השאלה הנישאת בפי כל כיום, ובמיוחד במדינות ערב, היא איך להביס את ארגון "המדינה האיסלאמית" דאעש. כל מדינות ערב, 21 במספר, וכל 57 מדינות האיסלאם רואות בדאעש אויב מסוכן המאיים על שלומן, ובכל זאת אין הן מסוגלות להתמודד עמו ולהכריעו. מדינות אלו פונות ללא בושה לקהילה הבינלאומית ומתחננות בפניה שזו תפציץ, תשמיד ותמחק את הח'ליפות האיסלאמית.
מדינות ערב לחמו נגד מדינות המערב, והאשימו אותן בכיבוש, ניצול ודיכוי. אך אין הן רואות בכך מניעה לפנות בימים אלה לאותן מדינות ממש שאותן כינו קולוניאליסטיות ואימפריאליסטיות, ולבקש מהן להתערב ולהקריב את חייליהן כדי להציל את מדינות ערב. וממה? מעצמן, ממלחמתן הפנימית האיסלאמית, שבה אין למדינות המערב שום חלק ואחריות.
רק אתמול לחמו הערבים במדינות המערב, ועתה, כשהן זקוקות להן כדי להציל את עורן מיציר כפיהן שלהן - הח'ליפות האיסלאמית-דאעש - אין הן מהססות לבקש עזרה, ללא שום מעצורים או בושה.
קשה להאמין!
התרבבות ללא כיסוי
איסמאעיל הנייה, סגנו של ח'אלד משעל, טרם הספיק להתאושש משהותו במקלט במשך 51 יום, והוא שוב מתרברב ומאיים על ישראל. בדרשת יום שישי במסגד דחה את תוכניתה של ישראל לפרז את רצועת עזה מנשק באומרו: "לא נפרוק את נשק ההתנגדות, עד שישראל תתפרק מנשקה ותסתלק מאדמת פלשתין".
אלא שלא הנייה ולא אף אחד מראשי חמאס יקבעו מה יהיה, שכן הצד המובס אינו קובע את המהלכים. בין אם ירצו ובין אם לאו, רצועת עזה תפורק מנשק - כמו יהודה ושומרון. מלאי הטילים ברצועה אוזל, אמצעי הייצור ברובם הושמדו, ישראל ומצרים מהדקות את המצור על רצועת עזה מכיוון הים ומכיוון היבשה בציר פילדלפי. האפשרות להבריח נשק אליה תצטמצם לאפס. גם שדה תעופה שמתכנן חמאס להנחית עליו מטוסים עמוסי טילים מאירן לא יקום.
יש לזכור ש-28 מדינות האיחוד האירופי מתנות את הגשת הסיוע לשיקום רצועת עזה בפירוזה של הרצועה מנשק.
כל הדרכים מובילות אפוא לפירוז. אפשר שהפירוז ייארך זמן, וסביר להניח שתהיה התנגדות למהלך. אבל העובדות על קרקע המציאות יובילו לפירוז המיוחל ולהשוואת מצבה של רצועת עזה מבחינה זו ליהודה ושומרון.
חזקה מדי
מלכת ירדן ראניה חוגגת בימים אלה את יום הולדתה ה-44.
ראניה, ממוצא פלשתיני מטולכרם, מעוררת באישיותה הכריזמתית התנגדות בקרב תושבי ירדן הבדואים, ובמיוחד אצל השבטים בחלקה המזרחי של ירדן. זאת משום נוכחותה הבולטת בפעילות הפוליטית בממלכה. טוענים נגדה כי היא מעורבת ברכישת אדמות-מדינה למכריה הפלשתיניים ולבני משפחתה. כמו-כן, מוחים מתנגדיה על מעורבות יתר מצידה בתהליך קבלת ההחלטות של הדרג המדיני.
בהפגנה של אנשי שבטים התומכים ב
מלך, הונפה כרזה האומרת: "די לשלטון הנשים" וברור שזו מכוונת אליה. ובאצטדיון הבינלאומי לכדורגל ברבת-עמון השמיעו הנוכחים סיסמה נגד ראניה: "אחת שתיים, תתגרש ממנה יא אבו-חוסיין". בערבית הסיסמה מתחרזת. חוסיין בנו הבכור של המלך הוא יורש העצר.
המלך חוסיין קבע בשעתו כי בנו חמזה מהמלכה נור יהיה יורש העצר למלך עבדאללה. אך עבדאללה ביטל את צוואת אביו וקבע כי בנו חוסיין, מהמלכה ראניה, יהיה יורש העצר. הוא הסתמך על החוקה המסמיכה אותו לעשות כן. החלטה זו חיזקה את מעמדה של ראניה. כזכור, חמזה ביקש לשחררו מתפקידו כיורש העצר, ורבים בירדן טוענים כי צעדו זה נעשה עקב התערבותה התקיפה של ראניה.
ראניה תופסת את המקום הראשון מבין מנהיגי ערב בשימוש ברשת החברתית "טוויטר". כמו-כן היא פועלת לאזן את יחסיה עם כל הקשת הפוליטית בממלכה, ועל כן היא מרבה לבקר אצל השייח'ים השבטיים. היא גם מפגינה מסירות יוצאת דופן לבעלה.
לרגל יום נישואיהם, בירכה את בעלה בדברים הבאים:
"חולפות השנים, ואתה כתר ראשי, אלוהים ישמור אותך. חגנו הוא חג נישואין ואהבה. 21 שנה חלפו מאז נישואינו, ונשארת ידידי האהוב ושומר סודותי, הוד מלכותך".
ולבסוף, ראניה מושכת תשומת לב מרובה בחוגים הבינלאומיים. היא נבחרה כחברה במועצה המייסדת של הפורום הכלכלי הבינלאומי. כמו-כן הוענק לה פרס מטעם מרכז האיחוד האירופי.
