חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נועד להקל באופן משמעותי על קבלת פיצויים בידי מי שנפגע בתאונה. עם זאת, לא כל אירוע שמתרחש בקשר עם שימוש ברכב פירושו "תאונת דרכים" במובנו של החוק. מאחר שהחוק נועד לאפשר לנפגעים בתאונה לקבל בקלות יתרה פיצויים מחברות הביטוח, לעיתים עיקר הדיון המשפטי סב על שאלה טריוויאלית לכאורה: האם האירוע הנדון עונה להגדרה של "תאונת דרכים".
כעניין שבשגרה חברות הביטוח, שצריכות לשלוח יד לכיס ולפצות נפגעים, יוצאות מגדרן כדי לשכנע את בית המשפט שלא מדובר בתאונת דרכים, ואילו הנפגעים משמיעים טענות כרימון שנועדו לשכנע, כי האירועים הנדונים הם תאונות דרכים למהדרין.
מעניין שהחוק עצמו אינו ממש לעזר והוא דוגמה טובה לחומר ביד הפרשן: זהו דבר חקיקה מפותל, מתפתל, עתיר סתירות ופעמים מבולבל למדי. חקיקתו נעשתה טלאי על טלאי והגדרותיו תוקנו ונמתחו עד אין-קץ על יסוד שורה ארוכה של מקרים שאליהם נדרש בית המשפט מפעם לפעם. לדוגמה, בהתאם לחוק טעינת מטען או פריקתו מייצרת "חזקה ממעטת" (או בעברית: הנחת מוצא) שהאירוע הנדון אינו מהווה שימוש ברכב מנועי, לצורך זכאות לפיצויים - והמשמעות היא שהנפגע לא יקבל פיצויים מחברת הביטוח. ואילו כניסה לרכב או ירידה ממנו משמשים "חזקה מרבה" (שוב, הנחת מוצא) שהאירוע דווקא כן עונה להגדרה של "תאונת דרכים" - ואו אז חברת הביטוח תאלץ לשלם.
מקרה שנדון לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב עסק בשאלה אם נפילתו של אדם מרכב גרר נכנסת בגדר "תאונת דרכים" ומזכה בפיצויים. מכוניתו של שבתאי אספור נתקעה והוא הזמין גרר. נהג הגרר שהגיע למקום ביקש משבתאי לשבת ליד הגה המכונית ולכוונו, שעה שהרכב מועלה לגרר. לאחר שהמכונית הועלתה לרמפה של הגרר, שבתאי ניסה לרדת למטה בקפיצה. אלא שרגלו נתפסה בדופן הגרר, והנפילה גרמה למתיחת השריר ולקריעת גיד אכילס.
חברת הביטוח, שהעדיפה שלא להחסיר 100,000 שקל שדרש הנפגע בגין נזקיו, טענה, כי שבתאי סייע לנהג הגרר בפעולה של העמסת הרכב - וכזכור, "החזקה הממעטת" שבחוק קובעת, כי אירוע שמתרחש בעת פריקה או טעינה אינו עונה להגדרה של "תאונת דרכים".
אלא שבית המשפט לא נמצא שותף לטענה המחוכמת (27.8.14), וכנגדה הציע השקפה מלומדת לא פחות: בה העת ששבתאי עזר לנהג הגרר להעמיס על הרמפה את רכבו התקוע, הוא גם ניסה, הבהירה השופטת אורלי מור-אל, לרדת מהרכב (אם כי בקפיצת ראש) - וירידה מכלי רכב מהווה, כזכור, הנחת מוצא להיות האירוע תאונת דרכים לכל דבר ועניין.
ומה לעשות שבמקרים מסוג זה, שבהם הנחות מוצא סותרות זו את זו משמשות בערבוביה, בית המשפט העליון מעדיף את טובת הנפגע החלש על פני רווחתה של חברת הביטוח ובוחר לקרוא לאירוע "תאונת דרכים"? כך היה גם במקרה של שבתאי, והנתבעים חויבו לשלם לו 95,000 שקל.
