דוח של סוכנות OCHA של האו"ם מוכיח כי חלק הארי של רצועת עזה נותר על תילו במהלך מבצע "צוק איתן", וכי בפועל רק כ-5% מן השטח נפגע. עובדה זו יש בה כדי לשרת את ישראל שהואשמה בהפעלת כוח בלתי מידתי נגד האוכלוסייה האזרחית ברצועה.
דוברים ישראלים בכירים הרבו להדגיש את העובדה כי חמאס הוכה קשות וכי הנזק העצום שנגרם לתשתיות האזרחיות והאורבאניות ברצועת עזה הוא חסר תקדים ויחזיר את עזה לאחור כדי עשור שלם. במסגרת זו ניסה ראש ממשלת ישראל להטמיע את המושג "הכתשה" כמאפיין את אגרוף הברזל של חיל האוויר שהופעל באופן מודגש בשבוע האחרון ללחימה במסגרת מבצע "צוק איתן".
ממד זה שימש, כבר בשלבים הראשונים של הלחימה, גם כסוג של ארגומנט "מרתיע" כלפי ראשי חמאס בעזה, לאמור, "לכשיצאו ממקומות המסתור שלהם וייחשפו לממדי ההרס יפנימו כי טעו טעות מרה בעצם תקיפת ישראל ברקטות". טיעון זה "אומץ" על-ידי בכירי הפרשנים בצידנו, שאף טרחו להעצימו כמחולל הרתעה וכתמריץ לתקיעת טריז בין האוכלוסייה האזרחית לבין ממשל חמאס.
הרושם שהונחל הן בזירה הבינלאומי והן בציבוריות הישראלית, בין השאר בהסתמך על צילומי תקריב של רשתות טלוויזיה ובראשן רשת "אל ג'זירה", תואר במונחים של גהינום ורעידת אדמה אשר לא הותירה אבן על אבן. הנזק התדמיתי שנגרם לישראל כתוצאה מכך היה הרסני בכל קנה מידה, וקיבע בתודעה הבינלאומי את מהותו של המושג "הפעלת כוח בלתי מידתי" על-ידי צה"ל נגד אוכלוסייה אזרחית.
על-רקע הנאמר לעיל יש עניין במסמך מקצועי, שהופק על-יד אחת מהסוכנויות המקצועיות של האו"ם ( OCHA - United Nations Office for the Coordination of Humanitarian Affairs), בכותרת "אטלס המשבר בעזה", אשר מכיל 100 עמודים ובכלל זה עשרות צילומי לווין מפוענחים. הממצאים מבוססים על נתונים שנאספו ממקורות שונים בדגש לתצלומי לווין מה-14 אוגוסט 2014; דהיינו, הם מתייחסים לרוב תקופת התנהלותו של מבצע "צוק איתן". הנתונים מתמקדים ביותר מ-12,000 נקודות שבהן דווח על נזק תשתיתי או סביבתי, כפועל יוצא של תקיפות אוויר וקרקע של צה"ל.
מחברי המסמך מבהירים כי "אטלס המשבר בעזה" אמור לשמש ככלי עזר בסיסי למטרת סיוע לסוכנויות האו"ם בהערכת היקף הנזק ההומניטרי והגדרת צורכי השיקום הנובעים מהסכסוך ברצועת עזה.
מכל מקום, המידע העולה מניתוח מסמכי OCHA מחדד תמונת מציאות מודגשת לפיה – התקיפות שביצעה ישראל התרכזו ברובן המוחלט ברצועה שעומקה כ-3 ק"מ מקו הגבול עם ישראל. על-פי המסמך, כ-9000 אתרים מתוך כ-12,500 שהותקפו, היו בשוליים הצרים של רצועת עזה, ובעיקר ב-סג'אעייה, ג'והור אל-דיק, סורייג', וקוזאא.
המסקנה הבולטת מן האמור לעיל היא כי המוקדים המאוכלסים ביותר בערים עזה, ג'אבלייה, חאן יונס, רפיח ודיר אל-באלאח כמעט שלא נפגעו, דהיינו, חלק הארי של רצועת עזה נותר על תילו. בממד המעשי, משתמעת מסקנה מפתיעה לפיה אך 5% משטחה של הרצועה נפגע בכל שלבי הלחימה, בשונה ממה שהיה ניתן להעריך.
נראה אפוא, כי בהנתן העובדה שגוף שאינו אמור להיות אוביקטיבי במהותו, דוגמת OCHA, מציג תמונה שיש בה כדי לשרת את מאמץ ההסברה הישראלי, הרי שראוי לתת את הדעת לכך במלוא משמעות הדברים.
העובדה כי רק חלק מזערי משטחה של רצועת עזה נפגע או נהרס במהלך מבצע "צוק איתן", חזקה שתקנה פרופורציות הגיוניות יותר לטיעונים הישראלים כי התקיפות הישראליות הניבו "צריבה תודעתית חסרת תקדים" למחבלי חמאס ולתושבי הרצועה, וכי יידרשו יותר מעשר שנים לצורך שיקום התשתיות שנפגעו בעזה במהלך המבצע.
המסקנה העשויה לנבוע מן האמור לעיל היא כי טוב תעשה ישראל אם תמעיט בחשיבות שהיא מייחסת להיבט הפגיעה "האנושה" בתשתיות ברצועת עזה, ותמנע מהדגשת ממד זה כחלק מהישגי המבצע .
