אבידן מפלה לטובה את קיבוץ נגבה

בטרם נגיע לנשוא המרכזי במחקר הזה, שהוא פרשת ניצנים, נציג בתמציתיות, לשם השוואה, את עמידת קיבוץ נגבה מול הפולש המצרי: קיבוץ נגבה עלה על הקרקע בשנים-עשר ביולי 1939. מקימי הקיבוץ היו חברי גרעין של "השומר הצעיר". כאנשי הזרם ההתיישבותי של הקיבוץ הארצי, תפסו עצמם חברי הגרעין כמגשימי המהפכה הקומוניסטית והמאמץ הציוני. עליהם הוטלה מלאכת כיבוש הארץ בהקמת יישוב בנגב. הם ראו עצמם ממשיכי "גדוד העבודה", מבחינה אידיאולוגית ומעשית.¹ בתחילה עבדו חברי הגרעין בנמל חיפה, בעיקר בעבודה שנחשבה ל"כיבוש העבודה" – סוורות. עבודה כזו השתלבה בגישה הסוציאליסטית של תנועתם – בנמל, ² בבניין, ביישור חולות, והבנות עבדו ב"אתא טקסטיל". כך, השתלב המאמץ הציוני עם האידיאולוגיה הסוציאליסטית. הגרעין הקים את קיבוץ "שמיר", בעוד שחבריו עובדים בחיפה. מאוחר יותר ישב הגרעין בגבעת גנים, וביולי 1939 הקימו את קיבוץ נגבה – מקומם הקבוע. נגבה ישבה בלב אזור מאוכלס בערבים, והיוותה "גשר" אל הנגב. אנשיה התמודדו עם תנאי שטח קשים ועם מחסור במקורות מים (רוב הזמן הובאו מים מבארות שונות, משטח המשק ומקסטינה). בתקופת מלחמת העצמאות כותר המשק על-ידי תושבי הכפרים הרבים שסביבו, ואחר-כך על-ידי הצבא המצרי, שיחידותיו ישבו גם במשטרת עירק-סואידן, שהיה מבצר ממוגן היטב, ושלט באש ובתצפית על שטח נגבה. זמן לא רב אחרי החלטת או"ם ב-29 בנובמבר 1947, הוטרד המשק מהכפרים שסביבו, והנסיעה מהקיבוץ צפונה לכיוון באר-טוביה ואחר-כך לתל אביב הפכה למשימה קשה. ³ נפילתו של יצחק דובנו (יואב), המא"ז, ב-21 במאי 1948, הייתה מכה מוראלית קשה לחברי נגבה. החלו תופעות של רפיון ברוח הלחימה. כך נדרש פונדק, מג"ד 53, שהיה אחראי על גזרת נגבה, להוריד באיומי אקדח אחדים מחברי נגבה מהאוטובוסים, שבאו להוציא יחידה שתחת פיקודו, מהקיבוץ. החברים תפסו את מקומם של החיילים, ורק איומיו של פונדק, שלוו באיומי אקדח, הצליחו להורידם מהאוטובוסים. ⁴ אחרי נפילת דובנו הוחזר לקיבוץ יעקב (קובה) וילן, שנשלח צפונה לקורס מא"זים קרביים, ויועד לתפקיד מ"פ במבצע "נחשון". הפיקוד הכולל על הקיבוץ היה בידי ישראל טופל, מ"פ א' בגדוד 53, וסגנו משה רובשקין (אייל).

ב-22 במאי תקפו המצרים את נגבה. הם פתחו באש בשעה 17:45, ירו עד 18:30, ונסוגו לכיוון מג'דל. למחרת, חזרו על אותו דפוס פעולה, באותן השעות.⁵ הכפריים בסביבה השתתפו בירי מטריד על המשק בליל 24-23 במאי. הפגזות הצבא המצרי נמשכו גם ביומיים הבאים. ב-27 במאי תוגברה נגבה בפלוגה א' מגדוד 53⁶ – הכוח שנשא בנטל הגנת נגבה, יחד עם חברי המשק. מחלקה מוגברת מאנשי הקיבוצים גבעת-ברנר (שתי כתות), כתה מחפץ-חיים וכתה מיבנה, הגיעה לנגבה עוד בליל 23-22 במאי, כתגבורת זמנית. ⁷ בליל 26-25 במאי הגיע לנגבה סיוע נשק "כבד" – צוות מגדוד 53 עם שתי מרגמות 3 אינטש.⁸ נגבה בוצרה בשלוש-עשרה עמדות מוגבהות, מחוברות בתעלות-קשר, ומוקפות בגדרות תיל. מלאכת הביצורים של יצחק דובנו, שכקצין ההנדסה החטיבתי היה אחראי לביצורי גזרת "גבעתי" כולה, ובעת ובעונה אחת היה מא"ז נגבה, נשאה פירות. בקיבוץ היו שישה מקלעים, שמונים רובים, עשרים תת-מקלעים, שלוש מרגמות 2 אינטש, פיא"ט אחד, 200 רימונים ו-500 בקבוקי מולוטוב. הנשק המסייע כלל מקלע בינוני "בראונינג", מקלע בינוני "בֶזה" ושתי מרגמות 3 אינטש (שתוגברו בשתיים נוספות ב-26-25 במאי). התחמושת כללה: 3,000 כדורים למקלע, 200 כדורים לרובה, כ-250 כדורים לתת-מקלע, 25 פצצות למרגמה (כנראה, למרגמות 2 אינטש), עשר פצצות לפיא"ט, 3,000 כדורים ל"בראונינג", 1,500 כדורים ל"בזה" וחמישים פצצות למרגמה (כנראה – למרגמות 3 אינטש). כשליש מהתחמושת הוחזק בעמדות, והשאר רוכז במחסנים, מוכן להעברה לעמדות. ⁹

ההתקפה העיקרית המצרית על נגבה החלה באחד ביוני. ¹⁰ תצפית זיהתה היערכות מצרית על כביש מג'דל-פלוג'ה, בעיקר בסביבות משטרת עירק-סואידן והכפר עירק-סואידן. בערב פתחו המצרים באש ארטילרית על נגבה. האש גברה לקראת שחר בשניים ביוני. הובחן ריכוז כוחות מצריים בכפרים עירק-סואידן ובית-עפה ובגבעות עיבדיס. כוח משוריין רוכז ליד משטרת עירק-סואידן. הכוח נערך בשלושה טורים – טור מרכזי בן שבעה טנקים (רובם טיפוס מארק 6); ממערב לו, כ-300 מטרים מאחור, טור בן ארבעה משוריינים; על הרכס בין המשטרה למשק, טור בן שמונה משוריינים. דרומית לשריון רוכז כוח החי"ר. טורי המצרים החלו לנוע לעבר המשק, תוך ירי טנקים כלפי עמדות הקיבוץ וכלפי הקרקע – לפיצוץ המוקשים. בשבע בבוקר הגיע הטור המרכזי לטווח של כמאה מטר מהגדר הדרומית של הקיבוץ. החי"ר המצרי הסתער בחיפוי שריון, ארטילריה ומקלעים. בירי השתתפו גם מטוסים מצריים, שהפציצו וריקטו את המשק. באש המצרית נפגעה מערכת הקשר בקיבוץ – חוטי הטלפון נקרעו. הקשר הפך לקשר-רצים בלבד. עמדה מרכזית וחשובה במשק הייתה מגדל-המים, שממנו ניתן היה לצפות על הסביבה. זאב וירובניק, איש פלוגה א', עלה לראש המגדל, עם משקפת ועם מכשיר טלפון (שעדיין פעל), ומסר מידע קריטי למטה הקיבוץ. לאחר שנפגע ונהרג, ¹¹ הוחלף וירובניק על-ידי מנחם "מנו" קניגסברג, בן גרעין נוער הונגרי בנגבה. בהמשך התחלפו הצופים, כשחלקם נפגעו מאש המצרים, שטיווחו את המגדל. הקרב על נגבה נמשך כשמונה שעות. פיקד על הקרב מישקה רובשקין, סגן מפקד פלוגת גדוד 53. חלק מהעמדות נהרסו. למגני נגבה לא היו אמצעים לירי נ"ט (למעט בקבוקי מולוטוב, שהיו אמצעי מאולתר נ"ט), ¹² וכך הגיעו הטנקים המצרים עד לגדרות המשק. ניסו לפגוע בהם בבקבוקי מולוטוב, שלא בלמו את תנועתם. בשלב הזה התערב בלחימה כוח של "חיות הנגב" – פלוגת ג'יפים של חטיבת הנגב. יחידה זו שהתה בבסיס חצור, ואבידן "גייס" אותה לסייע לנגבה. הם הגיעו מצפון לנגבה, ופתחו בסדרה של התקפות על אגפו של הכוח המצרי – ירי מעמדות מתחלפות. המצרים הזניקו מטוסים מול "חיות הנגב", שהגיבו במהירות, ונערכו במעגל עם אש נ"מ ומנעו פגיעה בג'יפים. בשעה אחת-עשרה נסוגו המצרים, כולל טנקי החלוץ, שכבר חדרו לנגבה. אנשי נגבה זינבו בהם וגרמו להם אבדות. הקרב על נגבה הוכתר כהצלחה – המצרים נהדפו, והמשק נותר על-כנו. ההתקפה המצרית חודשה רק בשנים-עשר ביולי.

וילן, מא"ז נגבה, כתב מסקנות מקרב נגבה עבור גדוד 53. ¹³ הוא מדגיש את הצורך בביזור התחמושת לעמדות, בעיקר לגבי בקבוקי מולוטוב, שהיו הנשק היחיד נ"ט. ליד כל מקלע, צריך שתהיה מספיק תחמושת. גם המזון צריך להיות מחולק לעמדות, כך שבכל עמדה יהיה מלאי מזון משלה. יש להימנע מריכוז הנפגעים במקום אחד, כדי שלא לפגוע במוראל הלוחמים. בכל קטע של עמדות צריכה להיות תחנת עזרה ראשונה, מצוידת בכלים הדרושים ובפנסי חשמל מוזנים בסוללות (צריך שיהיה בקיבוץ מכשיר לטעינת סוללות). צריך לשאוף שבכל עמדה יהיה לפחות חובש אחד. נושאי הסניטציה היו חשובים – למשל, קיום דליים לעשיית הצרכים ליד העמדות, וקיום חומרי חיטוי, החיוניים לטיפול בפצועים. הקו המנחה במסקנותיו היה, כאמור, ביזור אמצעי הלחימה וטיפול רפואי ראשוני לעמדות היקפיות, במקום לרכזו בבונקר מרכזי. כמו-כן, הודגשו חשיבות התצפית והקשר הטלפוני בין העמדות – למטה הקיבוץ. הקשר בין התצפית על המגדל לבין מפקדי המשק חיוני. אין לבסס את ההגנה על עמדות מרכזיות, אלא על עמדות מבוזרות של כמה לוחמים בכל עמדה. מפקדי קטעי העמדות פיקדו, למעשה, על הקרב.

בקרבות "עשרת הימים" (תשעה-עשרה ביולי 1948), נכבשו עיבדיס וג'וליס, כפרים ששלטו על סביבת נגבה. המצרים פתחו בהתקפת-נגד, ונכשלו. יש הרואים בהגנת עיבדיס תפנית בקורות חטיבת "גבעתי". לאחר הקרב לא נסוגו כוחות החטיבה מאף משלט, והמצרים לא התקדמו יותר. קרבות עיבדיס וג'וליס הותירו בידי החטיבה שטחים שולטים חיוניים להמשך הלחימה. בנוסף, נכבשו בית-עפה ועירק-סואידן, והותקפה (ללא הצלחה) משטרת עירק-סואידן.¹⁴ בשנים-עשר ביולי חידשו המצרים את התקפתם על נגבה. הם הפיקו לקחים מהתקפתם הקודמת, ותקפו מכל עבר. כמו-כן, נזהרו מפני התקפת-נגד מהאגף, כפי שהותקפו בשניים ביוני. הכוח המצרי היה גדול מזה שתקף קודם – כעשרים טנקים קלים בעלי תותח 2 ליטראות, שני טנקים "מטילדה" עם תותח 40 מ"מ, ושני טנקים M 13/40 עם תותח 47 מ"מ. ¹⁵ בשעה 06:45 דיווחה התצפית, כי כוח מצרי מתקרב לגבעה 105 – שישה טנקים, ארבעה נושאי-"ברן", ארבע משאיות ושלושה ג'יפים, ששניים מהם גררו תותחים. על הכוח הזה נורתה מנגבה אש מרגמות, אך זו הופסקה, מחשש פן יאזלו הפצצות. בשעה 07:30 דיווחה התצפית, כי שתי פלוגות אויב נעות מכיוון גבעה 113. החלה גם הפצצה אווירית – מטוסי קרב מצריים הטילו פצצות תבערה ופצצות רסק. חצי שעה אחר כך דיווחה התצפית כי שבעה טנקים נעים בין הקיבוץ לבין בית-עפה, מכיוון עירק-סואידן, וכי שמונה טנקים וארבעה נושאי-"ברן" נערכים בין הקיבוץ לבין משטרת עירק-סואידן. נגבה כותרה. האויב נערך מסביב למשק, בטווח של 800-600 מטר. יחידת שריון הגיעה לבאר שמצפון למשק ופתחה באש. הצטרפו אליה תותחים 6 ליטראות מסביבות גבעה 105. האש חיפתה על התבססות שתי פלוגות מצריות מדרום לקיבוץ. הפלוגות הללו הציבו מקלעים בינוניים, מרגמות ותותחים נ"ט, ופתחו באש, מתוך כוונה לאפשר לכוחות מצריים להתקרב למשק ממזרח וממערב. במהלך הקרב נפגעו שלושה טנקים מצרים – שניים נגררו חזרה למשטרת עירק-סואידן, והשלישי (M 13/40) עלה על מוקש כשמונים מטר מדרום לקיבוץ. בעמדה 3 נפגע מפקד העמדה, ובתעלות שלידה שכבו שני נפגעים אחרים. מפקד העתודה וסגנו נפגעו. בעמדה 5 – הרוג. בעמדה 6 – פצוע קשה. בעמדה 9 נהרג מפעיל ה"ברן". בעמדה 10 נפגע מפקד העמדה. בשעה עשר תקפו הפלוגות המצריות הפורצות, בחיפוי שתי פלוגות מדרום ואחת מצפון, נשק מסייע, ארטילריה, שריון ומטוסים. בשעה אחת-עשרה חדלו התותחים להמטיר אש, והחלה הסתערות בסיוע טנקים. הכוח בנגבה הצליח להדוף מתקפה זו. גל חדש של חי"ר מצרי הסתער ממערב, מדרום וממזרח, בסיוע ארטילריה. גם הכוח הזה נבלם כחמישים מטר מגדר הקיבוץ. נגרמו לו אבדות רבות, ובשעה 13:00 נסוג להתארגנות. בשעה אחת בצהריים נחלשה ההתקפה בכיוון קטע 2. המצרים תקפו את קטע 3, אך נבלמו באש מרגמות 2 אינטש, מקלע בינוני "בזה" ומקלעים. מצב הקיבוץ היה קשה – צימאון ועייפות קשה. במרפאה לא נותר מקום פנוי. שמעון אבידן, מח"ט "גבעתי", הפעיל סוללת תותחים 62 מ"מ לעזרת הקיבוץ. ¹⁶ בשעה ארבע התחדשה האש הארטילרית. רץ מעמדה 4 מסר, כי כוח אויב פרץ בין עמדה 5 לעמדה 6, ונמצא בין הגדרות. סגן המא"ז נשלח לפקד על עמדות 5-3, הוא פיקד על הרצים החמושים ועל הפצועים קל שהיו במרפאה, שהמשיכו להילחם. ¹⁷ בשעה חמש נותק הקשר עם החוץ, ונגבה הופצצה שוב מן האוויר. בשעה שש הסתערו המצרים מצפון, על עמדה 3. שלושה אמבולנסים מצריים החלו לאסוף את נפגעיהם, וכוחות החי"ר החלו להיסוג בחיפוי פצצות עשן. ¹⁸ בשעה שבע נפסקה אש הנשק הקל המצרי, ואש הארטילריה נמשכה. בשעה שמונה השתרר שקט. ההתקפה המצרית נהדפה. הכוח המצרי ספג אבדות ניכרות. בשעה תשע הגיע פונדק, מג"ד 53, לנגבה, בראש כוח תגבורת. ¹⁹ בעשר בלילה תוקן האלחוט. נוצר קשר עם מטה חטיבת "גבעתי". הובהר למטה, כי יש לשלוח חומרי רפואה ותחמושת (בעיקר, פצצות למרגמה 3 אינטש). נגבה עמדה בקרב, ולא נכבשה. בליל 14-13 ביולי אבטחו כוחות "גבעתי" את הדרך לנגבה ואפשרו להחיש אליה תגבורת. פונדק, מג"ד 53, פיקד על המבצע (שכונה "פריצה"), כשתחת פיקודו פלוגה מגדוד 51 להחלפת הכוח בנגבה, פלוגה מגדוד 52 להתבססות על גבעה 105, ויחידה מגדוד 54 כעתודה בג'וליס. המבצע אפשר להוציא את "חולדות נגבה" מגדוד 53 צפונה, למנוחה. ההתקפות על משטרת עירק-סואידן, שחלשה על שטח המשק, רלוונטיות להגנת נגבה.²⁰ בליל 12-11 ביוני תקף כוח מחטיבת הנגב את המשטרה. הכוח נתקל באש אויב חזקה מהמשטרה ומכוחות שחשו לעזרתה, כולל שריוניות ומטוסים. הכוח נסוג עם עלות השחר. בליל 9-8 ביולי תקף כוח מחטיבת הנגב. לאחר מעבר ארבע גדרות-תיל נתקל הכוח בגדר חמישית, בלתי-צפויה. הכוח התעכב, והתקבלה החלטה לסגת, כדי לא להיכנס לקרב יום. בליל 20-19 באוקטובר, במסגרת "מבצע יואב", ניסה כוח של "גבעתי" לכבוש את המשטרה. הכוח עבר שתי גדרות תיל, אך נסוג לאחר שנתקע על גדר שלישית. בליל 22-21 באוקטובר תקף כוח של "גבעתי", כולל משוריינים ולהביורים. אחד המשוריינים, עמוס בחומרי-נפץ, פוצץ כשלושים מטר מקיר המשטרה. הגדרות נפרצו, וכוח "גבעתי" חדר למשטרה והגיע לקירה המערבי. למרות הצלחה זו, נסוג הכוח עם עלות היום. ב-9 בנובמבר תקף כוח מחטיבה 8 המשוריינת את המשטרה. לאחר ריכוך ארטילרי מאסיווי תקף הכוח המשוריין מכמה עברים. נפרצה פרצה בקיר, ודרכה נכנסו כוחות לתוך המשטרה, והמצרים נכנעו. המשטרה המאיימת סוף-סוף הוכרעה. החיים בקיבוץ נגבה שבו למסלולם. ב-27 באוגוסט התכנסה שיחת חברים, בראשונה מאז החלו הקרבות. הוחל בשיח על עתיד הקיבוץ. נבחרו מוסדות לריכוז פעילות הקיבוץ – בהרצליה אצל המפונים, ובנגבה עצמה. נבחר גוף-על מתאם. הקיבוץ החל להסתגל לימי רגיעה. ²¹

1. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 49. 2. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 79. 3. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 188. 4. פונדק, חמש משימות, עמ' 118. 5. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 157-156. 6. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 159. 7. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 159; יומן נגבה, 26.5.48. 8. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 160. 9. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 156. 10. ארכיון צה"ל, יומן מטכ"ל נכנס, 1.6.48 ו-2.6.48. 11. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 178. 12. הפיא"טים נפגעו ולא פעלו. 13. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 167-164. 14. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 173.

15. המערכה על נגבה, ויקיפדיה.

16. פונדק, חמש משימות, עמ' 120.

17. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 175.

18. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 176.

19. פונדק, חמש משימות, עמ' 120.

20. משטרת עירק-סואידן, ויקיפדיה.

21. וילן, בדרך אל נגבה, עמ' 188.