשאלה כיצד יכולים כולנו לעבוד ביחד כדי לפתור את הבעיות הבוערות הנוספות שמאתגרות את אזורנו." עמוס שוקן: "השלום הוא הדרך, המטרה היא הצלת החזון הציוני". הנשיא פרס אמר כי "יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן מסכן את חייו למען השלום". אהוד ברק התבטא כי "אני רבין ואולמרט... אמרנו שאנחנו הולכים (למו"מ, צ.ג) בידיעה ברורה שאנחנו מסכנים את שרידותינו הפוליטית... האינטרס המשותף שיש לנו עם המדינות הערביות המתונות כלפי אירן לא ניתן להצפה ותרגום מעשי משום שהציבורים שלהם טעונים בעניין הפלשתיני. אם נעים במסלול הפלשתיני הדלתות נפתחות לשיתוף פעולה מסוג אחר לגמרי עם המדינות הללו". ברק גם קרא להתחיל בהיפרדות חד-צדדית מהפלשתינים במקביל למו"מ. אותי עניין במיוחד תזכור היסטורי, של פרופסור מנואל טרכטנברג, שפתח את החלק שנוגע לתרומת השלום לכלכלה ולחברה. אותי זה עניין משום היכרותי את הנושא בעת לימודי "מדעי מדינה". פרופסור טרכטנברג הזכיר כי בעקבות תבוסת הציר במלחמת העולם הראשונה, המנצחים חנקו כלכלית את המדינות המנוצחות ובראש וראשונה את גרמניה. התוצאה הייתה זרעי מלחמת העולם השנייה, שכן היטלר עלה לשלטון בעיקר בשל המצב הכלכלי הקשה והשפלתה של גרמניה. על הטעות הזאת לא חזרו בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. בד-בבד עם הניצחון הופעלה תוכנית מרשל, אשר הביאה לא רק לשיקומה של אירופה בכלל וגרמניה בפרט, אלא הפכה את גרמניה למדינה דמוקרטית ועמוד השדרה המדיני והכלכלי של אירופה. מוסר ההשכל חל גם עלינו. ראשית, בכול מה שנוגע לנו ולמחיר המלחמה. במבצע " צוק איתן" לא היו עד כה, לשמחתנו, רק קרבן אחד ונפגעים. בין היתר הודות למדעני ואנשי הטכנולוגיה ולעמיר פרץ שדחף את פרויקט "כיפת ברזל". אולם המטחים התכופים של החמאס גרמו נזק כלכלי אדיר, לשיתוק משמעותי של התעשיה והחקלאות בדרום, בנפילה משמעותית בתיירות פנים ובעיקר תיירות חוץ, בפיצויי כספי לנזקים, ובמילוי המאגרים של צה"ל. שלא לדבר על תקציב הביטחון, אשר לא רק שיופחת אלא יגדל ושוב על חשבון תחומים חיוניים אחרים. זה מעגל רע לכלכלה לחברה ולמדינה. אשר לנזקים לאויב, החנקה כלכלית שלו מביאה את ההפך מן התכלית המצופה. תבוסה שיש עמה השפלה זורעת את זרעי השנאה ביתר שאת. תמיד ראוי לאפשר לאויב לצאת מן המערכה עם איזה קורטוב של כבוד עצמי. מדינאי ומצביא שלא מבין זאת אינו מצטיין באסטרטגיה נכונה. הוועידה שמשה תזכורת גם להיבטים חשובים אלה. העולם עובר כיום ממערכות צבאיות לכלכליות. ליברמן, בנט, ושאר עמיתיהם, הלוחמים בפֶה, טרם הבינו והפנימו זאת.

קהל של משוכנעים - captive audience

עם זאת, בוועידה שיזם וערך עיתון הארץ הקהל היה "קהל שבוי" ציבור של משוכנעים. אבל כידוע לנו בתחום הפסיכולוגיה החברתית, כי מאמצי ההסברה והשכנוע פועלים על קהל שנוטה לקבלת העמדה שלך. גם זה חשוב מאוד. שכן לעתים מתעוררים ספקות, באשר לאסטרטגיה הנכונה. לכן חשוב לחזק את המצדדים בשלום. גם ההיבטים השונים של השלום שסוקרו באותה וועידה היו חשובים מאוד. שכן ככול שסכסוך מתמשך הוא גובה, כאמור, מחיר כלכלי וחברתי קשה. ישראל, מטעמים שונים, לא בנויה למלחמות ארוכות. מאידך השלום מניב פרות כלכליים, שלא לדבר על מוניטין בינלאומי, למדינה קטנה שזקוקה לו כלכלית ומדינית. עיתון הארץ, שכאמור נוקט עמדה ברורה ותקיפה בעד השלום מצד אחד ובעד תיקון המערכת החברתית כלכלית מצד שני, ראוי לשבחים. ואין ספק שיהיה לו המשך. להערכתי במציאות הקיימת צריך לשנות כיוון: מן השאיפה לפתרון כולל, למעשים בצורה הדרגתית. בשעתו ציינתי כי יש להעדיף אף נסיגה חד-צדדית הדרגתית על המצב הנוכחי.ורבים וטובים משמיעים דעה זאת, על הצעדים הכרוכים בה. אולם בד-בבד עם תעודת כבוד לעיתון חשוב זה, זאת תעודת עניות לכול הגופים, הציבוריים והמפלגתיים אשר חרתו את השלום על דגלם. הם היו צריכים לעשות זאת; לא באולמות של בתי מלון אלא בכיכרות; לא רק בכיכר רבין אלא בכול כיכרות הערים; להוציא את האנשים ואם יש צורך לארגן הסעות כמו שהם מארגנים ביום הבחירות.זהו כישלון חרוץ ומביש,ומלמד לא רק על חוסר מעש אלא חוסר אונים משווע. הכתובת היא גם הסתדרות העובדים. אם אכן היא מתיימרת לייצג את הציבור העָמֵל, חשוב שהיא תיתן ביטוי נמרץ לכך, ואם יש צורך, ואני מאמין שיש, לארגן שביתה של כמה שעות למען השלום. שכן אם נוקטים עיצומים כדי להטיב עם עובדים במפעל כזה או במוסד כזה למען הטבת תנאיהם- על אחת כמה וכמה שיש לעשות זאת למען כלל ציבור העובדים למען עתיד טוב יותר. למען רווחה ושלווה, שלהן הציבור שלנו ראוי. לצערי חסרה לעם ישראל בשעה זאת הנהגה אמיצה ובעלת השראה, וזה כולל את האופוזיציה. האמירה של בן-גוריון כי "חשוב מה רצוי לעם, ולא מה העם רוצה" אולי הייתה יפה בשעתה. כיום חייבים לשכנע את העם, ובייחוד את הדור הצעיר, מהי הדרך הרצויה כשהמטרה היא שלום, שהוא חשוב בראש וראשונה לנו כאן. לא הופתעתי מן הסקר ששודר בערוץ 10 שלשום שלפיו 75% מן הציבור מתנגדים להפסקת אש. שכן הציבור מפוטם בנבואות שווא שניתן למגר את הטרור ב"זבנגים". ומי שמעצים תחושה זאת הוא, בין היתר, שר החוץ שלנו, אשר מקיים מסיבות עיתונאים מיד לאחר הודעת ראש הממשלה על הפסקת אש וקורא לכבוש מחדש את עזה. בכול משטר, הנאור ביותר, שר החוץ כזה היה נקרא לפנות את כיסאו. אבל אצלנו יש קואליציה. ברית בלתי קדושה דבוקה לכסאות.בשמה מאכילים את הציבור בשקרים. הארץ, עורר את תשומת לבכם לצורך החיוני והדחוף בשלום- הארץ קוראת לכם שוחרי השלום, המנהיגים שבכם, להיענות לקריאה- בבתיכם, בשכונות שלכם, במקומות העבודה שלכם ובכיכרות. זאת חייבת להיות מערכה שכמותה לא נראתה בארץ. היא חייבת לכלול מאבק ללא פשרות ב-"המהרסים והמחריבים" מבית- בשם הלאום, או הדת, או שנאה לשמה. צריך לשתף את הציבור הרחב, מכול הרבדים למערכה הזאת שהיא חשובה הרבה יותר מאשר "צוק איתן" מכיוון שזאת מערכה על "שלום איתן" על "עם איתן".