מבט חיצוני על המתרחש בישראל מעלה דאגות אמתיות בלב כל ישראלי. המתארחים מחו"ל אינם מבינים בדיוק מה קורה בארץ. במקום בו אני נמצא האוכלוסייה מאוד ידידותית לישראל. כך לפחות לפי ההצהרות. דווקא משום כך, ניתן להרגיש את התמיה של אלה אשר אתה מדבר עמם, במיוחד לאור העובדה שישראל נתפסת כמעצמה צבאית. קשה מאוד להסביר את אשר אתה סובר. אתה חייב, בצדק, ליישר קו ולהיות שגריר של רצון טוב ולהגן על מדינתך. בחדר במלון ההרהורים בכל זאת מציפים אותך.
חידוש הירי אל עבר ישראל לאחר עוד סבב שיחות עקרות בקהיר והפסקות אש בלתי נגמרות, חייב להדאיג מאוד את אזרחי ישראל. אז חמאס ירה על ישראל דקות לפני חצות עם אישור הפסקת אש נוספת לחמישה ימים, צה"ל תקף "מטרות" והפסקת האש שוב נכנסה לתוקף. זהו מצב בלתי נסבל. ישראל אמורה להכתיב את ההתנהלות, ישראל המעצמה הצבאית, היא זו הנגררת אחרי תכתיבי חמאס, גחמותיו ורצונותיו. יש כאן כשל נורא.
מבקר המדינה, בעצם הכרזתו על כוונתו לבדוק את תהליכי קבלת ההחלטות בדרג המדיני והצבאי, מאותת שיש בעיה בהתנהלות ישראל במלחמה הנוכחית. אם ישראל נענתה להפסקת האש הראשונה הקרויה הומניטרית שלא נשמרה על-ידי חמאס, נענתה בפעם השנייה והשלישית, ונטען בצדק רב שישראל זוכה לרוח גבית מן קהילה הבינלאומית, הרי שבפעם שישית, השביעית והשמינית אין המדובר עוד ברווח מדיני אלא באובדן כיוון ברור. המטרות שהוצגו בתחילת המערכה לא הושגו, עד עתה, הן בתחום הצבאי והן בתחום המדיני.
הלחץ הבינלאומי ההולך ומתגבר כתוצאה מהחלטת הוועדה לזכויות האדם של האום, בעידוד של מזכ"ל האו"ם, הקולות הצורמים מאוד הנשמעים מאירופה וגם מוושינגטון על-ידי הנשיא אובמה בעצמו, כל אלה גורמים לישראל נזק רב. לפי ידיעה בעיתון הנפוץ ביותר בארה"ב ומאוד אמין,
וול סטריט ג'ורנל, הממשל האמריקני עצר משלוח טילים לישראל כתוצאה ממשבר אמון מסוגן מאוד בין שני הצדדים, או כנאמר בידיעה משום "שראש הממשלה נתניהו וצוותו הם "פזיזים ולא ראויים לאמון". זו אמירה יוצאת דופן בחריפות המצטרפת להתבטאות מלפני כש-10 ימים של אובמה אשר טען שלא ניתן להגיע עם נתניהו להידברות אמתית משום היותו "חזק מידי" בדעת הקהל בישראל. לדידי הציבור הישראלי ברובו, הרי שעובדה זו מעודדת מאוד. דיפלומטים מנוסים יודעים לפרש זאת אחרת לחלוטין.
חמאס לא יוותר על עזה כפי שפרופ' זיסר כתב באחד ממאמרו האחרונים. רק כסיל אינו מסוגל להבין שחמאס לא ישמוט מידיו את הנכס הגדול הזה הנקרא עזה שהיא למעשה מדינה למחצה. חמאס הוא זה שגירש בבושת פנים את אבו-מאזן מעזה ואילו ישראל מצפה שמצרים, בסיוע של מדינות ערביות אחרות, תחזיר את הרשות הפלשתינית לעזה. זה הרי טמטום שלא יתואר. וודאי שחמאס יסכים לכל מתנה שתוענק לעזה גם במחיר של פיקוח וביקורת של הרשות הפלשתינית. ברגע שהמתנות תתקבלנה, חמאס יעיף את מאזן ואת הרשות לכל הרוחות. כל היה וכך יהיה.
הטעויות במישור הצבאי עוד יילמדו (בעצם מי יודע?) ואולי יוסקו מסקנות אופרטיביות. אין צורך להיות מומחה צבאי גדול כדי להבין שהמהלך הצבאי לא הוציא מכלל איזון את חמאס. היכולת של חמאס להמטיר על ישראל עשרות רבות של טילים פרימיטיביים ביותר לא נפגעה כלל. עובדה היא שהם ממשיכים לירות על ישראל. נכון שמאגר הרקטות נפגע בצורה זו או אחרת אך היכול לשגר בכל עת נתונה לא נפגעה. זה חייב להדיר שינה מעיני הקברניטים. טענו בעבר ונחזור כאן פעם נוספת: ברגע שהידע קיים, הטכנולוגיה מוכרת, אין אפשרות למחוק אותם לעולם. ניתן לפגוע ביצור אך לא בידע. שוו בנשפכם שחמאס ממשיך בירי של שניים-שלושה טילים בחודש-חודשיים, וחלילה טיל פוגע במשפחה או במוסד חינוך מתפקד או במטוס אזרחי, וגורם לאבדות בנפש. האם בתסריט מסויט זה עדיין תקפה הקביעה שפגענו קשות ביכולת הצבאית של חמאס?
גם בעניין המנהרות המלאכה לא הסתיימה והיא רחוקה מאוד מכך. גם כאן הידע קיים וגם היכולת לחפור. מי יתקע לידינו שחמאס לא ממשיך כבר עתה לחפור מנהרות חדשות? אף אחד. ולידיעת הציבור: לכל מכשול ייצא הפטנט שיבטל אותו. חיסול המוטיבציה היא העיקר.
ישראל חייבת להודיע שללא נוכחות קבע של כוחות בינלאומיים בתוך הרצועה, כולל פיקוח הדוק מאוד של מצרים, אין הסכם. נושא הפירוז הרצועה חייב הבהרה: עזה תתפרק מטילים בחסות הכוח הבינלאומי ונציגים של האו"ם. כל שאר הנשק איננו כלל חשוב. כמו-כן על ישראל להודיע מפורשות שכל פעילות עוינת נגד ישראל, ירי טילים או פיגוע בתוך ישראל, יוביל לחיסולם של כל ראשי התנועה. ישראל מסוגלת לעשות זאת.
לצד המהלכים הללו, על ישראל להודיע על מתן סיוע לתושבי עזה שלא יעבור דרך חמאס ולא דרך אונר"א אלא דרך כוח משימה בינלאומי שיעסוק בשיקום הרצועה. כן תודיע ישראל על חידוש המו"מ המדיני ברוח תוכניתו של נתניהו. גם שיקום היחסים עם העולם זו משימה שעל ישראל לקחת על עצמה ברצינות גמורה. תיקון הכשלים הללו חיוני לביטחונה של ישראל.
