ערביי השמנת מחפשים זהות

כשהרוב היהודי רואה את הח"כים הערביים, ובמיוחד אלה המשתייכים למפלגת בל"ד, נוסעים לקטר, רבים מתרגזים. הם רואים בחיבור הזה בין חברי הכנסת הישראלית ובין מדינה התומכת בטרור של חמאס מעין בגידה במדינה. יש הקוראים להעמידם לדין על נסיעה לארץ אויב, למרות שקטר אינה מוגדרת ככזו. עדיין לא. כזכור, מייסד המפלגה עזמי בשארה ביקר בסוריה ובלבנון, ונפגש שם עם אנשי חיזבאללה. הוא אף עמד על כך לדין בישראל וזוכה בשל החסינות הפרלמנטרית שממנה הוא נהנה. תלמידתו וחברתו למפלגה, חנין זועבי, אף השתתפה במשט המרמרה, כצעד של הזדהות עם מדינת הטרור של חמאס בעזה. חבר אחר במפלגה, סעיד נפאע, שהוא בן העדה הדרוזית, סירב באופן מתמיד לגיוס, והקים עמותה הפועלת, במסגרת החוק כמובן, לביטול החלות של חוק גיוס חובה על בני העדה הדרוזית. מצע בל"ד קובע (סעיף 11): "בל"ד תפעל נגד מדיניות גיוס הערבים לצבא, ונגד התעמולה המעודדת גיוס בחברה הערבית ובבתי הספר הערבים".

לא לגיטימית

מצע מפלגת בל"ד קובע (סעיף 4): "אזרחי ישראל הערבים הם חלק מהעם הפלשתיני ומהאומה הערבית בזהותם הלאומית והתרבותית." בסעיף 2 קובע המצע את היעד - ביטול האופי הציוני של מדינת ישראל: "בל"ד תיאבק למען הפיכת מדינת ישראל למדינה דמוקרטית ולכל אזרחיה - יהודים, ערבים ואחרים, כפי שמתחייב ממימוש זכויות האדם והאזרח על בסיס שוויון מלא בין כל אזרחי המדינה, ללא אפליה כלשהי על בסיס לאום, דת או מין". בהרצאותיו בחו"ל הקפיד עזמי בשארה להדגיש כי בעיית "הכיבוש" אינה מצטמצמת לשטחים שעליהם השתלטה ישראל במלחמת ששת הימים - הגולן, יו"ש, רצועת עזה וסיני - אלא השטחים שישראל השתלטה עליהם ב-1948, כלומר הגליל, השרון והנגב, תל אביב, חיפה ובאר-שבע. כולם "כיבוש", ולכן לא לגיטימי. על-פי גישת המפלגה, כל ישותה של מדינת ישראל אינה לגיטימית, ולכן עליה להתבטל. מכאן שעקרונית, מפלגת בל"ד אינה מסוגלת להזדהות עם מדינת ישראל, למרות שהיא יושבת בכנסת - המוסד המבטא באופן הברור ביותר את ריבונותה של המדינה ואת היותה מדינת הלאום היהודית-דמוקרטית של העם היהודי. כתוצאה מכך נמצאים חברי המפלגה באובססיה של חיפוש זהות בסביבה הגאוגרפית המקיפה את מדינת ישראל.

הכלא הגדול בעולם

העולם האיסלאמי אינו סביבה פוטנציאלית עבור בל"ד שכן המפלגה מנסה להתרחק מהזדהות דתית איסלאמית. יש בה נוצרי (עזמי בשארה, המייסד), מוסלמים (חנין זועבי, ואצל טה) ודרוזי (סעיד נפאע). השתתפותה של חנין זועבי במשט המרמרה הייתה על-רקע הזדהותה עם "העם הפלשתיני הנצור בבית הכלא הגדול בעולם" כפי שהיא אז הסבירה. לכן לבל"ד יש שני מחוזות הזדהות אפשריים: האומה הערבית הרחבה, והמעגל הפלשתיני הקרוב יותר. אלא ששני המעגלים הללו הם בעייתיים: "העם הפלשתיני" מפולג בין אש"ף והארגונים המסונפים לו מצד אחד, ובין חמאס שהוא ארגון טרור דתי איסלאמי המתנכל לנוצרים של עזה והשתלט על הרצועה במסע הרג ורצח נגד אנשי הביטחון של אש"ף - מצד שני. אש"ף נראה לכאורה מועמד טבעי, אך התחברות עמו עלולה להפוך את הערבים אזרחי ישראל לכפופים לאש"ף ולסדר היום שלו. עניין זה נדחה נחרצות על-ידי אזרחי ישראל הערביים, שכן אין הם מוותרים על אזרחותם הישראלית, אינם רוצים להיות חלק מהמדינה הפלשתינית שאש"ף מבקש להקים ביהודה ושומרון, ואינם מוכנים לכך שאש"ף ייצג אותם מול מדינת ישראל. בל"ד אינה מעוניינת להזדהות באופן מלא עם אש"ף, שכן אינה יכולה לעשות כן עם גוף שהיא ובוחריה אינם רוצים להיות חלק ממנו. מחוז ההזדהות שנותר הוא האומה הערבית. בעניין זה מתעוררות בעיות: לא מעט אנשים בעולם הערבי רואים בח"כים הכנסת הערביים בוגדים באומה הערבית, שכן איך הם יכולים להיות בו-בזמן חברים בכנסת הציונית ונאמנים לאומה הערבית? הראייה הזו אינה מצומצמת לח"כים, אלא כוללת את המגזר הערבי כולו: אחד הכינויים הרווחים בעולם הערבי לערבים אזרחי ישראל הוא "ערב אלזיבדה" - "ערביי השמנת" - כי הם נהנים מחיי רווחה במדינת ישראל הדמוקרטית ואינם שואפים לחזור ולהיות חלק מהעולם הערבי.

מפגש חמים

ראשי בל"ד לא הסתירו את כוונתם להיות נחשבים חלק בלתי נפרד מהלאום הערבי. כך ניתן להסביר את ביקוריו של בשארה בסוריה ואת השתתפותו בעצרות רשמיות לזכר חאפז אלאסד. גם התחככותו עם חסן נסראללה - ה"סופר סטאר" של האומה הערבית אחרי מלחמת 2006 - נועדה ליצור לבל"ד קשר עם הערביות הלוחמת והמצליחה. ביקורם של זחאלקה וזועבי - יחד עם עוד כמה עשרות אנשי ציבור ערבים מישראל - בלוב, והמפגש החמים שהיה להם עם רוצח ההמונים מועמר קדאפי, נכנס למסגרת החיפוש שלהם אחרי "אבא" ערבי אותנטי, שיוכל לפרוש עליהם את כנפי הערביות, יכשיר אותם בעיני האומה הערבית, ויסיר מעליהם את "אשמת" דבקותם באזרחותם הישראלית ובמושביהם מרופדי המשכורת והפנסיה בכנסת ישראל. שלוש השנים האחרונות פעלו פעולה כפולה בכיוונים מנוגדים בכל הנוגע לקשר הנפשי בין הערבים בישראל והסביבה הערבית. מצד אחד, התקוות לצמיחת משטרים לגיטימיים ודמוקרטיים הקיפה את האליטה הערבית בישראל בשנים 2011- 2012, שכן אם מדינות ערב תהפוכנה דמוקרטיות, ישראל לא תוכל עוד להציג את עצמה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, וכך ייקל עליהם להזדהות עם מדינות ערב המודרניות והדמוקרטיות. ואם כתוצאה מהדמוקרטיה שתשרור בעולם הערבי יקבלו מדינות ערב את ישראל כמדינה בעלת זכות קיום וישלימו עמה, תוסר מעל הערבים אזרחי ישראל אשמת ההשלמה עם מדינת ישראל. אלא שהמציאות טפחה על פניהם, ובמקום אביב ערבי השתלט על המזרח התיכון חורף איסלאמי. במצרים עלו "האחים המוסלמים" לשלטון שנמשך שנה אחת, ושלטון בעל אופי דתי-איסלאמי זה לא היה לרוחה של בל"ד. בסוריה, במקום דמוקרטיה תחת אסד, קיבלו ביצה של דם, דמעות ואש בחסות סיסמאות האיסלאם הרדיקאלי של ג'בהת אלנוסרה. ואם לא די בכך, משתלטת בחודשים האחרונים על מחצית סוריה ושליש מעירק "מדינת האיסלאם" תחת שלטון הח'ליף אבו בכר אלבגדדי, וזו משליטה על כל הנכבשים את האיסלאם באופי הצרוף והקדום שלו, תוך שימוש באמצעים שהיו נהוגים באיסלאם במאות השנים הראשונות שלו: רדיפת שיעים, עריפת ראשים, איסלום כפוי, מכירת נשים בשוק העבדים והגליית המונים למוות ברעב.

אלילים שהכזיבו

עם תופעות כאלה מפלגת בל"ד אינה יכולה להזדהות, מה שמביא לכך שגם העולם הערבי "המתחדש" אינו מהווה מוקד הזדהות למפלגה המחפשת את האור והחיים מחוץ למדינת ישראל ומוצאת רק חושך, אפלה ומות. במצב זה של אובדן כללי של מוקדי הזדהות, אין לחברים ברירה אלא להגיע לקטר, המדינה הערבית היחידה המציבה אתגר אמיתי למדינת ישראל באמצעות הכסף שהיא שולחת לחמאס - כדי להיפגש בה עם המורה והמאור הגדול, עזמי בשארה, וכדי לחפש יחד איתו מחוז ההזדהות אחר, חדש ואמיתי, השונה מן האלילים שהכזיבו. איני שותף לביקורת שהוטחה בח"כים של בל"ד עקב ביקורם בקטר. ביקור זה נולד מתחושת יתמות מעיקה, מקריסת החלום הפלשתיני, מאכזבה עמוקה ממה שחשבו שיהיה "אביב ערבי", וממצוקה קשה עקב תחושתם שיותר ויותר ערבים במדינת ישראל מעדיפים בסופו של יום להישאר אזרחי ישראל, עם כל הבעייתיות הכרוכה בכך, ועם כל הטענות על אפליה, גזענות ודחיקה לשוליים - טענות שיש בהן יותר מגרעין של אמת. תחושת אובדן-דרך דוחפת את חברי בל"ד גם להתבטאויות אומללות: זועבי אמרה כי האנשים שחטפו ורצחו את שלושת הנערים, גיל-עד שאער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח הי"ד - אינם טרוריסטים. האם התכוונה לומר בכך שאנשים אלה התנהגו באופן ראוי ונכון? מסתבר שלדעתה של זועבי, ערבי שחוטף ורוצח נערים הוא איש נורמטיבי! נדמה שמעולם לא נאמרה אמירה שמשתמעים ממנה דברים כל כך מכתימים, מעליבים ומקוממים נגד הציבור הערבי בישראל או ביו"ש, ועוד מפי אישה המתיימרת לייצג את הציבור הערבי במדינת ישראל. הציבור הערבי בישראל זכאי לייצוג טוב יותר על-ידי אנשים ראויים יותר, שיציבו את האזרחים הערבים בישראל בראש סולם ההתעניינות שלהם, ויחדלו לחפש מוקדי הזדהות וירטואליים במקומות שבהם הזהות אינה ברורה, המציאות מרה, האלימות והטרור שולטים והעתיד לוט בערפל.