אנדרדוג?

מדינת היהודים אין ספק שבמדינה רב אתנית ועדתית כשלנו, חובה לשמור על דו-קיום. ועם זאת, עם כל הכבוד לבני המיעוט הערבי, ברצוני להזכיר להם שאנו חיים במדינה יהודית, ולא במדינת כל אזרחיה. ההפגנה נגד נישואי הזוג היהודי - ערבי מיפו לא הייתה בגדר התערבות בצנעת הפרט, אלא מחאה כואבת נגד נישואי התערובת ומכת ההתבוללות, המשתוללת בתפוצות, אך למרבה הצער אינה פוסחת גם על ארצנו הקטנטונת. מעֵבר לסיפורים טראגיים שצמחו לא פעם מנישואי יהודיות לערבים - ואשר מתועדים היטב במשרדי להב"ה ו'יד לאחים' - אי-אפשר להתעלם מכך שמדובר בנושא קריטי, הנוגע לעתיד הדמוגרפי ואופיו של העם היהודי במדינה. מדוע נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שגינה בצדק את ההסתה כלפי הערבים, לא גינה באותה מידה את נישואי התערובת? דומה כי התשובה למגיפת האנטישמיות, שהרימה ראש בניכר, היא מדינת היהודים. התשובה עלייה דומה ששני המאפיינים הסמליים המרכזיים של האנטישמיות, המשתוללת בתפוצות, כפי שמתברר, הם מצד אחד העלמת כל סימן זיהוי יהודי בגינה, ומנגד השלט המצמרר שנתלה על מסעדה בלגית: "הכניסה מותרת לכלבים, אבל לא ליהודים", כשהמכנה המשותף ביניהם הוא השפלת עמנו, וניסיון להכחידו, חלילה. לא מדינת ישראל היא אפוא הסיבה לאנטישמיות, אלא קיומו של העם היהודי. פרופ' פורת ציינה שלושה ממרכיבי האנטישמיות, אך הגורם המרכזי הוא ההגירה האיסלאמית. התופעה היא בעיקרה עממית, בשעה שהשלטונות והתקשורת מתנערים ממנה. לא סוד הוא, כפי שציין הרבי מלובביץ', שארץ ישראל המובטחת היא עדיין הארץ הבטוחה ביותר ליהודים. מה הפלא שבשנת 2014 בלבד עלו 3500 יהודים לארץ, רובם מצרפת, ובכללם כאלף יהודים, שנמלטו מאימת האנטישמיות, במהלך המלחמה? נותר רק לקוות ששאר היהודים, שליבם בישראל, יעשו עלייה. המדינה היהודית היא התשובה למכה זו פשוט לתת שירות? האם עיריית ירושלים מחייבת את שוכרי הדירות לשלם ארנונה עבור שנה תמימה, גם אם חוזה השכירות הסתיים באמצעה? לפחות כך נראה רשמית על-פי החשבונות הנשלחים לשוכרים. אז מה אם בכך העירייה משרתת את בעלי הבתים, המתחמקים מתשלום ארנונה ליתרת השנה על חשבון שוכרי דירותיהם, והם חוגגים ונהנים? יתרה מכך, מתברר שלא די בהצגת תאריך עזיבת הדירה על-פי החוזה כדת וכדין, אלא יש צורך באישור לכך מבעל הבית. פירושו של דבר שעל השוכר לרוץ אחריו, עד שיואיל בכבודו להמציא את האישור המיוחל, או החתימה עליו. אז נכון שהמשכיר מרוויח בינתיים בהונאה, וקופת העירייה רושמת קנסות וריביות על חשבון השוכר אובד העצות, אך למי איכפת? האם לא ראוי היה שהעירייה תסתפק בהצגת החוזה, ואם השוכר האריך את תקופת שכירותו מעֵבר לחָתום בו, תסמכו על בעל הבית הנמרץ, כשזה פוגע בכיסו, שכבר ידאג ליידע את העירייה על כך. 'פשוט לתת שירות', זוכרים? כנראה לא באגף הארנונה. הנוסחה הירוקה מה הקשר בין צדקה למיחזור? תשאלו את יעקב גוטרמן, ראש עיריית מודיעין עילית החרדית, שזכה באות הוקרה על כך שעירוֹ היא שיאנית במיחזור בקבוקי פלסטיק במדינת ישראל. אלא שבכך לא די. כספי הפיקדון של בקבוקי הזכוכית, המוצבים במיחזוריות מיוחדות, הולכים לא לכיס בעליהם, וגם לא לקופת העירייה, אלא לכיסם של עניי העיר, באמצעות קופת צדקה 'מתן בסתר'. דומה שהנוסחה המנצחת של תרומה ירוקה ראוי שתשמש מודל מַנחה גם לערים אחרות. ובא לציון גואל. פסוקו מזרח תיכון חדש - OUT אופק מדיני חדש - IN