נוכח הסקרים הנערכים לקראת הבחירות המתקרבות שעל-פי תוצאותיהן החזויות מוביל
בנימין נתניהו כמועמד המועדף לראשות הממשלה הבאה, מתעוררים חלומות הירושה מנמנום מתמשך, כי כול אחד רוצה להיות כוכב, רוצה להיות מנהיג, רוצה לשבת על כס המלכות. מה יש בתפקיד המורכב והבלתי אפשרי הזה שכל כך ממגנט את המתאווים לזכות בו? לשאלה זו אין מענה הגיוני. אבל שתי מלים בעלות משמעות אמוציונאליות עשויות לספק הסבר לתעלומה: שררה ואחריות, שאליהן יש לחבר את היכולת לגבש פתרונות מעשיים ל"איומים הקיומיים" האורבים לפתחה של ישראל.
עד לפני כשנתיים ניצבה אירן בראש המאיימים על הקיום של מדינת ישראל. למרבה הפלא התרחש מהפך בלתי צפוי ומפת האיומים האסטרטגיים השתנתה לבלי הכר. האיומים כיום מקיפים מגוון נושאים רחב ביותר החל ב"רצחנות של שוחטי
דאעש" שמספרם מונה יותר מ-30 אלף לוחמים ושמטרתם לאסלם את העולם; דרך "מנהרות התקיפה" המובילות מרצועת עזה אל לב יישובי הגבול הישראלים בדרום - פרי מלאכתם של מחבלי החמאס; וכלה במנהרות המובילות מתחת לגדר המערכת בלבנון אל יישובי הגליל; לכל אלה נוסף האיום רבבות הטילים המיועדים אל מטרות בצפון, בדרום ובמרכז, כמו גם מאגרים בלתי נדלים של פצמ"רים שאינם ניתנים לאיתור מבעוד מועד ומשוגרים בידי גדודי הטרור האיסלאמי של החמאס שאין נגדם הגנה הולמת.
לכול האיומים האלה יש להוסיף את ההתקרבות של עולם קרבות אין-קץ בגבול הסורי שהתעורר לתחיה אלימה, בעיקר בגזרת קוניטרה. איום נוסף וחשוב לא פחות שעדיין לא התרחש אבל הוא כבר מתחיל להיווצר בשעה שעורפי הראשים של דאעש ינסו להשתלט על ירדן כדי לייצר רצף טריטוריאלי למדינה האיסלאמית שהם מתכוונים להקים מעירק עד סוריה.
אולם דווקא נוכח הסכנות החדשות חייבת ישראל להיערך לפעולה דווקא אל מול פני איומי העבר האירניים החוזרים בגדול אל מרכז המגרש הגרעיני, ולא להתרכז רק במציאת המענה הנכון לסכנות ההווה. נוכח חזרתו של האיום הגרעיני האירני לסדר היום, ראוי להזכיר כי אחד האישים שסייע, עוד בימי ממשלת
אריאל שרון, לגיבוש עקרונות החשיבה האסטרטגית הגרעינית של ישראל היה פרופ' לואיס רנה ברס יו"ר "פרויקט דניאל", גוף שהוקם בשילוב מומחי ביטחון מארה"ב וישראל - כדי להעריך את האיומים על הביטחון הלאומי של ישראל מצד מדינות מזרח תיכוניות, ובעיקר אירן.
לדעת מחברי הדוח עתידה האסטרטגי של ישראל חייב להתבסס על ההכרה כי איומי מלחמה, טרור ורצח-עַם עכשוויים נובעים מ"התנגשות ציוויליזציות" ולא רק מתוך תוכניות אופרטיביות להשמיד את "הישות הציונית". כיום נמצאות ישראל וארצות הברית "על הכוונת" של "ג'יהאד" ערבי-איסלאמי-קיצוני בכל רחבי העולם. ג'יהאד זה הוא ביסודו בעל אופי תרבותי-תיאולוגי ולעולם לא יוותר כהוא זה לנורמות המקובלות של "דו-קיום" או "הסדר בדרכי שלום". מן הטעם הזה ראוי לישראל לפתח ולהפעיל "דוקטרינת מניעה מוקדמת" שמדיניות העמימות הגרעינית היא חלק ממנה.
בהקשר הזה מציע צוות "פרויקט דניאל" כי אם, מכול סיבה, לא תצליח דוקטרינה זו למנוע ממדינת אויב ערבית, או מאיאן, להשיג אמצעי לחימה גרעיניים, חייבת ישראל להפסיק מיד את מדיניות העמימות המסורתית שלה ולעבור לעמדה של הרתעה גרעינית גלויה. במצב כזה חייבת ישראל להבהיר למדינת האויב הגרעינית, כי על כל רמה של תוקפנות גרעינית נגד ישראל, היא תיפגע מפעולות תגמול גרעיניות נגד מרכזי אוכלוסייה ואמצעי ייצור, באופן מידי ובעוצמה מרבית.
הרתעה גרעינית, עמומה או גלויה חלקית - מציין צוות "פרויקט דניאל" - חיונית לקיומה הפיזי של ישראל. אם ישראל לא תצליח למנוע התגרענות של מדינת אויב, כמו אירן, יהיה עליה ליצור מחדש את ההרתעה הגרעינית שלה כדי שתתאים לתנאים עולמיים ואזוריים מסוכנים חדשים.
כדי להשיג את יעדי ההרתעה "הסופיים" שלה, על ישראל לחתור ולהשיג - באמצעות היכולות האסטרטגיות של צי הצוללות הישראלי - יכולת ברורה ונראית לעין של "מהלומה שנייה" על ערי אויב מרכזיות באופן כזה שהמהלומה תהיה ברמה המספיקה לפגוע "באופן מלא ביכולת הקיום של התוקפן כמדינה מתפקדת". אחד המרכיבים החשובים של יכולת זו הוא הצוללת החדישה "תנין" שזה עתה הגיעה לנמל הבית שלה בחיפה.
עם זאת חייבת ישראל להגדיר לעצמה מה מבחינתה יכול להיחשב כאיום קיומי. המסקנה המתבקשת: כול צורה של מתקפה קונבנציונלית ולא-קונבנציונלית נגד ריכוזים אזרחיים ישראלים גדולים - למשל: מהלומות גרעיניות/ביולוגיות/כימיות - חייבת להיכלל בהגדרת איום קיומי שכזה, וגם לכך חייבת ישראל להיערך.
לכול היערכות נגד מתקפת-פתע איסלאמית על ישראל יש מחיר כלכלי הניתן לכימות. למחיר הזה יש השפעה כבדה ביותר על המרקם החברתי ועל יציבות הממשלה. כבר בימים אלה אנו עדים למחלוקת החריפה שפרצה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר האוצר
יאיר לפיד, על היקף התוספת הנדרשת לתקציב הביטחון; מחלוקת שמגיעה עד כדי השמעת איומים, גלויים או מרומזים, על אפשרות פרישת "יש עתיד" מן הקואליציה וקיום בחירות חדשות שעלותן מיליארדים.
מציאת פתרון מהיר וענייני לחלוקה נכונה של עוגת תוספת התקציב, חיונית כיום לישראל, לא פחות מן הפתרונות המבצעיים הנדרשים להתמודדות עם האיומים הקיומיים מצד גורמי אויב. בלי תקציב ראוי ונכון וללא יציבות שלטונית, לא תוכל ישראל להתמודד בדרך המיטבית עם מפת האיומים החדשה והמתפתחת במהירות מסוכנת ביותר לכיוונים שאליהם עלולה להוביל "התנגשות הציוויליזציות" שהעולם מעולם לא ידע כמותה.
כיום, יותר מאי פעם בעבר, זו משימתו החשובה, אולי המכרעת והאחראית ביותר, של ראש הממשלה בעל כוח השררה הכמעט מוחלט, שתוצאותיה יכתיבו את עתיד קיומה של ישראל ואת מיקומו ומעמדו של בנימין נתניהו בספרי ההיסטוריה - לשבט או לחסד.