הבריונים הפוליטיים מהצד הימני של המפה שלא מתבישים לנסות ולעשות הון פוליטי בזמן שחיילינו האמיצים נלחמים בחזית, דורשים בחוסר אחריות מלא לכבוש את רצועת עזה לאלתר ולמוטט את שלטון החמאס.
נכון כשמדברים מהבטן זה נשמע נהדר, בלשון הזבנג וגמרנו. כובשים מנקים וחוזרים או לא, כבר לא משנה. אם חס וחלילה זה משתבש והחמאס לא הוכרע אז הצבא אשם. הם יושבים בקבינט אליו מביא הצבא את המשמעויות ומנתח את העלויות בחיילים, במפקדים ובכלים אולם אותם זה לא משכנע.
על-מנת לשכנע אותנו הם עושים הקבלה בין רצועת עזה לבין הגדה המערבית שם עשינו את חומת מגן ותוך מספר חודשים הענין נגמר אלא דע עקא שזה תאור לא נכון. בגדה חברו יחד מספר גורמים על-מנת להביא רגיעה - האחד חומת מגן, השני שלטון של צה"ל במרבית שטחי יהודה ושומרון, והשלישי שאבו מאזן, בניגוד ל
יאסר ערפאת, החליט החלטה אסטרטגית על דיכוי החמאס והטרור, דבר שהביא לפריחה כלכלית ביהודה ושומרון. וגם אז זה לקח מספר שנים להגיע למציאות סבירה.
מה יש לנו ברצועת עזה מנגד כוח טרור ששולט ברצועה הן פוליטית והן צבאית? שלטון שחי מתרומות נדיבות של ממני טרור בכל העולם בדמות אמירות קטר שיושבת על משאבי נפט וכסף בלתי נידלים, וסוכנות אום אונרא המממנת העסקתם של עשרות אלפי עובדים מן החמאס ועל-ידי כך מאפשרת לו להדק את אחיזתו ברצועה.
בריונים פוליטיים
רצועת עזה מעולם לא הייתה שייכת לאף אחד. היא הוחזקה בנאמנות על-ידי מספר גורמים, כמו מצרים. הו אז גם קבלנו את הפדאיונים מהרצועה. במלחמת השחרור הגענו לעזה אולם לבן גוריון היה מספיק חזון והבנה ששם לא תהיה תפארתנו והורה לחזור משם. לאבו מאזן אין מספיק כוח ואמצעים להחזיק ברצועה ולכן החמאס זרק אותו בפעולה ברוטלית משם וכל הכוח שבעקבות
הסכם אוסלו הוקם וחומש בין השאר על ידינו התגלה כחסר כל כוח עמידה וברח כל עוד נפשו בו.
הבריונים הפוליטיים נאחזים באמרה של קצין בכיר (וטיפש) שאמר כי ניתן לכבוש את עזה בתוך עשרה ימים ולנקות אותה אחר כך במשך שנתיים מהגורמים הקיצוניים. כמובן שהפוליטיקאים הלהוטים מצטטים רק את העשרה ימים ולא את השנתיים. ומה נעשה שם שנתיים חוץ מהשקעת אמצעים צבאיים וחיי חיילים לריק? נצטרך גם לדאוג לאוכלוסייה אזרחית רעבה לאוכל לבריאות חינוך ובקיצור להיות השלטון. אם היום הם חייבים מאות מיליונים על חשמל אזי עכשיו נצטרך להשקיע מיליארדים רבים ללא תמורה.
ניסיון העבר מלמד שכאשר האמריקנים כבשו מדינות והשפיעו עליהם רוב טוב הם לא זכו להכרת תודה אלא להפך קמו תנועות התנגדות שזנבו בהם וגרשו אותם מעל אדמתם. אז זה מה שאנחנו רוצים?
ומה קרה בלבנון? היינו צריכים שתי מלחמות עקובות מדם על-מנת להביא שקט לישובי הצפון וכנראה שזה מה שיקרה גם בעזה, אם כי ההסכם המתגבש שנראה אתמול (15.8.14) בטלוויזיה הוא סביר בהחלט ויכול להביא שקט לזמן ארוך לישובי הדרום.
לסיכום, צריך לשלוח את הבריונים הפוליטיים לחצי שנה לגבול עזה או למצער שיסעו בנגמש עם הלוחמים הנכנסים לעזה ושיחוו על בשרם קורט ממה שהם רוצים להעמיס על החיילים שלא לדבר על הדברים הנוספים.
