הברית, שקראנו בשבת בפרשת "כי תבוא", היא ברית שבועה, המתייחסת לכל יחיד בקהל ישראל, לכן נאמרו האזהרות והקללות בלשון יחיד.
בפרשת השבוע, שבאה אחריה, פרשת "ניצבים", המתחילה בספר דברים כ"ט 9, הברית נאמרת בלשון רבים, זו ברית לכלל עם ישראל. זו ברית שבמרכזה הערך הסגולי של חברה - הערבות ההדדית הערבות החברתית. מכאן האמירה הנחרצת "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְכֶם", כולנו ממונים וכולנו אחראים זה לזה.
מצער, שאנחנו חיים בתקופה, שערבות הדדית אותה ערבות חברתית של המדינה כלפי אזרחיה עוברת היום תהליכי הפרטה ברוטאליים.
תהליכי ההפרטה המרוקנים מכל תוכן את ערכי הערבות ההדדית של פרשת "ניצבים". כשפועל ברמת חובב מועמד לפיטורים, והחברה תכניס במקומו עובד קבלן ללא תנאים סוציאליים, הרי בזאת אנחנו בזים לערכי פרשת "ניצבים".
המילה "כֻּלְכֶם" מחייבת את כולנו לעקרון חברתי של ערבות הדדית - מ"גֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, חוֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שׁוֹאֵב מֵימֶךָ" (דברים כ"ט 10). התקופה האחרונה מורה על מגמות מסוכנות במציאות חיינו, בה מרחפת תחושת היעדרות של מחויבות לערכי ערבות הדדית. העדרה של ערבות חברתית היא מנת חלקם של מאות משפחות עובדים, שערב החג הם ניצבים אל מול מכתבי פיטורים במפעלי "מגנזיום" בים המלח ומפעלי כי"ל ברמת חובב בנגב.
באלו הימים אנו מוחקים ממעמד הניצבים את חוטבי העצים ושואבי שבחודש החגים לא יקבלו משכורת, כי הם עובדי חברות קבלן ושכרם הוא שכר שעתי.
שר חינוך,
שי פירון, יקרא בלהט רב את פרשת "ניצבים" בבית הכנסת, אך 20,000 עובדי מערכת החינוך שבאחריותו, 20,000 מורי קבלן ועמותות לא יחושו את עיקרון הערבות ההדדית של פרשת ניצבים, כשבחודש תשרי, חודש החגים, משכורתם מקוצצת באופן המבייש ביותר.
המילה "כֻּלְכֶם" מורה, שחובת האחריות והערבות מוטלת על כולנו. כולנו ערבים למציאות העגומה, שהשליכה מבתיהם כאלף משפחות מתחילת השנה, כי לא עמדו בהתחייבויות לבנק משכנתאות, והם ניצבים אל מחוץ למחנה, מחוץ לבתיהם שרכשו בעמל רב.
כולנו היינו אחראים לכך, שבשנה שחלפה מאות עובדי עיתון
מעריב שפוטרו, לא כולם זכו לקבל פיצויים מלאים, כי התמוטט מגדל בבל של הון מסוחרר, כתוצאה מסתירות מבניות בשיטה כלכלית, שלא מנענו את קיומה, וגם סרחה בכך שלא הופרשו במהלך השנים כספים כחוק לקרן פיצויים ולקרן פנסיה.
כולנו אחראים, כשארבע מאות עובדי "מגנזיום" ערב ראש השנה הנוכחית קיבלו מכתבי פיטורים ובערב ראש השנה הקודמת היו אלה מאות עובדי מפעל הזכוכית "פיניצ'יה", שקבלו אגרת שנה טובה בדמות מכתבי פיטורים מהעבודה, פיטורים ממתן אפשרות לפרנס את משפחותיהם.
כולנו אחראים, שנתנו להון להכתיב איך יתנהלו חיינו החברתיים והכלכליים בידיעה, שהוא בנוי על כרעי סתירות מבניות של שיטה, המעדיפה הון על פניו של הון אנושי עובד וחי מיגיע כפיו.
לא עמדנו במבחן האחריות של סולידאריות במאבק נמרץ ותקיף, שימנע אפשרות של פגיעה קשה ובלתי מוצדקת בהון האנושי של החברה.
בפרשת "ניצבים" האדם הוא קברניט של חייו, אדון לגורלו, מכריע הכרעות מרכזיות ונושא באחריות להן. האדם עומד כל יום בפני בחירה - הוא מיועד לחופש הבחירה.
בפרשת "ניצבים" האדם נדרש להכרעה בין הטוב ובין הרע. הכרעה שלי לצד הטוב מעוגנת בדברי הנביא מיכה בפרק ו' פסוק 8: " הַגִּיד לְךָ אָדָם מַה טוֹב, וּמַה ה' דּוֹרֵש מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׁוֹת מִשְׁפָּט, אַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנַע לֶכֶת..."
אינני נדרש לרטואל של צום, מזבחות ועינויי הגוף. אני נדרש רק למעשה חברתי טוב של משפט, אהבת חסד וצניעות. אני מאחל לעצמי, שיעמדו לי הכוחות להיות ניצב גם בשנת תשע"ה בין נאבקים ליישומם של שלושת תמרורי הדרך שהציב הנביא מיכה.
