מעת לעת עולה השאלה, מדוע יש צורך בהערכות שווי. אולי יתרת ההון העצמי במאזני החברה משקפת באופן הולם את שווי החברה? הרי ערך זה מתקבל על-ידי הפחתת התחייבויות החברה מסך כל נכסיה. אחרים יטענו, כי דווקא שווי השוק של מניות החברה, אם היא נסחרת בבורסה, מייצג את ערכה הכלכלי האמיתי, כיוון שהשוק יעיל וכל האינפורמציה הרלוונטית ידועה. גישה שלישית תהיה לקחת מאפיין מתוך עסקה רלוונטיות יותר או פחות ולהשליך ממנו על החברה הרלוונטית.
חסרונן העיקרי של הגישות הללו טמון בכך שהגישה הראשונה אינה משקפת שווי כלכלי, ובמיוחד של נכסים בלתי מוחשיים רבים (ובראשם מוניטין). אילו בגישה השנייה גלומה הנחה סמוייה חזקה מאוד לפיה השוק יעיל ומגלם באופן מלא השפעת אירועים שונים על שווי המניה. הגישה השלישית מצריכה זהירות רבה, מכיוון שיש להשוות "תפוחים לתפוחים".
נדבך על נדבך
בפועל, פותחו מתודולוגיות סדורות להערכת שווי, המקובלות הן על משקיעים ושחקנים שונים בשוק, והן על-ידי גורמי רגולציה, ואשר ניתן להחיל אותן על חברות הפועלות בתעשיות שונות.
הערכות שווי יכולות להוות כלי חשוב, תומך החלטה להנהלה ולדירקטוריון חברה, וכשהן ערוכות היטב - הן מהוות למעשה תוכנית עסקית לכל דבר ועניין. הערכות שווי ערוכות היטב מציבות בפני מקבלי ההחלטה מפה ברורה יותר הן לגבי מצבה העכשווי והן לגבי הפוטנציאל הטמון בפעילותה ("מאיצי/משמידי ערך").
בחינה ואמידה של איכות הערכת השווי המוצגת לעיונו למנהל או לדירקטור, כחלק מתהליך קבלת ההחלטות שלו, מורכבות כנדבך על נדבך. במאמר זה נעסוק במתודולוגיה ונציג את עיקרי הנושאים וההיבטים עליהם רצוי שמנהל ודירקטור יתנו את הדעת בעת עיון בהערכת שווי.
השאלות החשובות
תפיסת השווי. על קורא העבודה לבחון מהי תפיסת השווי ששימשה בעבודה. כלומר: מהן הנחות הבסיס והמטרות שבגינן מבוצעת הערכת השווי. האם מעריך השווי מנסה להעריך את השווי ההוגן על-פי כללי החשבונאות? או "ערך בר השבה"? ולפי אלו תקנים בדיוק? האם המעריך מנסה לאמוד את שווי השוק, או את שווי השוק ההוגן? האם יש להביא בחשבון בהתאם לתפיסת השווי פרמיות שליטה או דיסקאונטים בגין מיעוט ואי סחירות? האם המעריך אומד את שווי המימוש? את השווי להנזלה או את השווי הפנימי לצורכי M&A? האם סינרגיות נכללות או לא? ועוד.
בחירת מתודולוגיה. על מעריך השווי לבחור במתודולוגיה המתאימה לתפיסת השווי בעבודה ולפעילות החברה, המקובלת בפרקטיקה ועקבית עם ספרות מקצועית ובהתאמה למדרג המהימנות שלה. במקרה הצורך, כאשר ניתן לבחור מספר שיטות, המכילות הנחות שונות לעיתים, כדאי שהמעריך ינמק מדוע בחר במתודולוגיה הספציפית המתאימה בנסיבות העניין, ומדוע אחרות אינן מתאימות לביצוע הערכת השווי.
שיטת הערכת השווי. על המעריך לפרט אודות שיטת הערכת השווי. האם המעריך עושה שימוש בהיוון תזרימי מזומנים עתידיים (DCF), שיטת הערך הנכסי הנקי (NAV) או בשיטת המכפילים/שווי שוק? ואם כן, באיזה מכפיל המעריך עושה שימוש והאם הוא מתאים? האם קיים מכפיל אחר המקובל לפעילות?
כך לדוגמה, ניתן לעיתים לבצע הערכת שווי לחברות בשלבים מוקדמים של התפתחותן, חברות הזנק ו/או חברות אשר בהן האי=ודאות היא גבוהה, באמצעות מתודולוגיית היוון תחזית תזרימי מזומנים מבוססת תרחישים מותני הסתברויות או בשיטת האופציות הריאליות. בנוסף, טוב יעשו דירקטורים ומנהלים, אם יבקשו ממעריך השווי לבחון את השווי הנאמד גם באמצעות שימוש בשיטת הערכת שווי חלופית.
למתודולוגיה הנבחרת חשיבות רבה בקשר עם נאותות הערכת השווי ויכולת הסתמכות של מנהלים ודירקטורים עליה. שימוש במתודולוגיה שגויה עלול להוביל להנחות שאינן מתאימות למטרת העבודה או אסורות (רלוונטי פעמים רבות בהערכות שווי למטרות דיווח כספי), או לגרום לשווי אשר אינו מייצג נכונה את מצבה של החברה.
על-מנת לצמצם את גורמי הסיכון לבחירת מתודולוגיה שגויה או יישום שגוי של המתודולוגיה הנבחרת, יש לוודא, כי מעריך השווי מנוסה ובקיא בעבודתו, הוא בעל-רקע וניסיון בהערכות שווי של חברות מתחום פעילות או היקף דומה לזה של החברה המוערכת, ובעל ניסיון בשימוש במגוון שיטות ומתודולוגיות להערכות שווי.
