מנהיג שמאל שביקש את א"י השלמה

מי המנהיג הפוליטי שהשמיע את האזהרה הנוקבת הבאה מפני הקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית? "אם תוכנית החלוקה תצא לפועל, תיעשה מתוך התנגדות עקשנית של הערבים, מתוך החלטה נמרצת של העם להחריב את מדינתו, מתוך ראיית ארץ-ישראל כאירדנטה שלהם, הטעונה סיפוח בכל הדרכים. פירוש הדבר: איבה, קנאה וחדירה מבחוץ, סבוטז'ה וחתירה מבית. תוסיפו לכך ששכנתנו הערבית שבפנים הארץ תהיה קשורה עם שכנותיה, שיחד תהווינה כוח מספיק - בעזרת הערבים שבפנים הארץ - למוטט את קיומנו". לפני שאתם עונים במקהלה 'נפתלי בנט', נביא את התשובה הנכונה: לא בנט אלא ברל. אלו דבריו של ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה, שהלך לעולמו היום לפני 70 שנה, בכ"ד באב תש"ד. הדברים נאמרו בנאום במועצה העולמית של איחוד פועלי ציון, ב-29 ביולי 1937, בתקופת המאבק נגד תוכנית החלוקה. מעניין מי מחברי הכנסת של מפלגת העבודה כיום עוד זוכר מי היה ברל כצנלסון. ספק אם מישהו מהם קרא פעם בכתביו או התעניין בביוגרפיה שלו. בניגוד למנהיגי העבודה של היום, ברל כצנלסון היה איש ארץ-ישראל השלמה בכל נפשו וישותו. אילו היה חי היום, לא מן הנמנע שהיה מוצא את מקומו באגף החילוני של 'הבית היהודי' (כשם שרבים מבני תנועת העבודה, בני משפחת טבנקין למשל, מצאו דרכם לימים למפלגות ימין מובהקות כמו 'התחיה'). מי שהיה מן המנהיגים המובהקים של השמאל הסוציאליסטי בישראל, היה זוכה מן הסתם כיום לתווית של 'ימין קיצוני'. בעיתון 'דבר' אללה ירחמו, שברל ייסד והיה עורכו הראשון, היו מן הסתם כותבים נגדו מאמרים נזעמים, אם העיתון באורח פלא היה שורד עד ימינו, כמובן. ביוגרפיה קצרה של האיש: יליד רוסיה, שתמך תחילה ברעיונות התחייה הסוציאליסטית הרוסית. בשנת 1908 עלה ארצה, עבד במושבות יהודה והגליל, והגיע למסקנה כי יש לדאוג למרכזי כוח שינהלו את התיישבות הפועלים. בשנת 1917 היה מהמתנדבים לגדוד-העברי. כאן התקרב למנהיגי 'פועלי ציון' ששירתו בגדוד, בעיקר לדוד בן-גוריון וליצחק בן-צבי. הוא היה ממקימי ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ - שתיקרא מאז בשם הפשוט 'ההסתדרות' - ובשנת 1925 ייסד את ביטאונה 'דבר'. בשנת 1937 הוביל את ההתנגדות לתוכנית החלוקה של בריטניה. "שום דבר לא היה נעשה, ולא נתקבלה שום החלטה בעלת חשיבות לתנועת העבודה בפרט או ליישוב בכללו, בלי שישאלו קודם לדעתו של ברל", כותבת עליו גולדה מאיר ז"ל בספרה 'חיי' (עמ' 92). "במשך כל שנות ה-20, ה-30 וראשית ה-40, עד מותו, לא היה שום איש בתנועת העבודה מגבש לו דעה לגבי שום עניין בעל-חשיבות בלי לשאול קודם: 'אבל מה דעתו של ברל'?" במלאת 70 שנה למותו, ניסינו גם אנו לברר מה דעתו של ברל. מה הוא היה חושב למשל על עמדותיהם של יורשיו במפלגה.

ליישב יהודים בחברון

בנאומו בקונגרס הציוני ה-20, החודש לפני 77 שנים, באוגוסט 1937, שהתכנס לדון ב'תוכנית החלוקה'" של ועדת-פיל והחליט על דחייתה, אמר ברל כצנלסון את הדברים הבאים: "הזכירו כאן את חברון, אשר איננה 'אוביקט לקולוניזציה'. אינני יודע אם אפילו הצירים מארץ ישראל מכירים כולם את חברון. חברון הממשית שלנו, כיום איננה אלא גטו עזוב, שנחרב לעינינו פעמיים, בתרפ"ט ובתרצ"ז. לעינינו נמלטו ממנה יהודים פעמיים. יורשה לי להעיד, שחברון זו מילאה בחיי אני תפקיד מיוחד. בן שבע קראתי ספר עברי לילדים, ובו המעשיה העממית ברב יהודי שהלך עם אורחת ישמעאלים במדבר ובאה עליו השבת, והאיש נפרד מעל האורחה ונשאר לבדו במדבר. ונעשה לו נס והופיע אריה לשמור עליו מחיות רעות ולהביא אותו שלם לביתו. בסופה של אותה מעשיה היה פסוק אחד: צאצאיו של אותו צדיק יושבים עד היום הזה בחברון. ודווקא פסוק פשוט זה, הופיע לי כנס, יותר ממעשה הנסים גופו. והוא שזיעזע את נפש הילד: ארץ ישראל המיסטית הורדה אלי משמים ארצה. ובכן, אין ארץ-ישראל ארץ החורבן בלבד, אלא שיש בתוכה גם יהודים חיים בימינו. "ואם ארץ ישראל חיה וקיימת ואינה אגדה, ויש יהודים מאושרים הזוכים להיות בה - ודאי היהודים המאושרים בעולם - מדוע יבצר ממני להיות כאחד מהם? אותה שעה נולד בי הרצון הציוני, זה שעמד בפני כל הרוחות המנשבות סביבי. עלייתי לארץ נתרקמה מאותה שעה. "בארץ ישראל של 'היום', זו שמציעים לנו, אין חברון זו קיימת. בהרי יהודה יש כפר ערבי קטן, כפר מודיעין, מולדת החשמונאים, היש לו ערך התיישבותי? אך מדי שנה בשנה היה הנוער הארץ-ישראלי יוצא לשם בימי חנוכה ומתייחד עם זכר המכבים. מעתה תימצא מודיעין מחוץ לרשותנו..." (ברל כצנלסון לא התכוון לעיר החדשה מודיעין. מודיעין ההיסטורית מזוהה עם הכפר הערבי מידיה, במערב בנימין - ח.ה.). הוסיף ברל כצנלסון ואמר, דברים שנשמעים כאילו נכתבו היום: "אכן יש לנו מעט מאוד בארץ-ישראל. מן ההבטחות הגדולות עומדת, כנראה, להתקיים רק ברכה זו: 'כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו - לכם יהיה'. כלומר: מה שלא הספקתם לדרוך בו, מה שלא נזדרזתם לרכוש ולעבד - לא לכם יהיה. אך גם הבטחה זו אינה מתקיימת בשלימות. ישנם מקומות בהם לא רק דרכנו, אלא השקענו בהם מעמלנו ומדמנו, ואף הם נלקחים מאיתנו... "בן-גוריון אמר בפני הוועדה המלכותית: 'התנ"ך הוא המנדט שלנו'. אין זו מליצה. זהו אחד הניבים המעמיקים של המחשבה הציונית. אל נשכחנו. גם המנדט כפי שהוא, עם כל פגימותיו, מתבסס על הקשר ההיסטורי של עם ישראל עם הארץ כולה, גם עם עבר-הירדן. ההצעות החדשות, המדברות על מדינה יהודית בחלק אחד של הארץ, מפקיעות את המנדט ואת ההודיה הבינלאומית בזכותנו ההיסטורית משאר חלקי הארץ". אתה הבנת את זה, בוז'י?