חודש אלול - החודש האחרון בלוח השנה היהודי - משמש כהכנה לקראת השנה החדשה הממשמשת ובאה. זהו חודש של "חשבון נפש" בו אנו מסכמים את אירועי השנה החולפת על-מנת להשתפר ולהיטיב את דרכינו לקראת בואם של הימים הנוראים.
מזלו של החודש הוא בתולה על-פי דברי הכתוב: "שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה" (ירמיהו ל"א, כ"). לשון "שובי" מצביעה על ערכו של החודש, בבחינת "שובו אלי ואשובה עליכם" (מלאכי ג', ז'). הקב"ה מצפה לשובם של ישראל אליו ורק אז הוא ישוב אליהם.
האדם בחודש זה ישוב אחורנית - "ישוב" מלשון "יישוב הדעת". על האדם לנצל היטב את החודש הזה כדי שיתיישב בדעתו. הוא בוחן את עצמו כיצד התנהג בשנה האחרונה, הוא עורך "בדק בית" בסוף כל יום, כפי שהסוחר עורך את מאזן יומו ובסוף השנה - עושה את המאזן השנתי, רווח מול הפסד. כך גם האדם בודק עצמו ואת מעשיו במהלך השנה.
לכאורה יש לעיין בשאלה הידועה, מדוע לא תקנו חכמים ברכה על מצוות ה"תשובה" כתקנתם בשאר המצוות? עונה על כך הרשב"א בספרו שו"ת הרשב"א (חלק א', תשובה י"ח): "דטעם שאין לברך על קיום מצוות עשה של השבת גזלה משום שהיא מצווה הבאה בעבירה שקדמה לה. לכן אין לברך עליה". מוסיף על דברים אלו הרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל בספרו: "מה שעיקר שהחוטא צריך לשוב לקב"ה ולבקש סליחה וכפרה אינו משום שנצטווה על התשובה, אלא מתוך הכרה עצמית עליו לשוב מפני שעבר על רצונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בורא כל העולמות ומנהיגו והוא ברייה קטנה, שפלה ובעל דעה קלה. איך עבר על רצונו של הקב"ה?" (אור יחזקאל, על אלול, עמוד 60).
המילה תשובה בהטייתה "שוב" מלשון "שב" כלומר, על האדם לעצור, להפסיק את המרוץ היומיומי של החיים כדי להתבונן על השנה שעברה, להכיר בחטאיו ולהתכונן לקראת השנה הבאה עלינו לטובה - בבחינת קבלה לעתיד.
מה היא אותה ההכנה? על כך עונה הרמב"ם בהלכות תשובה: "ומהי תשובה ? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם (ב'. ב').
הרמב"ם בדבריו הנפלאים מגדיר לנו את אחד השלבים היסודיים שבתשובה - שלב "הקבלה לעתיד", שלא ישוב לזה החטא לעולם.
מחד-גיסא, במובנים מסוימים זהו הצעד הקשה ביותר בתהליך התשובה. חרטה על חטאים שנעשו בעבר אין קל ממנה. הנאתם פגה וכל שנשאר מהם הוא הכתם שהותירו. אולם קבלה לעתיד קשה היא במיוחד. יש בה התחייבות מראש לוויתורים כואבים, להפסד של הנאות מרובות. יש בה התחייבות על הלא נודע, העתיד להתרחש, עד שכמעט אין בכוחנו לעשות ורק הקב"ה מסוגל להעיד עליו.
מאידך-גיסא, ניתן לראות את האור החיובי שיש "בקבלה לעתיד" - עד כמה היא קלה, מאירה ופשוטה. החרטה שעניינה העבר, מסובכת היא לאין שיעור. תיקון העבר מסתמן כמורכב מאין כמותו. סיבוך זה ניכר במיוחד בחטאים שבין אדם לחברו. אדם חטא ופגע, ועשה מעשים כאלו ואחרים - על כולם הוא צריך לחזור בתשובה, לבקש סליחה ולתקן את מה שקלקל. לעומת זאת, הקבלה לעתיד היא מתנה נפלאה. היא כה פשוטה ומוסיפה לאדם כוחות חדשים.
העתיד עודנו זך וטהור וכל שעלינו לעשות הוא להתחזק ולרצות למלא אותו בטוב שבכוחו לתקן גם את העבר. הנייר עודנו חלק ואין צורך להתאמץ בכתיבה על הדף הישן - הכתוב או המחוק.
ההיבט החשוב של החודש הוא יצירת תוכנית לחיים, משום שכאשר היום הגדול יגיע וכל אחד מאתנו יתייצב אל מול בורא העולם לבקש עוד שנה - רצוי שנדע מה אנחנו מבקשים.