במפלגת "יש עתיד" יודעים כולם שהיו"ר, המייסד ובעל הבית, הוא
יאיר לפיד, מנהיג שאין בלתו ושהכול נעשה בדברו. ללפיד דעות ברורות בכל דבר ועניין, והוא אף טרח להודיע לציבור - לאחר החתונה המדוברת של מורל מלכה היהודייה עם מחמוד מנסור המוסלמי - כי הוא "מתנגד נחרצות" לנשואי תערובת ולהתבוללות. למה? כי - כדבריו בראיון רדיו - הוא חושב ש"העם היהודי הוא קטן, אני חושב שיש לנו מורשת, אני חושב שצריך לשמור עליה". והנה, הפלא ופלא. שרת הבריאות
יעל גרמן, שאותה מינה לפיד אישית לתפקידה המכובד, מעיזה לחשוב ההפך מהיו"ר שלה. ולא רק לחשוב הפוך ממנו אלא אף לשלוח ברכה כתובה ל"מורל ומחמוד היקרים" ולבוא אישית לטקס. ומה הייתה הברכה ששיגרה השרה במעט הזמן הפנוי שעמד לרשותה נוכח עיסוקיה הרבים והמכבידים בימי המלחמה המתמשכת לאין קץ? פשוט ביותר: היא מקווה שחתונתם תהיה "צעד נוסף בהפיכת החברה הישראלית לחברה סובלנית ופלורליסטית".
האמת היא שאפשר להבין, מסיבות שונות, את לפיד וגם את גרמן. את לפיד כי הוא בעד שוויון זכויות לכול ואת גרמן, פעילת מרצ בעברה הפוליטי, המאמינה כי במדינה פלורליסטית יכול כל אחד, כולל האזרחים הערבים, לחיות על-פי אמונתו. ואם כבר מדברים במונחים פילוסופיים המנחים את אמונת פעילי מרצ, פלורליזם הינו ערך עקרוני חשוב בדמוקרטיה שלפיו יש להעניק שוויון זכויות וחופש ביטוי לקבוצות שונות בחברה, כולל קבוצות מיעוט.
מנקודת ראותו של לפיד קיים פוטנציאל אלקטורלי מסוכן בדעותיה של גרמן, כי "יש עתיד" איננה מרצ ואמונתה של גרמן רחוקה מלבטא את עמדת רוב הבוחרים שלפיד כול כך משתוקק לזכות בקולותיהם בבחירות שכנראה יתקיימו הרבה לפני המועד הקבוע בחוק. עובדה: סקר שנערך על-ידי חברת "דיאלוג" בפיקוחו של פרופ' קמיל פוקס, מצא כי אפילו במגזר החילוני ההתנגדות לנישואים בין-דתיים גבוהה ביותר, וכי 72% מהיהודים היו פועלים למנוע חתונת בן משפחה עם ערבי ו-67% מאמינים כי התבוללות היא "סכנה קיומית לעם היהודי" .
פרופ' קמיל פוקס נחשב סוקר מנוסה ואמין ותוצאות האמת של סקריו מוכיחות זאת. ומה אם כך כל כך מסוכן? הרי אם הציבור הרחב מאמין ללפיד יכול מאוד להיות שמצביעים רבים מתנגדי התבוללות יהודית-מוסלמית יתנו לו את קולם. אבל מאידך-גיסא, אם ב"יום הבוחר" התומכים בעמדותיה של גרמן אולי יעדיפו להצביע עבור המקור (מר"צ) ולא עבור החיקוי (גרמן) - עלול להצטמק מספר בוחרי "יש עתיד".
איזה צרות צרורות צפויות לאדם המתבולל, עם איזה דילמות יהיה עליו להתמודד במהלך חייו, ומה קורה בפועל כתוצאה מנשואי תערובת ניתן ללמוד מסיפור חייה המרתק של ארנה מר-ח'מיס שבני הדור הצעיר כנראה כלל לא שמעו את שמה. ארנה נולדה בראש פינה, בת לפרופסור גדעון מר, רופא וחוקר ישראלי בעל שם עולמי. בנעוריה התגייסה לפלמ"ח. אחרי מלחמת העצמאות הצטרפה למפלגה הקומוניסטית. והתחתנה עם צליבא ח'מיס, מנהיג פועלים בנצרת, שבשנות ה-60 כונה "הבוס האדום" של נצרת במסגרת פעילותו ברק"ח. לזוג נולדו שלושה ילדים. אחד מהם, עלא, הפך להיות מנהיג גדודי חללי אל-אקצה בג'נין ויחד עם חבריו לחם נגד חיילי צה"ל בקרב על ג'נין עד שנהרג בנובמבר 2002, בידי כוחות צה"ל. בתמצית הדברים של חיי עלא אפשר לומר כך: על-פי ההלכה הוא היה יהודי. על-פי האמונה האישית הוא היה מוסלמי קיצוני שונא ישראל, שמצא את מותו מידי בני עמו היהודים, לוחמי צה"ל.
האם כזה יכול להיות גם מסלול החיים העתידי של צאצא לבית מחמוד ומורל שהתאסלמה ובעצם ניתן להגדירה כמתבוללת?
התשובה לשאלה זו חיובית כיוון שתהליך ההתבוללות אינו רק ענין פורמלי של המרת דת. המתבולל זונח את ערכי "חברת-האם" שבה גדל, למד והתחנך, ומאמץ לעצמו ערכים ומנהגים תרבותיים של עם אחר שאת תרבותו החליט לאמץ.
בהתאם להלכה נקבעת יהדותו של אדם לפי האם. לכן, כאשר גבר יהודי נישא לגויה, הילדים גויים כמותה. לעומת זאת כאשר אישה יהודייה מתחתנת עם גוי, הילדים שנולדים מנישואים אלה הם יהודים. אבל הקונפליקט אינו נפתר בקלות, כיוון שלפי האיסלאם הגדרת הצאצאים בנשואים מעורבים היא על-פי האב. כלומר: מי שנולד לאם יהודייה - ואין חשיבותם לשאלה אם התאסלמה - ייאלץ לחיות בחסות שני כובעים: גם מוסלמי (מצד האב) וגם יהודי (מצד האם) וכל חייו יצטרך להתמודד עם הקונפליקט הזה.
עד כאן בצד של האמונה הדתית אבל קיימת עוד בעיה עקרונית שאתה יהיה הצאצא חייב להתמודד כשיגדל וינסה לברר לעצמו מה זהותו הלאומית. העמדה של השמאל היהודי מושתתת על הכרה בזכויות של הפלשתינים בארץ ישראל, שלפיה זכות היהודים על הארץ צריכה לסגת במידת מה בפני זכויות הפלשתינים. השמאל, ברובו הגדול, דוגל בפתרון של "שתי מדינות לשני עמים" ובחתירה לפשרה עם הפלשתינים, הכוללת הקמת מדינה פלשתינית הדורשת פינוי
מתנחלים - בהסכמה או בכוח - או בפתרון של מדינה אחת דו-לאומית. אך גם זה לא הכול. נניח שהצאצא לבית משפחת מנסור, כשם משפחת אביו, יחליט בבגרותו שהוא מתנער מהחינוך שקיבל בבית הוריו ומחליט לחזור למקורותיו היהודיים, ולהתגייס לצה"ל. סביר להניח כי לצאצא הזה יהיו אחים ואחיות. מה יקרה אם אחד האחים, כמו בנה של ארנה מר-ח'מיס, יחליט שהוא מצטרף לארגון החמאס, כדי לשחרר את בני עמו מכוח הזרוע של הכיבוש הישראלי?. באופן מעשי, ושוב כדוגמת מה שקרה במשפחת מר-ח'מיס, יתייצבו שני אחים משני צדי המתרס המלחמתי, וינסו להרוג זה את זה בשם אמונתם הדתית ו/או עמדתם הלאומית.
בקיצור - בעיות חמורות הנובעות מנשואי תערובת לא חסרות, לא עכשיו ולא בעתיד. אבל לפני שהאדם המאוהב מחליט לקפוץ אל תוך ביצת הצרות הטובענית של ההתבוללות, חשוב מאוד שיבין כי את הנזק החמור שמעשיו האגואיסטיים עלולים לגרום לצאצאיו שלא חטאו, ייתכן שלעולם אי-אפשר יהיה לתקן.
