כבר מימיו הראשונים של מבצע "צוק איתן", במקביל להמייה האינסופית של הפרשנים שבקעה מכל אולפני החדשות בטלוויזיה, נשמעה גם התפילה להופעתו של המושיע החדש-ישן, אליו מתגעגע מחנה השלום זמן כה רב. מבחינה זאת לא היה שום שוני במנגינות שעלו מערוץ 1, 2 או 10. כולם דיברו על ה"דאוס אקס מכינה" (ביוונית "אל מתוך מכונה"; תחבולה שנועדה להכניס לעלילה גורם שיפתור את הבעיות שנוצרו).
ניחשתם. מדובר בידידנו הוותיק, אבו-מאזן, שלפתע הייתה לו עדנה שכזו, עד שבבת אחת טיפס לראש מצעד המבוקשים. כל חטאיו, התבטאויותיו וכשלונותיו נשכחו כלא היו, ושוב הוא חזר ובגדול אל פיסגת חלומותיהם של ותיקי מחנה השלום וגם של כמה מעריצים חדשים. פרשן-העל של ערוץ 2,
אמנון אברמוביץ' אפילו כינה אותו במוצ"ש "נערת החלומות", בלי שציין נערתו של מי בדיוק.
לא קשה היה לחוש, כי יותר משציפו חסידיו הוותיקים של הראיס שיפיק איזשהו הוקוס פוקס שיפתור את העימות המזויין בין חמאס לישראל, הם פיללו בעצם לתחיית המתים של המו"מ הניצחי עם הפלשתינים. לכן, כמעט בכל משדר חדשות בחודש האחרון, שמעתם כיצד שורבבה נוסחת הקסם בדבר "פתרון מדיני", כאשר אל נרקומנית חשוכת מרפא דוגמת
זהבה גלאון, הצטרפו בוז'י הרצוג (הזקוק נואשות לאיזה סדר יום שיקרוץ לתקשורת המפרגנת) ו
יאיר לפיד (כנ"ל).
ססמאות ישנות
מיותר לומר שאף אחד מהגרופיז לא טרח ליידע אותנו מה יהיה תוכנו של הפתרון המדיני, וכיצד בדיוק יצליח אבו-מאזן לעשות סדר ברצועת עזה, משם גורש בבושת פנים לפני 7 שנים, למרות שאפילו בגדה מצבו לא ברור ועל כן הוא חושש לקיים בחירות.
העיקר שאפשר שוב להפריח לאוויר את הסיסמאות הישנות, שאולי יצודו כמה פתאים חדשים. במיוחד שבוושינגטון ובאיחוד האירופי יש למוזיקה הזו מעריצים נלהבים. על התקשורת הישראלית אין מה לדבר. היא אומנם התנחמה לאחרונה בהחלטת הבית הלבן לעכב אספקת טילי "הלפייר" למסוקי האפאצ'י, אבל גילתה לחרדתה הרבה, כי הציבור בישראל מגיב בזעם על סידרת החינוך שמנסה אובמה להעביר את נתניהו.
בדיוק כפי שהגיב במקרים רבים ודומים בעבר, שבהם ניסה המימשל להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל או לכפות על ממשלתה מהלכי סחיטה מובהקים, שנועדו להכריח אותה לנקוט מהלכים מדיניים בניגוד לדעתה.
תהליך הנשמתו של המושיע אבו-מאזן נמצא בשיאו המשעשע, כאשר לפתע אירע פנצ'ר בלתי צפוי. אחד השחקנים הראשיים בקומדיה, החמאס, סירב למלא את התפקיד שנועד לו. אומנם אחרי מאמצים ודחיות רבות הצליחו הפלשתינים לשגר לשיחות בקהיר "משלחת משותפת", אבל מהר מאוד התברר כי המחלוקות בתוך המשלחת עצמה, ובעיקר בין חמאס-עזה לחמאס-משעל מקשות מאוד להגיע לתיאום עמדות מינימלי - וכל זאת מול הקשיחות המצרית.
במצב הזה קשה בכלל לשער כיצד מישהו בחמאס-עזה המאוכזב יתיר לשוטרי אבו-מאזן, אפילו למלא תפקיד של ניצבים במעברי הגבול השונים, או לפקח למי בדיוק יועברו שקי המלט. למרות ההרס הרב ברצועה, עדיין נותרו כמה בניינים רבי קומות שמגגותיהם ניתן להשליך ארצה את האחים המסכנים מהפתח.
מכיוון שהטלת האשמה בקפאון שוב על ישראל כבר לא עושה רושם על איש, גם לא על ידידנו הוותיק פרופ' ויליאם שאבאס, שלא תופתעו אם בשבת הבאה יקיים מחנה השלום היהודי-ערבי הפגנה בכיכר רבין. זהבה גלאון תקרא להחרים את כל המוצרים החקלאיים שמקורם במצרים הבוגדנית, ודויד גרוסמן ישא נאום נוקב בגנות מנהיגותו החלולה של הגנרל סיסי, המתאכזר לחמאס.
