הפסקת האש - שמה מעיד על תוכנה. זו רק הפסקה. בה בעת, מתחילה האש מצפון להתלקח, והמערכה שסוחפת את כל המזרח התיכון בין קיצוניים פנאטיים (המתכנים "החליפות האיסלאמית") לבין אחיהם המוסלמים, תשאף להכיל בין נצחונותיה וכיבושיה גם את ישראל הקטנה.
נשאלת השאלה: האם ישראל למדה את הלקח ממלחמת עזה, שהגנה לא מספיקה אינה הדרך הראויה לנהל מלחמה? יען כי לא חישבה את המהלכים עד תומם, והותירה את כל ישובי הגבול טרף לנשק הפשוט, הפצ"מרים והגראדים, שצלח בהריגת ישראלים יותר מכל הנשק המתוחכם של הטילים?
"ברצונך בשלום - היכון למלחמה". לא כך נהג בן-גוריון, כשטעה בחישוביו ב-1946-7 שמלחמת הערבים נגד היהודים בפלשתינה-א"י תתחיל רק ב 1949, ולכן לא טרח לרכוש נשק, ודחה הצעות מיהודים בעלי הון אמריקנים לרכוש עבורנו נשק ולשלחו בחשאי לכאן. החישובים עליהם הסתמך היו לנו לרועץ, וגרמו לכשלונות לא מעטים בתחילת מלחמת העצמאות.
גם היום, כשאנו שומעים ברדיו שההנחות של רה"מ וראשי הביטחון הן ש"הפסקת האש" הנוכחית תימשך שנתיים - הן בגדר ספוקולציה מסוכנת. כי המערכה הבאה כבר לפיתחינו. בצפון כבר מתנהלת מלחמה בין הקיצונים והטרוריסטים המוסלמים שחברו יחדיו, כנגד מישטרו של אסד, ומלחמה זו כבר החלה זולגת לתוך שטחינו.
חוסר תשומת הלב בזמנו של ראשי הביטחון לקלות הבלתי נסבלת של הצלחת הפצ"מרים והגראדים העלולה להפיל חללים מקרבינו, מה שאכן קרה במלחמת עזה, מתחילה כעת להניב פירות גם בחדירתם לבטן הרכה שבצפון. וזאת למה? כי הפתרון שהוצע להם על-מנת לנטרל את הפצ"מרים בתוך שניות מגיחתם, לא נלקח בחשבון, מכתבים בנושא ששלח ד"ר יוסי לנגוצקי לראשי הביטחון - לא נענו כלל. וכך נותרנו עם בטן רכה, שליישם את הפתרון עבורה, גם שאינו יקר יחסית, עלול לקחת כמה שנים. ואנו - אי-אנו באים?
שבת שלום.
