כבר פורחות החבצלות

א. אור חבצלות

הסתיו בעיצומו. לא רק שהיום מתקצר, אלא שבגינתי כבר פורחות החבצלות קטנות-הפרחים - צמח חמוד ועדין, שדומה מאוד לחבצלת השרון, שכולנו מכירים, אך קטן ממנו בהרבה. אשתקד היה לי רק פרח בודד, ועתה - כעשרה, לשמחת עיניי.

ב. אווילים

הנשיא אובמה הבטיח להילחם בדאעש - המדינה האיסלאמית - אך לא גילה בנאומו שום נחישות לעשות זאת. השקר ברור ושקוף. למרות הרטוריקה (של ערב בחירות אמריקניות), המדינה האיסלאמית אינה נחשבת בעיניו לאויב חמור, והוא אינו מוכן להתאמץ לנצחו. כנראה, יודע אובמה היטב על מקורות הארגון, ואין לו כל סיבה להכחידו, כיוון שהוא מקורב אליהם. לשונו הכפולה של אובמה כבר הסבה - כמתוכנן על-ידי שולחיו - נזק אסטרטגי עצום לארצות-הברית, ונכונו עוד יותר משנתיים של חבלה מצדו באינטרסים אמריקניים. מצד שני, המערב עומד חסר-אונים וחסר הנהגה כשמנהיגיו מנסים להניע את ארצות-הברית לתפוס פיקוד. למרות שדעת הקהל האמריקנית מוכנה למעורבות כוחותיה הצבאיים, לנשיא אין שום כוונה להפעיל את הצבא האמריקני, כדי להגן על האינטרסים של ארצו. ואם יעשה זאת - הוא יעשה זאת בלי כוונה רצינית, ויפקיר את הזירה לאחרים. השאלה המרה הנה כמה עוד נזקים עוד יסב אובמה עד שיירד מבימת ההיסטוריה? ושאלת-משנה כמה תשלם ישראל על בחירתו? בדבר אחד אין לי כל ספק: יהודי אמריקה ימשיכו להצביע ברוב אווילותם עבור האיש הבלתי-ראוי הזה.

ג. זירת התקשורת

גורם מדיני מסר השבוע, כי חמאס החל לשקם את יכולתו הרקטית ואת המנהרות שנהרסו. גורמים ביטחוניים אמרו, כי הדברים לא נכונים, ולא ידוע על סמך מה אמר זאת אותו הגורם. כלומר, "צוק איתן" היה לריק - כמו כמעט כל מלחמותינו מאז יום הכיפורים האיום בתשל"ד. כיוון שמגיל צעיר איני מאמין להודעות רשמיות - ובעיקר, לא להודעות של צבאנו הנהדר ושל מערכת ביטחוננו המהוללת - אני חוזר לאמירתי ביום, שהממשלה החליטה בטיפשותה להניח את נשקנו: התחילה הספירה לאחור לקראת הקזת-דמים נוספת, והזמנו את האסון. ממש התחננו שיתרחש. ישבתי בשבוע שעבר בכנס הבינלאומי של המכון למדיניות נגד טרור בהרצליה, והקשבתי המום לדוברים - אנשי צבא, אנשי מודיעין ומדינאים ישראלים - שאין קשר בין דברי הרהב של רובם לבין המציאות. הפאתטיים במיוחד היו השלומיסטים, שכמהים מאוד לשלום, לשיחות ולוויתורים ישראלים כדי לרצות את חמאס ואת הרשות הפלשתינית. לחלק מהם יש שריון בלתי-חדיר, שצבאנו צריך לאמץ ללוחמיו - הם ממשיכים להכות בתופיהם ולתקוע בחצוצרותיהם באותה המנגינה הישנה וההזויה, שלא הכזיבה, ולמרות תהילתם הכוזבת אין כל קשר בין הזיותיהם לבין מה שקורה במזרח התיכון. ניסיתי להבין מה חושבים ברמה מעשית וברמה תיאורטית מומחים על הרתעת טרור; ושוב לא מצאתי כל השקה בין הדברים לבין המציאות. ובכל אופן, היו כמה נקודות אור, ואחת מהן היא בריאן ג'נקינס הוותיק ממכון המחקר RAND, שכותב על טרור יותר מארבעים שנה. מחכה לראות את הסטנוגרמות של נאומיו בכנס. באחד מהם הזכיר ג'נקינס מושכל יסוד, שנשכח תוך כדי ריצה אחר חידושים: טרור עוסק כאסטרטגיה בתקשורת, ומי שרוצה להילחם בטרור צריך להתמודד אתו בזירה זו.

ד. חנוכה

נסעתי כבר כמה פעמים בכביש החדש - כביש 9, המחבר את כביש 4 (תל אביב-חיפה "הישן") עם כביש 6. קיצור-דרך נהדר, המונע את הכניסה לחדרה ממי שאין להם מה לעשות בה, פרט להיתקע בפקקים. כביש נוח, שנע בפאתי חדרה, ומתחבר למחלף בקה. כרגיל, עוד לא סיימו את החיבור לכביש המהיר, והשילוט קטסטרופלי. אבל, כידוע, אנחנו מדינה קטנה, צעירה ומוקפת אויבים, ואולי יהיה פעם טוב. זה מזכיר לי, כי טרם השלימו את המחלף האומלל בצומת דרור, ולא נראה שמץ של סימן, שעובדים כדי לסיים את הנדרש.

ה. אין בקרה

מינוי רמטכ"ל חדש בצלה של פרשת אשכנזי; פרישת ניצב ברונו שטיין; פרשת השופט יצחק כהן... וזה רק קצה הקרחון. אנשים בלתי-ראויים בעליל מגיעים לצמרתנו, והורסים את המדינה בלשון המעטה. כל אלה רק אחת התוצאות של חוסר בקרה על מינויים ועל החלטות, ששוות מיליונים. את הבקרה צריכה לעשות הרשות המחוקקת, שמשמשת לרוב כחותמת גומי, או אף פחות מזה. וחס וחלילה לא להותירה בידי ועדת טירקל, שכבר הוכיחה בפרשת גלנט את אי-התאמתה. ונזכיר את אי-שקיפות הדיונים בוועדה למינוי שופטים. המסקנה ברורה: הזמנה לעיתונות ולמדיה החברתית לבצע את הבדיקה, שרשויות הממשל מסרבות לבצע כיוון שהן מועלות מזמן בתפקידן.