מי שעדיין משלה את עצמו שהחמאס והרשות הפלשתינית מסוגלים לחיות זה עם זו בשלום - חוטף סוף-סוף עכשיו אגרוף בפרצוף. מסתבר שהיה זה רק עניין של זמן כדי שהמרצע יצא מן השק, עם חשיפתו של תכנון החמאס להפיל את שלטון אבו מאזן ולהשתלט על שטחי איו"ש.
אלא שכל זה הוא רק סנונית ראשונה לבוא האביב החמאסי. העתיד הקרוב עוד יוכיח לכל שהחמאס, עם כל המכות שספג, עדיין יצליח להראות לאבו מאזן ולרשות שלו מאיפה בדיוק משתין הדג הפלשתיני - לא רק בעזה, אלא גם בגדה.
האמת חייבת להיאמר כי כבר מזמן רוקם החמאס תוכניות ומזימות לקרב את קיצה של ההגמוניה הפלשתינית שנטלה על עצמה הרשות, ובד בבד גם להעלים מן המפה המדינית את העומד בראשה, אבו מאזן.
סוד גלוי הוא שבין החמאס לבין הרשות נטושה איבה תהומית, שאינה בת-גישור. מי שמאמין לתומו כי הריעות והאחווה עשויות, למרות הכל, לשכון ביניהם - איננו אלא הוזה בהקיץ. ויתר על כן: הטינה שרוחש החמאס לרשות - אינה פחותה מטינתו הגלויה למדינת ישראל.
כסא מתנדנד
בעיני החמאס נחשב אבו מאזן לבוגד ברעיון הפלשתיני, שלא יסולח לו, מעצם העובדה שהוא משמש בכהונתו כבר-שיח עם מי שנחשב לעומתו כאויב. אבל מעל לכל רואה החמאס בראש הרשות אדם מתנשא, הגוזל את כבשת הרש שלו, והמוכר את עמו לשלטונות ישראל בלא יותר מנזיד עדשים.
כך או אחרת, הרי שמבחינתה של ישראל צריך להיות ברור למדי שלא נשקף שום סיכוי לכך שהרשות הפלשתינית תצליח לעשות אי-פעם סדר בעזה ובוודאי שגם לא יעלה בכוחה להשתלט עליה, כשבראשה עומדת ממנהיגות רעועה כל כך, הנשענת על קנה רצוץ.אחרי ככלות הכל, עזה תישאר מעוז החמאס גם לאחר מבצע "צוק איתן".
בתוך כך כדאי לזכור שאבו מאזן יושב כיום על כסא מתנדנד. שליטתו ברשות היא שלטון של בובה המונעת על חוט. נשיפה קלה מצד החמאס בעורפו - ושלטונו ברשות ימוג באחת. הכל מורה על כך שזה גם יהיה התרחיש הבא שעתיד החמאס לרקום כנגדו, עוד בטרם יצליח אבו מאזן להגשים בכלל את חזון המדינה הפלשתינית העצמאית שלו.
