לאט אך בצורה עקבית, מבצע צוק איתן הופך להיות מלחמת התשה ותו לא. הלחץ המדיני על ישראל גם הוא הולך וגובר מיום ליום, למרות ששרים וח"כים מסוימים סבורים שיש ללכת עד הסוף. אלא שהם עושים זאת כלפי חוץ בלבד.
עמית סגל, הכתב הפוליטי של ערוץ 2 ידע לומר לצופיו שבקבינט לא הייתה ולו אצבע אחת שהורמה להצעה לכבוש את כל עזה, להשתלט עליה ולטהר אותה מחמאס. עם אלה שטענו וחזרו וטענו שיש ללכת עד הסוף, יש לערוך חשבון, אך העת עדיין לא הגיעה. גם לרטוריקה הפוליטית יש גבול. לציניות של הפוליטיקאים לא. השאלה הגדולה היא, לאן ממשיכים מכאן?
הצבא הופך למטרה נוחה לפגיעה
ישראל החליטה לצאת למבצע קרקעי לטיהור מנהרות הטרור. היה ברור לכל שלא ניתן יהיה לפוצץ את כל הטילים וחמאס יוכל, טכנית וטכנולוגית, להמשיך ולירות על ישראל. נדמה שכיום ברור לכולם שהשגת שתי המטרות הללו עדיין רחוקה. אין וודאות כלל שאם צה"ל ישהה עוד שבועיים-שלושה בתוך עזה הוא יצליח לחסל את תשתית המנהרות המתבררת כהרבה יותר משוכללת ממה שהעריכו תחילה.
מאידך השהייה בתוך עזה מעמידה את צה"ל בפני אתגרים קשים ביותר שאף צבא לא מסוגל להתמודד עמם, למשל הנייחות של הצבא, העמידה במקום. הצבא הופך למטרה נוחה לפגיעה. לדאבון הלב, ראינו מה קרה בסרטון שחמאס הפיץ בו מצולמים טרוריסטים היוצאים ממנהרה ומסתערים על עמדה צבאית. איני יודע אם יש מידע מדויק כמה מנהרות יש בעזה. אני מניח שהמדובר במאות אם לא יותר מכך.
יש להניח שמרכזי הפיקוד והשליטה, וכן הבונקרים בהם נמצאים ראשי חמאס אינם נמצאים אלא בעיר עזה עצמה. בלתי סביר למחוק את חמאס ללא כניסה לעיר עזה עם כל המשתמע מכך. מטרות צבאיות רבות לא נותרו. אין לגעת מה קרה לתשתיות האזרחיות והפרה-צבאיות.
לצד מלחמת ההתשה המתנהלת כעת, המאבק המדיני בעיצומו. גם אם אין דיווחים בתקשורת על מהלכים מדיניים, הם כן מתקיימים כל הזמן. כל מי רוצה להשיג תוצאות משביעות רצון חייב לקחת בחשבון שטיבן ייקבע במו"מ המדיני. חבל להרחיב על כך. ישראל נמצאת במצב עדין מאוד מול ארה"ב ומול מדינות אירופה. חלון ההזדמנויות המדיני הולך ונסגר. ככל שנמהר לנצל היטב את המצב הנוכחי, כך ייטב. בשחצנות לא נשיג דבר.
מה שחשוב הוא הניצחון בשטח
הצעתו של
דן מרידור, לפיה על ישראל להכריז על הפסקת אש ויציאה מן הרצועה מידית יש בה מן ההיגיון. יש הטוענים שמה שחשוב זו תמונת ניצחון. אני טוען שמה שחשוב הוא הניצחון בשטח ולא תמונות כי תמונות טובות עבור הרטוריקה ותו לא. נסיגתה של ישראל מן הרצועה במצב הנוכחי אינה חולשה. אין מישהו בר דעת שאינו מבין שישראל העבירה מסר מאוד חריף ומאוד קשה לחמאס. לכשהתושבים בעזה יצאו החוצה הם ייווכחו עד כמה חמאס המיט עליהם אסון. הברברת של ראשי חמאס לא תעזור. גם במישור המדיני ישראל עשויה להרוויח מאוד. גם לאחר הנסיגה בידי ישראל עוצמה המאפשרת לה לפעול ללא הגבלה. חיל האוויר, הארטילריה,
חיל הים, וכד', בהחלט יכולים לבצע עבודה משימות בצורה טובה מאוד.
חייבים לבדוק את כל ההתנהלות כלפי עזה, הן צבאית והן מדינית. מלחמה אינה זמן מתאים לעשות זאת. מוטב לעצור כשנקודת היציאה היא פרי יוזמה ישראלית ולא היגררות אחר לחצים ומהלכים של אחרים. כל החשיבה חייבת לעבור רביזיה.
קיים קושי מאוד גדול לבצע את כל מה שנאמר לעיל, זאת משום הציפיות מרקיעות השמים בקרב הציבור שנוצרו בעקבות הבטחות שווא של הפוליטיקאים, כולל יצירת פאניקה גדולה מאוד. כמי שגר כל חייו בעיר שידעה פיגועים נוראיים, טילים למאות ואלפים, כול במלחמה זו, גידול משפחה במצב של אי-שקט מתמיד, אומר כך: מי שמבטיח ששקט ושלווה ישררו בכל הארץ ומצבים דומים לזה של היום לא יחזרו, מאחז עיניים.
