בינות לחדשות אודות המדינה האיסלאמית (הסונית) של עירק והלבנט, למדינה האיסלאמית (השיעית) של אירן המתחמשת בנשק גרעיני, מתחבא הפריט של הקמת הרפובליקה האיסלאמית של סקוטלנד.
ב-18 בספטמבר תיערך בסקוטלנד ההצבעה המכרעת בנושא ההיפרדות מן הממלכה המאוחדת לטובת עצמאות מדינית של סקוטלנד - אותו חלק מן האי הבריטי המצוי צפונית לחומת אדריאנוס. את חומת אדריאנוס בנו כנראה עבדים יהודיים, על-פי ציורי המנורה שהשאירו אחריהם. משנקבע התאריך, החלו שני מחנות, תומכי האיחוד ושולליו, להתגושש על ליבו של הבוחר הסקוטי.
פוליטית, סקוטלנד שבה מתגוררים 5 מיליון תושבים - שונה מאוד מאנגליה. רק 1 מ-59 הנציגים ששולחת סקוטלנד לבית הנבחרים בווסטמינסטר הוא מן המפלגה השמרנית. כלכלית, מרבית הנפט של הים הצפוני מצוי במימי החופים של סקוטלנד, ומצד שני, מרבית התעשיות עתירות כוח האדם שאפיינו אותה התרסקו במהלך שנות ה-80' של מרגרט תאצ'ר. תוחלת החיים הכללית בסקוטלנד היא 78 שנה, אך בחלקים מסוימים ממנה, בעיקר ברבעים העניים, תוחלת החיים של הגבר המקומי דומה יותר לזו שבאפריקה - פחות מ-60 שנה. בהרכב הדמוגרפי של סקוטלנד יש עלייה חדה במספרם של המוסלמים, בעיקר מפקיסטן, אך כיום - מכל רחבי העולם המוסלמי.
כאמור, שני מחנות בנושא פירוק האיחוד. לטובת האיחוד חברו יחד שלוש המפלגות הגדולות המיוצגות בבית הנבחרים - עבודה, שמרנים וליברלים. לכאורה כוח בלתי מנוצח. נגד האיחוד ולטובת הפירוד הופיעו כוחות אחרים, שהבולטת ביניהן היא מפלגת שמאל קיצוני שמרכז כוחה ממוקם באותם רבעים עניים של הערים הגדולות. עד לתחילת הקיץ, נהנו תומכי האיחוד מיתרון גדול בסקרים. אבל עתה הצטמצם הפער עד מאוד, ובימים האחרונים הופיעו סקרים מהימנים המנבאים ניצחון דחוק לתומכי הפירוד. גורלה של סקוטלנד נתון אם כך בידיהם של בוחרים מועטים למדי שיטו את הכף לכיוון זה או אחר. המעמדות העליונים, מבחינה כלכלית חברתית, נוטים לאיחוד, ואילו המעמדות הנמוכים המרוכזים ברבעים העניים נוטים יותר לפירוד, ואלה הולכים וגוברים.
במקביל למשאל העם בנושא האיחוד, מתחולל עוד שינוי בארץ הסקוטים: החרפה מרשימה באנטישמיות. ארגון הקהילות היהודיות של סקוטלנד מדווח על זינוק תלול במספר האירועים האנטישמיים, במיוחד בהקשר של מלחמות ישראל בטרור האיסלאמי. היהודים נזהרים מלהתבלט בסממנים יהודיים, החלו לפקפק ביכולת הישרדותם בארץ הסקוטים, וסטודנטים נוקטים באמצעי זהירות. בכניסה לבית הכנסת הגדול של גלזגו הופיע שרטוט הרחוב "חיזבאללה" באותיות קידוש לבנה, ותנועת החרם על ישראל צרה פעם בשבוע על בתי מסחר המציעים למכירה תוצרת ישראלית או כשרה.
הכנסיה הסקוטית שוכנעה לפסוק כי ליהודים אין זכות להתגורר כלל בארץ ישראל. הופעות של תיאטרון ישראלי בפסטיבל אדינבורו הופרעו שוב ושוב, עד כדי הפסקת ההופעה כליל. בית הנבחרים הסקוטי עסק בישראל 50 פעם מתוך 260 דיונים בנושאים בינלאומיים. ישנה בולטות של מסע ההזדהות עם הפלשתינים הפועלת ליצירת "סקוטלנד נקייה מציונות", והקריאה "חמאס, חמאס היהודים אל הגז" נשמעה בראש חוצות. כצפוי, אחת ממובילות המסע הזה היא מוסלמית חובשת חיג'אב - אחד המראות הנפוצים ביותר בערים הגדולות, ובמיוחד באותם רבעים שבהם שלושה רבעים מן התושבים מתגוררים בזכאות של דיור ציבורי. ואלה הם הרבעים שבהם מרוכז הציבור המוסלמי שגודלו כ-80 אלף נפש.
המרכז האיסלאמי של גלזגו, הכולל את המסגד הגדול בסקוטלנד, הוקם בלב רובע הגורבאל על הנהר קלייד. המרכז התופס 32 דונם מכיל עד 2500 מאמינים, וברובע זה תוחלת החיים היא הקצרה ביותר ורמת האלימות הגבוהה ביותר בסקוטלנד. לעומתו, המסגד על שם המלך פאהד באדינבורו הוקם ליד האוניברסיטה, ומרכז את הפעילות של אגודת הסטודנטים המוסלמיים. המרכז האיסלאמי מקדם את חודש התרבות המוסלמית במשך כל חודש אוגוסט בכל שנה, במקביל לפסטיבל התיאטרון של אדינבורו, שממנו החלו להדיר את התרבות הישראלית כמתואר לעיל. המרכז עוסק רבות בקידום ההלכה המוסלמית ומארח דוברים שעיקר עניינם הוא שלטון האיסלאם ושנאת הכופרים. מונה סידיקי, פרופ' לאיסלאם וליחסים בין דתות באוניברסיטת אדינבורו, היא מן המובילות של התנועה להיפרדות סקוטלנד.
היפרדותה של סקוטלנד מבריטניה הגדולה תלויה אפוא במידה רבה בהצבעה המוסלמית. הסקרים מראים כי
אוכלוסיית המהגרים מ"אסיה" (צופן בריטי למוסלמים) נוטה להיפרדות ביחס של שני שלישים לשליש. הסיבות הן התנגדות מוסלמית לעמדה הרשמית של ווסטמינסטר בנושא הישראלי ובנושא צמצום הגירה נוספת, תביעה שלהם להרחבת מדינת-הרווחה, ותמיכה ביציאה של אזרחים סקוטיים למלחמה בלבנט. לעומתם, מרביתם של ששת אלפי יהודי סקוטלנד תומכים באיחוד, עמדה שמבחינת המוסלמים היא תמריץ נוסף להיפרדות.
אם אכן תהיה זו הקהילה המוסלמית שתנחיל את סקוטלנד לכל אזרחיה, הדעה הרווחת היא שחוקי ההגירה לסקוטלנד ישתנו לטובת הגירה מוסלמית נוספת. אז תזכה אנגליה, שגם כיום מוצפת במוסלמים תוקפניים, למדינה בעלת אוריינטציה איסלאמית על גבולה הצפוני - מצב שייתר את הצורך להילחם ב"מדינה האיסלאמית" בעירק ובלבנט.
