הלאה הדמוקרטיה!
טענה מרכזית בפי המתנגדים היא עמעום הדמוקרטיה במפלגה עד כדי כמעט איפוסה. החוקה מקנה ליו"ר המפלגה מעמד-על, כולל זכות לשיבוץ אישי של מועמדים לכנסת (אחד/אחת בכל חמישיה) לצורך 'תיקון עיוותים' ו'איזון', זכות למינוי שרים וסגנים כהבנתו, וכן עדיפות לקבלת החלטות המועלות על ידו במוסדות השונים של המפלגה, וכיוצא בחיקוקי סעיפים הצורמים את האוזן הדמוקרטית. באחת,
המפד"ל שהייתה סופר-דמוקרטית מפנה מקומה למפלגת כוכבנות בדמיון-מה ל'יש עתיד', 'ישראל ביתנו', 'שס' ו'התנועה' שאין בהן ריח דמוקרטיה, ולקודמותיהן ודומותיהן: 'שינוי', קדימה, 'הדרך השלישית' ועוד אשר כוסו באבק ההיסטוריה.
למרות שגם אני קורא כך את מפת החוקה עדין אני תומך ונותן צ'אנס;
הלאה הדמוקרטיה אם אפשר להצליח הרבה יותר בלעדיה. אין בה קדושה בתחום ההתארגנות הפוליטית. לאור הישגי 'הבית היהודי' בבחירות לכנסת הנוכחית, ולנוכח התלהבות ותמיכה בשכבות ציבור רחבות, כולל צעירים ומסורתיים-מינוס (ועל כך בהמשך), ומתוך הכרה כי זו הדרך היחידה, לכאורה, להגביר את כוח הימין היהודי-לאומי -
אני נוטה לקבל את ה'גזירה', ושהדמוקרטיה תמתין מעט, בצד...
ואם ישאל השואל, הרי מרבית המפלגות הנזכרות היו בגדר 'כוכבים שנפלו', או 'אלים שהכזיבו'? תשובתי; 'הבית היהודי' נוסד על תשתית מוצקה של המפלגה הדתית-לאומית שקדמה למדינה (בשמות שונים) וכיהנה בכל כנסות ישראל וטרום להן.
הציונות הדתית לעולם עומדת, והיא איננה תלויה ביושב-ראש פלוני או בחוקה אלמונית. היר תשאר בבסיס הבית היהודי.
'יהודי' במקום 'דתי'
ומכאן לטענה השנייה, היותר משמעותית; טענת
מימסוס אופיו הדתי המוצהר של 'הבית' באמצעות החוקה החדשה, והפיכתו
לבית ציוני-לאומי אך לאו דוקא דתי, לפי ההגדרות החברתיות המקובלות. גם בקטע זה אני מודה בעובדות, ואעפי"כ תומך בחוקה, אם כי ביד קצת רועדת. מפלגה דתית המכונה סקטוריאלית היא חתיכת נוסטלגיה ומושא להתרפקות. בחיים הפוליטיים, ובקרב בוגרי החינוך הציוני-דתי, זה כבר לא קדש-קדשים.
שורה של חברים וחברות מבשרה של הציונות הדתית 'חצו את הקוים' ורועים בשדות מפלגות זרות, ומהם בעלי כיפות רחבות ואפילו כסויות ראש. זו עובדה! נקודה.
אישית, אני גם פטור מנוסטלגיה זו וקבלותיי עמי; בפורומים מפד"ליים שונים, מזה עשרות שנים, תמכתי בצירוף חילוניים למפלגה ('חי"ל') בתנאים מסוימים וקראתי פעמים רבות לשינוי השם
מ'מפלגה דתית לאומית' ל'מפלגה יהודית לאומית'. התנגדתי להכתרת פורום רבנים עם סמכויות מחייבות, אלא מייעצות בלבד. אני מעדיף שכל ח"כ 'יעשה לו רב', ויקשור עצמו לאישי רוח ותורה.
ולגופו של השינוי הצפוי; סקאלת ה'דתיות' התרחבה מאד. הציבור המכונה 'ציונות דתית' משתרע על פני קשת רחבה מאוד של אורחות חיים והשקפות עולם. גם מרחבי מוסדות החינוך התפשטו לכל הכיוונים.
גם החפיפה בין 'ימניות' פוליטית' לבין 'דתיות' כבר לא מה שהיתה, ואפילו ה'ציונות' שינתה את הגדרותיה. כל אלו ועוד מצדיקים הטלת דגש פוליטי על 'יהודי לאומי' כתחליף קבוצתי ל'דתי לאומי'.
נציגות תורנית
עובדה חשובה וניצחת היא
שילוב 'האיחוד הלאומי' בסיעת 'הבית היהודי' בכנסת. נכון, שילוב שלא בדרך הדמוקרטית, אבל כבר שמטנו עצמנו לעיל ממחויבות לדת הדמוקרטיה בתחום הפוליטי. לדעתי, שילוב זה נתן פריו בעתו ונתן טעם לשבת, ובע"ה גם לעתיד לבא, בדרך של
מתן ייצוג נכבד לפלג התורני בציונות הדתית. אינני יודע האם כל זאת נעשה בשעתו רק מחשש לאיבוד קולות ולהקמת מפלגה מתחרה? אולי! מ"מ, התוצאה הניבה מירקם חיובי, שחובה לשמרו. כדאי לשמרו!
אי-אפשר לעגן בחוקה הצנחת ייצוג לציונות התורנית, אך קטע זה חייב להישמר. דוקא החוקה החדשה, המקנה ליו"ר סמכויות-על וחופש תימרון גמיש, מאפשרת לחשוב על
הבטחת ייצוגו של המיגזר התורני בדרך דומה לשילובו בכנסת הנוכחית. ובהזדמנות זו נציע 'טיפ' קטן ל'איחוד הלאומי'; שנו את שמכם! איש לא זוכר אילו פלגי-פלגים מאוחדים שם.