כיצד ניתן לקבוע אם דיווח עיתונאי משקף בהוגנות ובאוביקטיביות את האירועים שאותם נשלח לסקר? התשובה לשאלה זו פשוטה: ניתוח החומר - המצולם או הכתוב - שהגיע למערכת החדשות. על-פי גישה מקצועית זו ברור בעליל, כי העיתונאים שסיקרו את אירועי המלחמה בעזה הציגו תמונת מציאות שקרית. תמונות הטלוויזיה, למשל, ששודרו ברחבי העולם, הציגו רק את השלילה האנטי-ישראלית של מראות הרס המבנים שהיו פעם בתי מגורים, את המתים והפצועים קטועי האברים, את הילדים המדממים שנספו בהפצצות של חיל האוויר הישראלי. בקיצור: שלילה על גבי שלילה מעורבבת בשלילת "מעשי הרשע" של כוחות הכיבוש הישראלי.
אבל עכשיו מסתבר כי התמונות המסולפות האלה שאותן ראה העולם ושהוצגו מעל המסכים כאילו הן "הסיפור על עזה", לא היו אלא חומר שעבר עריכה מגמתית חד-צדדית על-ידי עורכי החדשות המשפיעים ביותר - הלא הם לוחמי השטח האלימים והמאיימים של חמאס.
זו לא בדיחה גרועה וגם לא השמצה פרועה. זו המציאות כפי שנחשפה בהודעת התאחדות הכתבים הזרים בישראל שיצאה - עם שוך הקרבות - בהודעת גינוי חריפה במיוחד נגד חמאס. העילה לגינוי: פגיעה בחופש העיתונות בעקבות איומים של אנשי חמאס על עיתונאים זרים במהלך מבצע "צוק איתן". באתר הרשמי של ההתאחדות נכתב: "אנו מוחים באופן החריף ביותר נגד הפעולות הבוטות, הבלתי פוסקות והבלתי שגרתיות של רשויות חמאס ונציגיהן כנגד עיתונאים זרים".
בהמשך הודעת הגינוי נכתבו דברים חמורים ביותר שמשמעותם אחת: פעילי חמאס איימו על הכתבים הזרים והבהירו להם שלא יעזו להעביר תמונות של אנשי חמאס בעת לחימתם, בעת שיגור רקטות לעבר ישראל, בעת ירי נ"ט אל שריון ישראלי, בעת חפירת מנהרות תקיפה, בעת הטמנת אמצעי חבלה בבתי מגורים של האוכלוסייה האזרחית ועוד ועוד איסורים שכל מטרתם הסוואת המציאות, שאי-אפשר לקרוא לה אלא "עריכה מגמתית". ההתנהגות המאיימת הזו, כך נטען במכתב הגינוי אינה אלא ""ניסיון למנוע דיווחי אמת באמצעות איומים או הפעלת לחץ, ובכך לא לאפשר לצופים לקבל תמונה אוביקטיבית מהשטח".
מכתב הגינוי מספר עוד, כי אנשי חמאס הפעילו מנגנון לסינון המידע היוצא אל העולם מרצועת עזה, כולל התנכלויות לעיתונאים. למשל: במספר מקרים, נאלצו כתבים זרים בעזה לעבור חקירות מאיימות כאשר אנשי החמאס דרשו לדעת מי האנשים שמסרו להם את המידע, מי הממונים עליהם במשרדים הראשיים של הרשתות שאותן הם מייצגים, מה כתובותיהם ומה מספרי הטלפון שלהם, כאשר ברור לנו שאנשי חמאס ניסו בדרך זו ליישם מערכת של "צנזורה" שתוכל למנוע פרסום סיפורים "לא טובים" ולקיים הליך של 'בדיקה', שיאפשר יצירה של רשימה שחורה של עיתונאים ספציפיים שבהם יש "לטפל" במיוחד.
רשתות זרות ששיגרו כתבים מיוחדים לסיקור אירועי הלחימה בעזה פרסמו תיעוד מיוחד של משגרי רקטות של חמאס, הממוקמים בלב אוכלוסייה אזרחית ברצועה, במרחק של כמאה מטרים ממבנה של האו"ם.. בתיעוד נראו כני שיגור שמוקמו בלב שכונה בעזה, ממנה נורו הרקטות, בנוסף לילדים המשחקים בקרבת מקום. "אנו מבינים היטב את הקשיים שנתקל בהם חיל האוויר הישראלי, בהבחנה בין אתרי שיגור רקטות ואתרים מוגנים", כתבו העיתונאים. "בסביבה שכזו, הנזק העקיף והאבדות של האוכלוסייה האזרחית הם בלתי נמנעים".
אגודת הכתבים הזרים מחתה בחריפות גם על איומים בפגיעה בנפש שמהם סבלו עיתונאים זרים, החרמות, הטרדות בלתי פוסקות וניסיונות מעקב, הכול כדי למנוע חשיפה של מה שבאמת מתרחש בעזה. האגודה מחתה על כל הדברים האלה "באופן החריף ביותר" כתב והוסיפה - "התקשורת הבינלאומית אינה קבוצת שדלנות ואי-אפשר למנוע ממנה לדווח תוך שימוש באמצעי לחץ או באיומים, ובכך למנוע מהקוראים בעיתונים ומהצופים בטלוויזיה קבלת תמונה אוביקטיבית של המתרחש בשטח". בהצהרת הגינוי נכתב עוד: "כתבים זרים שעובדים בעזה נרדפו במספר מקרים, אוימו בפגיעה גופנית או תוחקרו על סיפורים או על ודות מידע שהעבירו לרשתות או באמצעי התקשורת החברתית".
מאות כתבים זרים הגיעו לעזה במהלך יותר מחודש הלחימה בין ישראל לחמאס, אבל רק כ-10 אחוזים מהם דיווחו על קשיים מצד הרשויות העזתיות", נכתב עוד במכתב הגינוי. הסיבה: העיתונאים שהופנו אליהם איומים נמנעו מלהתלונן באופן פומבי מפחד של "פעולות תגמול". אבל מתוך הדיווחים על ההתנכלויות מצד אנשי חמאס עולות בבירור עובדות מדאיגות ביותר. אחד מצלמי הטלוויזיה הזרים דיווח שבמהלך עבודתו הוכה בידי אנשי חמאס ושמצלמתו רוסקה. צלם אחר סיפר כי מצלמתו הוחרמה למשך שלושה ימים. נציגיה של חברת חדשות אירופית דיווחו כי פעילי חמאס איימו עליהם בלי חשש, בלב הרחוב, כשצילמו מפגינים נגד חמאס. מספר גופי חדשות דיווחו כי נציגי חמאס הורו להם למסור את פרטי ההתקשרות שלהם ואת שמות המתורגמנים שלהם בתואנה שהם "מבקשים להקל על עבודתם ולארגן אותה".
מתוך כל פרטי התלונות הרבות עולה תמונה עגומה. אנשי חמאס אינם מעוניינים לספק לנציגי התקשורת הזרה מידע אמין ומדויק על מה שמתרחש בעזה. הם עושים כל מה שביכולתם כדי שהעולם יחזה בתמונות מבוימות או באירועים שקריים, ולהעביר לידיעת העולם מידע חד-צדדי ומסולף המציג את ישראל כמדינה גזענית, אנטי פלשתינית, רוצחת ילדים, הורסת בתי מגורים של אזרחים תמימי דרך שלא חטאו. בתמצית הדברים: במקום לסייע לתקשורת הזרה להשיג מידע אמתי, הם ממנים את עצמם ל"עורכי חדשות ראשיים" ומכריחים את העולם להסתמך על מציאות שלא הייתה ולא נבראה. בשיטה המתוחכמת הזו הם מצליחים "להלביש" על ישראל תדמית שלילית ומזויפת וגורמים לה נזק רב. אחד העיתונאים הזרים הסביר את המצב בעזה באירוניה ובצער כאשר אמר כך: " נוכח מראות האימים שהעולם מצא על שולחנו בוקר, צהריים וערב, אין כל חשיבות לתלונה שקרית כמו זו שהוציאו לעולם התקשורת הכתבים הזרים המתגוררים דרך קבע בישראל".
רעות ככל שיהיו התוצאות של המצב הבלתי נסבל הזה, דבר אחד ברור. מי שנפגע מהסילוף המקצועי זו ישראל המוצגת כ"מרושעת ואלימה" ומי שיוצא "מורווח" - אלה נציגי חמאס הפועלים בשיטות בלתי מקובלות של רמיה ואינם בוחלים בכל שקר, הטעיה וסילוף, כדי שיזכו בתקשורת אוהדת בעולם המערבי. על-פי הדברים החמורים נגד ישראל שאנו שומעים מפיו של מזכ"ל או"ם באן קי מון ובצל דגלי אש"ף המתנופפים בהפגנות האנטי-ישראליות והפרו-פלשתיניות ברחבי העולם - נראה שתדמיתה של ישראל המתגוננת מול הטרור האיסלאמי סופגת חבטה שעל-פי האמת העובדתית כלל לא מגיעה לה.
