רעיון מרכזי ביהדות הוא החזרה בתשובה, שתחילתה בהכרה בטעות או בחטא ("מודה ועוזב ירוחם") וסופו בעשיית התיקון בפועל. התשובה היא גם מן המאפיינים את היהודים כעם. אמנם, להכות על חטא יודעת גם הדת הקתולית, אך היא אינה מאמינה בכוחו של האדם להיאבק עם עצמו ולהתגבר בכוחותיו שלו על החטא הקדמון, ולכן אין לו תקנה אלא ע"י החסד המוענק לו ע"י אותו האיש. ההבדל התהומי הזה בין שתי הדתות חושף את מלוא עוצמתה של היהדות, המאמינה שהאדם יכול להשתנות - ובכך לשנות את העולם - מכוח צוו מוסרי.
כמה קשה היא התשובה, אפשר לראות גם בימים אלה, ימי "צוק איתן". זה שבועיים אנחנו נתונים במלחמה קשה. הלב נשבר על החללים והפצועים, עם שלם נאלץ להימלט אל המקלטים או להשתטח על הארץ, ועוד נשלם ביוקר את ההוצאות האדירות שתעלה המלחמה הזאת, כ ו ל ה נגד ארגון טרור, לא מן הגדולים. במצב כזה מתבקשת הפקת לקחים - צבאית, מדינית, פוליטית - איך הגענו למצב הזה. והואיל והקשר הסיבתי מוביל לגירוש של כעשרת אלפים יהודים בידי הממשלה והצבא ש ל ה ם, היה מתבקש גם אותו תהליך רוחני ואינטלקטואלי שאמור לאפיין אותנו כעם: חשבון נפש וחזרה בתשובה. כי הגירוש של 2005 לא היה רק איוולת מדינית קשה ומשגה צבאי חמור, הוא היה גם חטא מוסרי כבד.
לשוא! למרות ששלוש מלחמות עזה הן תוצאה ישירה מן הגירוש שביצענו על עצמנו מתוך יישובי הרצועה ובסיסיה והריסתם במו ידינו, לא הייתה בממסד הישראלי, זה השולט עכשיו וזה שביצע את המעשה הנפשע והנואל, ובתקשורת שהייתה שותפה מלאה - שום הודאה בטעות, לא שכן הכאה על חטא. גם בצבא לא היה הרהור של חרטה על צבא הגירוש ההוא, רובוטים מסוממים ע'י פסיכולוגים, שבגלל מעשיו, הצבא של 2014 מקיז עכשיו מדמו.
ולא הייתה בקשת סליחה של אותם קיבוצים ומושבים ב"עוטף עזה" שחגגו ושמחו לאיד, כשמול עיניהם התרחשו מחזות הגירוש קורעי הלב. מספרים, שהיו חברי קיבוצים שמחאו כפיים כשהאוטובוסים עם המגורשים עברו לידם, זועקים ומתייפחים. כל זה היה מתוך סגידה ל-"אל השלום", אך גם כשנתברר להם שהאל הזה הוא מ ו ל ך, שהחל ממטיר עליהם גשם של פצמ"'רים ורקטות, בין היתר מתוך חורבות ההתנחלויות היהודיות שכל כך השתוקקו לראותן חרבות, וגם מאז ועד היום - 9 שנים! - לא היה הרהור שני, שמא טעו לכל אורך הדרך ולא היה חשבון נפש על העוול שגרמו לבני עמם, שעד לגירושם היו ה ם "עוטף עזה" המקורי, שספג את הפצמ"רים במקומם.
מלחמת ההינתקות השלישית
נשאלת השאלה, כיצד זה שלא נמצאו לאף אחד מן הטועים, המטעים ועושי העוולה תעצומות הנפש לעשות את חשבון נפשו, לכרוע ברך ולבקש סליחה ומחילה מאלה שפגע בהם והתנכר להם בשעת צרתם שהייתה גם צרת האומה? מה קרה לנפש היהודית בישראל, ששכחה כיצד חוזרים בתשובה?
והואיל ולא הייתה חזרה בתשובה, מה הפלא שגם בעיצומה של המלחמה המתרחשת עכשיו, מלחמת ההינתקות השלישית, שוב 'מחנה השלום' מנסה להעלות אותנו על מוקש בתביעתו להמליך על עזה במקום כנופיית החמאס את כנופיית רמאללה ? שכן, לזאת מטיפים עכשיו שדריהם ופרשניהם מעל כל גלי האתר, שהמטרה האמיתית של המלחמה הזאת תהיה החזרת הפתח לרצועה בדם בנינו, וכך תיסלל הדרך להקמת המדינה הפלשתינית. "צוק איתן"? כן, אבל לא הצוק שחשבתם. הצוק ש ל ה ם הוא פלשתיני!
מה הן האופציות האחרות? אין אופציה שכוח מן החוץ יכתיב, מי ישלוט עליהם. גם האמריקנים לא הצליחו בכך בלוב, במצרים, בעירק, באפגניסטן או בסוריה. תיאורטית, אפשר לסגור למיליון וחצי עזתים את ברזי המים והדלק ואת הזרמת החשמל ומצרכי המזון. אולם במקרה כזה המערב יאמץ אותם, יבנה להם נמל ימי ונמל תעופה ויפרוש עליהם את חסותו. יתפתח תהליך פסיכולוגי של סולידאריות עם בן טיפוחם, שאת מחירו נשלם בירושלים וביהודה ושומרון. בכלל, מעורבות בינלאומית תמיד פגעה בנו, ולכן מוטב שא נ ח נ ו נספק לרצועה את אמצעי הקיום המינימאליים ובתמורה נדרוש, כפי שהתווה ראש הממשלה, את פירוז הרצועה מרקטות וממנהרות.
תחילתה של חזרה בתשובה
פרשנים שונים העלו הצעה שיש בה משום תחילתה של חזרה בתשובה - ליישם ברצועה את נוסחת "חומת מגן" שחיסלה את הטרור ביהודה ושומרון: ניקוי השטח, ולאחר מכן פיקוח ביטחוני רצוף ללא הגבלת זמן, עם כניסה חופשית לצה"ל ביום ובלילה "לכיסוח הדשא", שחזקה עליו שלא יחדל לצמוח.
דא עקא, שלתשובה שלמה חסר עוד מרכיב: ההתיישבות היהודית. בלעדיה, היינו חוזרים מהר מאוד לבלהות ציר פילדלפי של הימים ההם, שצה"ל לא היה מסוגל להחזיק בו לאחר הגירוש, ללא גוש-קטיף. כי מבלי להתבסס ולהישען על התיישבות אזרחית ידידותית, כל צבא הוא צבא-כיבוש שימיו בשטח בהכרח ספורים.
על כן, בצדק טוען יוסי דגן, מ"מ ראש מועצת שומרון - "אין תוחלת בפעולה ללא הקמת הישובים מחדש".
לענייננו, יישום דוקטרינת "חומת מגן" ברצועת עזה מחייב הקמה מחדש של יישובי "התוחמת הצפונית" שמהם יוכל צה"ל לפקח על כל מה שצפונית לעיר עזה, היישוב נצרים עם פרוזדור עד לים, לפיקוח על המרכז וכמובן גוש-קטיף לשמירה על הדרום וציר פילדלפי. רק מתוך "האצבעות" האלה ניתן ליישם "חומת מגן" עזתית שתמנע התחדשות ירי הרקטות וכריית רשת מנהרות חדשה, ולא חשוב את מי ישליטו הערבים על עצמם בעזה.
כדי שלפחות אחרי 'מלחמת הינתקות הרביעית' נראה את החזון הזה מתגשם, יש הכרח להשמיעו בקול גדול - כבר מעכשיו!
