מקור משמעותי להכנסות הבנקים הם יתרות הזכות בחשבונות העו"ש, עבורן הבנקים לא משלמים ריבית ללקוחות. משום כך, ככל שהריביות יורדות, הבנקים מגלים יצירתיות מעוררת קנאה בהגדלת העמלות ומרווחי האשראי. כל שינוי בריבית של 1%, משנה את הכנסות הבנקים בישראל בכ-1 מיליארד שקלים לשנה מחשבונות העו"ש בלבד, בלי שהשינוי יגרום לעלויות נוספות.
המעלעל באינטרנט בתעריפוני הבנקים, חייב להיות מצויד באקמול, כדי לטפל בסחרחורת מול כמות ומורכבות העמלות. גם עובדי הבנקים מוצאים עצמם תועים במבוך העמלות. הפיקוח על הבנקים ער לעובדה זו, אך עושה מעט מדי, מאוחר מדי ולא תמיד תופש את השור בקרניו.
דוגמה להמחשה: המפקח הורה לבנקים להוציא דוח רבעוני לכל לקוח על פעילותו בניירות ערך ואינפורמציה כללית על שיעור העמלה המשוקללת שמשלמים לקוחות לפי גודל התיק. מטרת המפקח היא לספק כלים ללקוח כדי שיוכל לנהל מו"מ מושכל עם הבנק. הכוונה טובה, אך התוצאה המקווה כנראה לא תושג:
- גודל התיק הוא מקדם אחד ולא הגדול בשיקולי הבנק למתן הנחה;
- פעילות אחרת של הלקוח בתחומים אחרים יכולה לזכות אותו בעמלות נמוכות בניירות ערך;
- באשר לתיק ניירות ערך עצמו, גודל התיק מישני, לבנק חשוב יותר מחזור קניות ומכירות שהלקוח מבצע;
- הנתון שיקבל הלקוח, ישקף את ממוצע הגבייה המשוקלל בתיקים דומים. בצד העובדה שרוב הלקוחות אינם יודעים מהו ממוצע משוקלל, הרי מה שמעניין את הלקוח הוא מהי העמלה הנמוכה ביותר אותה יוכל לשלם ועד כמה הבנק יכול להקטין את העמלה;
- במידה והבנקים יתקשו להתמודד עם דרישת הלקוחות, הם יוכלו להעלות עמלות לאלה ששילמו עמלות נמוכות ובמידת הצורך לפצות את הלקוח בהנחות על פעילות אחרת.
המפקח לאחר מאמצים הוציא הוראות שלא ישיגו את מטרתן, כי הלקוח המצוי שיקבל את לוחות הדיווח, לא ימצא את ידיו, רגליו ומוחו. כל המאמץ הכמעט סזיפי של המפקח בגין סעיף בודד בתעריפון, לא יגרום לשינוי משמעותי.
הטיפול בעלות האשראי אינו זוכה לגורל טוב יותר מהעמלות. לפני למעלה מ-20 שנה נחקק חוק שהגביל את הריבית המקסימלית אותה מותר לשוק האפור לגבות. כנראה שהמחוקק לא צפה שהריבית הבנקאית תגיע לרמה של השוק האפור ואף תעבור אותה. הריבית המקסימלית ביוני הייתה 9.045% ובמקרים רבים הבנקים מחייבים את לקוחותיהם בריבית גבוהה יותר.
בנק הפועלים גבה 9.05% מחיילים במדרגת הריבית שלישית. קבוצות לקוחות אחרים משלמים אף הרבה יותר.
איך טיפסנו לאותן ריביות?
כשנחקק החוק המחוקק כנראה לא העלה בדעתו שהבנקים יגבו ריבית גבוהה מהמותר לשוק האפור ואפילו לא יתקרבו אליה. את ירידת הריביות ניצלו הבנקים להגדלת מרווחי הריבית, כך שמירידת הריביות נהנה בעיקר ואולי רק הבנק. האם המפקח על הבנקים, המפרסם את ריבית המקסימום, מודע לכך? האם הוא מודע לכך שאי "גלגול" ירידות הריבית ללקוח מקשה על הפעילות העסקית של המשק?
צחוק הגורל הוא שהמרווחים היו צריכים לרדת מאחר שמחויבות הבנקים למקור המימון = המפקידים יורדת ככל שהריבית יורדת. המחשה לכך שהשוק אינו משוכלל יכולה להיגזר משוק המשכנתאות בו יש שלושה בנקים פעילים, מצטרף לדואופול בנק מזרחי. כתוצאה מכך המשכנתאות ניתנות במרווחים מאוד נמוכים.
המסקנה:
הממונה על ההגבלים העסקיים חייב למנות ועדה מתמדת בה בעלי מקצוע יבדקו את התעריפים בבנקים. יורו על שינויים וביטולים הכרחיים ויאשרו כל שינוי בתעריפון בנק. המפקח על הבנקים יוכל להשיג את השגותיו בפני הוועדה. כמו-כן, יש להגביל בחקיקה את הריבית המקסימלית. מונופולים, דואופולים ודומיהם, נוטים להיות לא יעילים וגם טעויות ניהוליות שגוררות הפסדי ענק, משכורות ענק וניהול לא מבריק מרופדים בבורות השומן של רווחיות היתר על חשבון הכלל.
אברהם שפירא שכונה מנכ"ל המדינה ובעליו של שטיחי כרמל, שעל ייצור שטיחיו הגנה המדינה באמצעות מכס יבוא גבוה אמר: "זוג צעיר לא צריך לקנות את השטיח היקר ביותר, הוא יכול להתחיל את חייו מרופד בשטיח זול". אגב גם השטיח ה"זול" הכחול לבן נמכר ביוקר. הציניות של מנכ"ל המדינה ז"ל מחלחלת אל הבנקים בטיפולם בלקוח השבוי. נותר רק לחייך בתסכול כשלאחר גביות העמלות והריביות, בנקים יוצאים במבצעי הדרכה ומלמדים זוגות שחיים בצל האוברדרפט הכבד, איך לנהל את תקציב המשפחה המצומק.
