"הטרור יגיע לאירופה ולאמריקה אם העולם לא יתאחד כדי להילחם בו" - האזהרה החמורה הזו לא הגיעה, כפי שניתן לצפות, מכיווונו של
בנימין נתניהו. צריך להצטייד במידה לא מבוטלת של התאפקות, כדי שלא לפרוץ בצחוק רועם כאשר מגלים, כי המודאג הזה הוא לא אחר מאשר מלך סעודיה, עבדאללה בן עבד אל-עזיז.
אנחנו עדיין חשדניים ובודקים שמא הוחלט במונרכיה הסעודית להקדים את מתיחות ה-1 באפריל לסוף חודש אוגוסט. אבל רשת הטלוויזיה הסעודית "אל ערבייה" הנחשבת לאמינה מתעקשת כי המלך אכן נשא את דבריו בפגישה בריאד עם שגרירים זרים.
הרשת לא ציינה אם המלך נקב במפורש בשמו של דאעש, ארגון המדינה האיסלאמית, אולי מפני שגם להומור הכי מטורף יש גבולות. אחרי הכל, סעודיה היא אחת התומכות העיקריות של דאעש, פיננסית. כשם שבעבר הקרוב מאוד, ב"מדרסות" שלה, בית הגידול לקנאי האיסלאם הוואהבי הסעודי, צמחו המון גידולי הפרא הקטלניים של אל-קאעידה, לרבות המנהיג שחוסל אוסמה בן-לאדן ו-15 מתוך 19 הטרוריסטים שהשתתפו ב-11 בספטמבר 2001 במיתקפת הטרור על מרכז הסחר העולמי בניו-יורק ועל הפנטאגון, היו סעודיים.
קרוב לוודאי שאת המיתקפה ההיא ניתן היה למנוע אלמלא ניהלו האפ.בי.איי והסי.איי.איי מאבקי יוקרה מטופשים להחריד, ואלמלא האנשים שזה היה תפקידם התעלמו מן המידע המתריע שהיה בידם הרבה לפני שפיגועי ה-11 בספטמבר יצאו לדרך.
מומלץ מאוד לכל מי שמתעניין בנושא, וגם בהיסטוריה של צמיחת האיסלאם הפונדמנטליסטי, לקרוא את LOOMING TOWER THE – ספרו המופתי של העתונאי האמריקני LAWRENCE WRIGHT (יצא בעברית בהוצאת "כנרת – זמורה, ביתן" בשם "המגדלים הגבוהים"). לדעתי, ספר חובה לכל מי שמתגורר בווילה הציונית שסביבה יהום סער השינאה ללא גבולות.
אולי בשל העובדה שממש בעוד ימים אחדים תציין ארה"ב את יום השנה ה-13 למותם של 2,998 בני אדם, באותה מיתקפת טרור שהוציאה את אמריקה הגדולה משיווי משקלה הנפשי, ובתאום מופלא עם מלך סעודיה, פירסם מזכיר המדינה של ארה"ב,
ג'ון קרי, מאמר בניו-יורק טיימס, שבו כתב: "לא נאפשר לסרטן שנקרא דאעש להמשיך להתפשט למדינות אחרות. העולם צריך להתעמת מול האיום הזה ולבסוף להביס אותו".
מה יש לדבר, מלים כדורבנות. באורח טבעי נשאלות השאלות, מתי בדיוק גילה מזכיר המדינה את הימצאותו של הסרטן הדאעשי, וכיצד הגיע למסקנה – זהה לזו של בן בריתו הסעודי השרוי במצוקה – כי הגידול הטרוריסטי הזה עלול לפגוע במדינות אחרות? האם היה זה בעיקר האפקט החזותי המצמרר של עריפת ראשו של העתונאי האמריקני ג'יימס פולי, או שאולי את חומת ההסתגרות האמריקנית הבקיע מידע חשוב חדש?
הרי הבוס של ג'ון קרי, הנשיא אובמה, אימץ בראשית כהונתו תפישת יסוד המנחה את מדיניותו, כי אין בכלל טרור איסלמי, ולכן אין לדבר על "טרור איסלמי", אלא רק על
"טרור של קיצונים". אובמה עצמו הודה רק לאחרונה, כי ארה"ב טרם עיצבה אסטרטגית פעולה כנגד דאעש, אבל הנשיא מתכוון להציג אסטרטגיה כזו בנאומו בעצרת האו"ם בחודש ספטמבר.
אם לשפוט לפי האידיאולוגיה של אובמה – שעליה חזר גם מנהל הסי.איי.איי ג'ון ברנאן, לפיה ארה"ב צריכה להתמקד בקיצונים ולא בג'יהאדיסטים – נצפה בקרוב מאוד באבחנה בין ה"טרוריסטים הטובים" (מסוגו של אבו-מאזן, למשל) לבין ה"טרוריסטים הרעים" (דאעש, חמאס, חיזבאללה), בהם ורק בהם יש להילחם עד חורמה.
על-פי ניסיון העבר, מותר להניח כי אבחנה זו היא זמנית בלבד, ועשויה להשתנות לפי האינטרסים של ארה"ב ושאר שותפותיה.
נשיא סוריה
בשאר אסד, שאחראי למותם של כמעט 200 אלף מבני עמו, הוא היום מוקצה מחמת מיאוס, אבל רק לפני כמה שנים קיבל תשבחות מעוררות סומק על תרומתו לשלום מפיו של המזכיר קרי; האיחוד האירופי הגדיר כאילו כפאו שד רק את "הזרוע הצבאית של החיזבאללה" כארגון טרור (כלומר, שאר הזרועות הן לגיטימיות), אבל לעומת זאת מתייחס לכל התנחלות כאל "מכשול לשלום".
אצלנו, "מחנה השלום" מחכה תמיד למה שנראה בעיניו כהזדמנות נוספת לנסות ולמכור לציבור שאינו מאמין למרכולת הכזבים שלו את חזיונות השלום. שוב נשלפו מהבוידעם הסיפורים הקורצים על-אודות אבו-מאזן שוחר השלום והפשרות (להיכן נעלמה ה"הפתעה" המדינית הגדולה שהנשיא הפלשתיני הכין?), ושוב התחלנו לשמוע ניסים ונפלאות על "היוזמה הסעודית" המופלאה, מבלי שאמרגניה יטרחו לספר לנו שהיוזמה הזו על גלגוליה השונים, דורשת מישראל:
נסיגה כללית לקווי 67 (כולל מרמת הגולן), וגם לפתור את בעיית הפליטים בהתאם להחלטה 194 של עצרת האו"ם, הקובעת כי "הפליטים שברצונם לשוב לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות זאת במועד המוקדם ביותר האפשרי מבחינה מעשית(סעיף ממש זניח כנראה, לדעתם של יוסי ביילין, זהב גלאון ושאר חסידי היוזמה הסעודית).
אפשר להבין את הגיונם של רוב רוכלי תרופות הפלא, המזמרים בשבחה של המשטרה הפלשתינית של אבו-מאזן כמי שתפקח על המתרחש ברצועת עזה. צודקים. אחרי שחיל האוויר מוטט את רבי הקומות בעיר, לא יהיו לחמאס הגגות המתאימים להשליך מהם את שוטריו של הראיס הפלשתיני, כפי שעשו ב-2007.
לעומת זאת, קצת מוזר לשמוע שוב דווקא עכשיו את הפזמונים הישנים-נושנים על-אודות "כוחות בינלאומיים" ברצועה ובגדה עליהם תוכל ישראל לסמוך שיבטיחו את בטחונה. האם הכוונה היא לחיילים מפיג'י שנלקחו בשבי המורדים הסוריים או דווקא לגדוד הפיליפיני בכוח המשקיפים של האו"ם ברמת הגולן, שמצאו מקלט בישראל?
