שווייץ כבר איננה מה שהייתה. מלבד יופייה הטבעי, שאותו לא ניתן לקחת ממנה, היא כיום, במפורש, מדינה מאכזבת - לפחות בעיני תיירים שכמונו. אלא שיתר על כן מסתבר שגם השווייצרים כבר לא מלקקים בה דבש כמקודם.
לאורך שנים מרובות הייתה לה הילה של ארץ ניטראלית - כזו שלא אוהדת, אבל גם לא עויינת את הזרים בה - בבחינת "לא מדובשך וגם לא מעוקצך".
הפרצוף החדש שעוטה כיום שווייץ שונה לבלתי הכר בתכלית. העויינות מצידה כלפי הזרים משתקפת על כל צעד ושעל. ככל הנראה היא נובעת מהבידוד הנורא שכפתה על עצמה במדיניות החוץ העצמאית שלה, כמו גם במדיניותה הכספית היא מבודדת גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים, כאשר אפילו אזרחיה שלה אינם רווים נחת ממנה.
השינוי הגדול
שווייץ של היום יקרה להחריד, עד כדי כך שלא רק התיירים, הנקרים אליה, אינם רווים נחת מתעריפיה מרקיעי השחקים, אלא גם אזרחיה עצמם נרתעים מהם. את מסעות הקנייה שלהם הם מעדיפים לממש בגרמניה השכנה, הזולה פי כמה ממנה. מדי יום משתרכים תורים ארוכים של מכוניות החוצות את הגבול משווייץ לגרמניה, רק כדי לברוח מן הפרנק השווייצרי.
אבל לא רק היוקר הרב מאכזב בשווייץ. בעקבות הנהירה ההמונית של מהגרים, חופשי-חופשי, לארצו של וילהלם טל - איבדה שווייץ את צביונה כמדינה של סדר מופתי ושל ה"דיוק כמו שעון שווייצרי", של הניקיון הבוהק ברחובותיה, של העדר הסמים הקשים בה, ובעיקר של התום והיושר שכה איפיינו אותה בעבר.
שוויץ של היום היא די מבורדקת. רכבותיה שוב אינן יוצאות לדרכן בזמן מדויק, האשפה מתגוללת בה בראש חוצות, וסמים יש כמעט לכל מאן דבעי. הפשע עצמו מרתיע מכל וידי המשטרה עמוסות עבודה בשל מכת פדופיליה מרקיעת-שחקים ופריצת מכוניות על כל צעד ושעל.
גם אנחנו, הישראלים, נמאסנו על שווייץ בגדול, בעיקר בעטיו של מבצע "צוק איתן", שהוליד גילויי-אנטישמיות רבים. בקיצור: אין זו שווייץ לדוגמה שפעם היכרנו.