ספק אם יש בעולם עוד חברה עם אחוז כה גבוה של בעלי מצפון רגיש כמו החברה בישראל. למרות זאת נתקלים האנשים הרגישים הללו בתגובות הנעות בין חוסר אמון במקרה הטוב, לקללות ואלימות - במקרה הרע. זה גורם להם לתגובות של כעס ותיסכול, מפני שבדרך כלל הם הורגלו למצב הטבעי (מבחינתם) שבו על הרוב האטום וחסר המצפון האנושי, לקפוץ לדום ולקבל את דעתם כתורה מסיני.
התופעה הזו לא זקוקה להסברים מיוחדים. מי שיש לו מצפון רגיש אבל מאוד סלקטיווי, אינו יכול לצפות שרגישותו-שהיא-על-תנאי-מאוד-מוכר וידוע, תרשים הרבה אנשים. במיוחד
שקל מאוד לנחש מתי יופעל המצפון הסלקטיווי הזה, ומתי הוא יירד למחתרת.
כל ישראלי כבר מכיר היטב את ההתנייה הצבועה הזו. לפני כשבוע פירסמו 8 אנשי קולנוע שיצירותיהם מוקרנות במסגרת פסטיבל הקולנוע של ירושלים, גילוי דעת שדומה כאילו הועתק מגילויי דעת זהים שפורסמו בעבר, כולם בנסיבות דומות. חברי השמינייה מחו על פעולות צה"ל ברצועת עזה, וטענו כי "יש דרך אחרת, דרך הדיאלוג והכרה בסיבלו של האחר".
תזכורת. ב-11 במרס 2011, חדרו שני מחבלים פלשתינים שהגיעו מהכפר עוורתא לישוב איתמר ורצחו חמישה מבני משפחת פוגל: ההורים ושלושה מילדיהם: בן 11, בן 4 ותינוקת בת שלושה חודשים. כל חסידי המצפון האנושי ציפו במתח לשמוע איזשהו קול מחאה קטן מצידם של קולנוענים המתמחים בסבל האנושי. אבל מסתבר שהרצח המחריד הזה בכלל לא הזיז לכם.
אם לשפוט לפי התבטאויות עבר של כמה משגיחי כשרות מהמחנה האידיאולוגי שלכם, סביר להניח שסבל או אבל של
מתנחלים אינו שקול לסבל של תושבי עזה. לכן, אל תנסו למכור לנו את המצפון הרגיש שלכם בתחפושת של הומניזם אוניברסלי.
הרי מעולם לא הכרתם אתם והדומים לכם בסבל הישראלי, למרות שהוא נמשך כבר 15 שנה, מבלי שטרחתם להבהיר, שהיגון היחיד זה שבאמת גורם לכם זעזוע הוא סבלם של תושבי עזה. הסבל של העזתים המסכנים הסובלים היום קשות ממחסור בסוכריות כדי שיוכלו לחגוג רצח אזרחים ישראלים; או סבלם של אותם עזתים שכבר מזמן נמנע מהם התענוג העילאי של משחק כדורגל בגולגלות של חיילים ישראלים שנהרגו בעלותם על מטען רב-עוצמה.
לכן, רק מעט אנשים בישראל נותנים אמון בכאבכם הסלקטיבי. הרוב הגדול יכול רק לבוז לכם וגם לניסיונות הפאתטיים שלכם "לתקן" ו"לשפץ" את מה שאמרתם, בניסיון למנוע פגיעה באינטרסים הכלכליים שלכם מצד העם המוסת על-ידי יצרים לאומניים-ימניים.
מצפונם הרגיש של ההומאניסטים שלנו מתעורר רק כאשר ישראל נאלצת להגיב ונכנסת למלחמה. המצפון הסלקטיבי של השמאל הישראלי, ברחוב, על הבמה, בתקשורת או בכנסת, מתוכנת להגיב רק במקרים שהצד הפלשתיני יורה והצד הישראלי מגיב. אבא אבן כאשר היה שגריר ישראל באו"ם, ציטט פעם פתגם ערבי ידוע כדי להמחיש בצורה נפלאה את האבסורד: "דרבני ובכה (בי"ת וכי"ף דגושות)- סבקני ושתכה" (כי"ף דגושה; בעברית: "היכני ובכה - הקדימני והתלונן").
היום היה צריך אבא אבן להשמיע את הפתגם הזה גם באוזני קומץ ישראלים, שרואים בישראל ורק בישראל את מקור כל הרשע במזרח התיכון. חלקם גם מתביישים להיות היום חלק מעם ישראל.
הבושה, אגב, היא הדדית.
המשת"פים כבר נערכים
בעוד מבצע "צוק איתן" נמשך, פורסם כי הפרטנר הידוע שלנו לשלום, אבו-מאזן, יוזם פנייה לבית הדין הבינלאומי בהאג, כדי שיכריז שישראל ביצעה
פשעי מלחמה. לפלשתינים אין סבלנות להמתין עד שהמועצה לזכויות האדם בז'נבה, תודיע על הקמתה של "ועדת גולדסטון" מס' 2 - הכרזה הצפויה בימים הקרובים.
אבל לא רק בז'נבה נערכים. גם אצל המשת"פים הקבועים להכפשת ישראל, הוכרזה כוננות. כמה ארגוני זכויות אדם - ביניהם הוועד להגנת חופרי המנהרות לחיפוש פטריות כמהין - כבר פנו ליועץ המשפטי לממשלה, בתביעה לבדוק "חשדות כבדים(!) למדיניות צה"ל של פגיעה בזכויות האדם של תושבי שכונת סג'עייה, שגרמה למספר גבוה של נפגעים".
נציגת הארגונים הללו שרואיינה אתמול מעל הבמה התקשורתית הכי מחבקת שיכלה לבקש ("לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10), לא נשאלה (כמובן) וגם לא מסרה אם בידי הארגונים לזכויות האדם הפלשתיני הצטברו גם חשדות כבדים או אפילו קלים לפשעי מלחמה שמבצע ארגון אלמוני המבצע ירי חסר אבחנה על אזרחי ישראל.
כנראה שמדובר בטענות שווא של דובר צה"ל.
