שר האוצר,
יאיר לפיד, שמחזיק במשרה מזה שנתיים, הוא בעל מוניטין של "יוסף בעל החלומות". למרות חוסר ניסיונו המוחלט במקצוע הכלכלה, הוא מתנהל בעניינים רגישים כמו כסף ציבורי ואמינות, בזלזול מוחלט אל אזרחי ישראל שאותם הוא רואה כאוסף של מטומטמים. לא רציני. לא אמין . פנטזיונר במובן הרע של המילה. שלא לדבר על הסכנה בה נמצאת המדינה בה בזבוז הכסף נעשה בלי שום אחריות....ליאיר לפיד יש מורה מעולה, שכבר משחק במילים, מזגזג בהתחייבויות, בהבטחות ובמשחקים פוליטיים עד כי יצא שמו למרחקים - ביבי נתניהו. ביבי הוא אלוף במקצוע: מילה זה לא מילה. הוא המצטיין בתחום ועובד בזה בהצלחה מבחינתו, שנים רבות. אנחנו, המדינה האחת לפני האחרונה מבין ארצות ה-
OECD עניים ומפגרים בחינוך ורווחה- אוכלים את השקרים ומשלמים את החשבון.
פעם היו קוראים "לזה" "מנטליות מזרח תיכונית", מול "מנטליות אירופית", הכוונה הייתה לסגנון ותרבות המזרח התיכון, בו מילה היא לא מילה. אפשר להפליג במילים עד אין סוף, אף אחד לא לוקח ברצינות את המילים, צריך- או לשכוח את זה, או לנסות לפרש את זה, באינסוף פרשנויות. אחד המאפיינים של "מנטליות מזרח תיכונית", הוא, מכירה בשווקים וחנויות ועסקים בכלל -בה המחיר יקבע לפי כישוריו של הקונה
להתמקח.
אמנות המילים שלא אומרות כלום
משא-ומתן מזרח תיכוני בכל תחומי החיים, הוא אמנות המילים רבות- המשמעות והכישרון, לדבר במשפטים ארוכים ומילים דו משמעותיות. מי שלא מכיר את האמנות הזו אין לו מה לעשות במשא-ומתן זה.
מנטליות אירופית, נחשבה בעבר, למצב של אמון בין אנשים הסומכים על בעל המילה, אם הוא סוחר תרנגולות בשוק, מנהל בנק, מדינאי, אפשר לנהל אתו משא-ומתן עסקי או אחר, להגיע אף לחתימת חוזה וללכת לישון בשקט.
לא פעם, בהיסטוריה, שקרים ומילים שאי-אפשר לסמוך עליהן נאמרו ואנשים רמי מעלה, או פשוטי העם שיקרו, זייפו, רימו, ומעלו באמון שנתנו בהם, מקרים רבים השפיעו על מהלך ההיסטוריה, על עמים או משפחות ובודדים. ספר בראשית, מלא שקרים ומעשי נוכלות שהשפיעו על גורלות להמשך. יעקב שיקר את אחיו עשיו באמצעות פיתוי (בתחום האוכל) והרוויח את הבכורה. לבן הארמי שיקר את יעקב ונתן לו את לאה האחות הבכורה והלא יפה, לאישה, במקום לקיים את התחייבותו ולתת ליעקב לשאת את בתו הצעירה, רחל.. בניו של יעקב, שיקרו את אביהם כי "יוסף טרוף טורף" ובעצם מכרו את יוסף לישמעאלים שירדו למצרים. במצרים, יוסף עשה במצרים, קריירה בבית המלך ולימים הציל את אחיו מרעב ומצוקה קשה והשפיע על גורל העם העברי העתידי. בעת הזאת, נחשבים פוליטיקאים חשובים בעולם לא רק לבלתי מוכשרים בלי כושר מנהיגות, אלא לבלתי אמינים. העולם כולו מתאפיין בחוסר יציבות והאזרחים לא מאמינים למנהיגים . זוהי כמובן תופעה שמלווה את הציביליזציה מאז ומעולם אבל נראית עגומה מאוד בימינו אלה.
סיפור אישי
אדם אחד, ידוע במקומותינו, בן למשפחה חשובה ורבת קרדיט בתחום התרבות בישראל, שהיה המעסיק שלי שנים רבות, הבטיח הבטחה, לעובדיו, כולל אני. באספת עובדים שדרשה ממנו העלאת שכר מיידית, ביקש לוותר על הדרישה להעלאת השכר. בתמורה התחייב, באותו מעמד, שכולנו, הנוכחים, נשאר במקום העבודה, השייך לו, עד יציאתנו לפנסיה. כל הנוכחים, כחמישים איש או יותר הסכימו לקבל את הצעתו. שנה לאחר מכן, פוטרו חלק מהאנשים שהיו נוכחים במעמד ההבטחות. חלק אחר פוטר בהמשך. כאשר נשאל האיש "החזק", איך הוא מפטר עובדים -לאחר שהבטיח קבל עם ועדה שיישארו במקום העבודה עוד שנים ארוכות? - ענה באדישות
"אז אמרתי".
לכל אחד, אולי, יש דוגמה דומה ממהלך חייו. מישהו מתחייב במילים, אפילו בחוזה, ואחר כך לא עומד במילתו. "מילה זו לא מילה" זה סגנון הג'ונגל בעולם העסקים, בעולם הטייקונים שעושים תספורות, צוחקים בקול גדול על קוני האג"חים שלהם, בעולם של
יצחק תשובה שזכה בכל הקופה והפך לעריץ, שלא מחזיר חובות ותאוות הבצע שלו רק גואה מיום ליום. מי זוכר שיצחק תשובה היה פעם שיפוצניק ממעמד העובדים וגדל להיות פיאודל הדורך על העניים ממרומי אסדת הקידוח והמגדלים, שהוא בונה לבעלי משכורות עתק העובדים בחברות ציבוריות.
סטנדרט ישראלי
"מילה זה לא מילה", הוא סטנדרט ישראלי מקובל ביחסים בין חברות ולקוחות, בין חברת הוט שמצפצפת על הלקוחות ולא נותנת שרות רק גובה את הכסף וכמוה, הבנקים וחברות תקשורת ומזון ותיקות ומצליחות שמצפצפות על הלקוח.
א-פרופו ערכה של מילה: הבוקר, 29 לספטמבר 2014, התחייב שר האנרגיה
סילבן שלום, המועמד לשעבר לנשיאות ישראל, בתוכנית הבוקר של ערוץ 10, כי בשנת 2015 ירדו מחירי החשמל והמים. אני מחכה ל-2015, לראות במו עיני את חשבונות המים והחשמל שיגיעו לדירתי ודירתכם עם המחירים החדשים. . עד היום, חוץ מהשר לשעבר, כחלון, שדאג לאזרחי ישראל להוזלת השימוש בסלולרים, שום הבטחה משמעותית של פוליטיקאי, לא יצאה כאן לפועל. זכרו: רק פעם אחת!. כל השאר, עד עכשיו היה בבחינת " מילה זה לא מילה".
התוצאה: אנחנו חיים בחברה בה אף אחד לא מאמין לאף אחד. האזרח לא מאמין ל
ממשלה, לא למשרד הבריאות, לא לקופת חולים, לא ל
משרד התחבורה ולשר, לא לביטוח לאומי, לא לעמותות, לא לצה"ל, לא לרבנים, לא ליצרני המזון והרשתות. החיים ללא אמון במערכת או בעתיד הלאומי והאישי שלנו, הם חיים לא נעימים, בלשון המעטה. היא הסיבה העיקרית למגמה האנטי-ציונית וההגירה מישראל לארצות שונות בעולם.
