הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם

ראש השנה נקרא בתפילה "היום הרַת עולם", מושג מרַגש מאוד: היום שבו העולם נולד מחדש. להבדיל מחגים שבאים לציין אירוע היסטורי, ראש השנה בא לציין את חג בריאתו של העולם. מתברר מן החג הזה שהדבר המרגש ביותר בעולם הוא העולם עצמו. לידתו של העולם היא פלא, והתחדשותו בכל שנה היא בגדר לֵידה מחדש. האדם עצמו הוא "עולם קטן" על-פי תורת הסוד היהודית, ועל-פי זה ניתן לומר שגם עבורו זהו יום של לידה מחדש. ביום ראש השנה העולם מברר לעצמו את זהותו ואת מטרתו, וגם האדם נקרא לברר לעצמו את זהותו ואת דרכו. העולם עושה את חשבון נפשו לפני אלוהיו עד כמה נאמן הוא לבורא, שכבר אמר האל לָאדם לאחר הבּריאה לשמור על עולמו: "בשעה שבּרא הקב"ה את האדם הראשון, נְטלוֹ והֶחזירוֹ לפני כּל אילנֵי גן עדן ואמר לו: רְאה מעשַׂיי, כמה משובּחים הֵמה! וכל מה שבּראתי, בשבילךָ בּראתי. תֵּן דעתךָ, שלא תקלקל ותחריב את עולמִי, שֶאִם קלקלתָ, אֵין מי שיתַקן אחריךָ" (קֹהֶלת רבּה ט'). האדם נקרא לשמור על העולם ולמרֵק אותו מן הסִיגים, וגם לתקן את עצמו יום יום: לשמור על התחדשות העולם, אך גם להתחדש בעצמו. בקבלה הלוריאנית (של האר"י, רבנו יצחק לוריא) הגאולה נתפסת כשליחות של כל יחיד ויחיד: עליו לגאול את הניצוצות שנשבּו בין הקליפּות בתהליך שבירַת הכֵּלים שקרתה בבריאה, ולהעלות את הניצוצות למקורן העליון. "כל העולם כולו חָל מלפניך", נאמר בתפילת רֹאש השנה: העולם רועד ומתחלחל וכל אדם עושׂה חשבון נפשו וחשבון זהותו וגם מכיר מֵחדש במלכותו של האל בעולם. נֶאמר בתפילה: "ובכֵן תֵן פַּחדךָ על כּל מעשֶׂיךָ, וְיֵדע כּל יְצוּר כּי אתה יְצרתוֹ, ויֹאמר כּל אֲשר נְשמה בְּאפּוֹ: ה' אלֹהֵי ישׂראל מָלַךְ וּמלכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָלָה". התפילה המצמררת ביותר בראש השנה היא "היום הרַת עולם". וזה תכנה: הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ קָדוֹשׁ. תפילה מרַגשת זו שימשה בסיס עבורי, כשרציתי לכתוב שיר שמבטא את חיפושׂ הזהות שלי. יום ראש השנה מכוּנֶה במקורות היהודיים "יום הזיכָּרון", ובעקבות זאת קראתי לשיר שלי "נְציב זיכָּרון". השיר מתאר מעבָר מן המשפחה והבַּית אל בֵּית הספר, שם מנסה המורה לשנות את הזהות שלךָ, שאותה קיבלת מהוריךָ. התשתית לשיר שלי הוא השיר "היום הרַת עולם". הנה השיר שכתבתי( מתוך ספר שיריי: "זריחה בין הזמנים", 2003): בלפור חקק/ נְצִיב זִכָּרוֹן כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד וְהָלַכְתִּי בָּרְחוֹבוֹת נֶאֱלַם הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר לְבַקֵּשׁ אֶת אִמִּי לְחַפֵּשׂ אֶת יָדוֹ שֶׁל אָבִי בְּיוֹם הֲרַת עוֹלָם. וְאָמְרוּ לִי אָז אֲנָשִׁים מְבַקְּשֵׁי טוֹבוֹת: אַל תַּבֵּט עוֹד לְאָחוֹר אִם כַּעֲבָדִים, אִם כְּבָנִים לֵךְ תָּמִיד לְפָנִים. אַל תַּבֵּט לֶאֱחֹז בֶּעָבָר פֶן תִּהְיֶה מֶלַח נְצִיב זִכָּרוֹן עַל נְהָרוֹת כְּבָר. אַף הַמּוֹרֶה לְמוֹלֶדֶת אָמַר בְּקוֹל לְבָבִי לִשְׁכֹּחַ אֶת אִמִּי וְאָבִי וּלְדַבֵּר בִּשְׂפָתוֹ בְּמֶתֶק מָתוֹק אָמַר הַמּוֹרֶה הַטּוֹב: בּוֹא בְּנִי, מְחַק הַזִּכְרוֹנוֹת שְׁטֹף רֹאשְׁךָ בְּמַיִם יִשְׂרְאֵלִים קָרִים מְחַק זִכְרוֹנְךָ לִפְנֵי הֱיוֹת עֵינֶיךָ אֵלַי תְּלוּיוֹת. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְבַד בִּרְחוֹבִי עֲדַיִן מְלַוִּים אֶת כְּתֵפַי אִמִּי וְאָבִי. גַּם כִּי אֵלֵךְ לְפָנִים בִּלְתָּם גַּם כִּי רַגְלַי לְפָנִים אֶל הָאוֹר גְּלִימָתִי אֲחֻזָּה תְּפוּרָה בִּגְלִימָתָם וּפָנֵי מַבָּטַי הוֹלְכִים לְאָחוֹר. שנה טובה לכולנו ביום הרַת עולם!