הולך
לקראת סוכות, החליט נכדי העשירי, שטרם חגג את יום-הולדתו הראשון, ללכת.
סבא גאה מאוד קרא את ההודעה, וחייך בהנאה, כשהוא מצפה לסרטון הבלתי-נמנע.
ניסוי
שלוש קצינות נחתים הצליחו לעבור בהצלחה את מבחן הסבולת, שהנו המפתח לכניסה לקורס קציני חי"ר במארינס, הנחשב לקשה במיוחד, ושיעור הנפל בו גבוה מאוד.
שתיים מהקצינות בדרגת קפטן ואחת בדרגת לוטננט. הלוטננט נכשלה במיון לפני כמה חודשים, וקיבלה הזדמנות נוספת.
24 קצינות התנדבו לקורס עד כה, וכולן הודחו. קצינה אחת הצליחה לעבור את המיון, בשנת 2012, אך הדיחה את עצמה כעבור שבוע בשל שבר הליכה ברגלה.
את המיון התחילו 93 קצינים ושבע קצינות. 26 גברים וארבע נשים הודחו במיון, והם התקבלו לקורס קציני החי"ר. לרוב החניכים בקורס יש ניסיון, והם ברמת מפקדי פלוגה. חלקם בדרגת קפטן. אם יצליחו השלוש לסיים את הקורס בהצלחה, עדיין לא ברור, שיורשו לפקד על כוחות חי"ר במארינס, כיוון שעקרונית סגור המקצוע הזה בפני נשים.
מבקרי התהליך אומרים, ששילוב נשים בכוחות חי"ר ייצור בעיות רבות, ויכריח את החיל לשנות את הסטנדרטים הגבוהים שלו. עוד הם אומרים, שלא הוכח, שגברים ונשים יכולים לפעול יחד בקבוצה מעורבת במצבי לחץ. לדבריהם, הדבר נעשה רק כתוצאה מלחץ פוליטי. מצדדי השילוב טוענים, שאין מניעה לשלב נשים בחי"ר, ושילובן ימנע בעיות משמעת רבות.
זרועות אחרות בארצות-הברית מתלבטות לגבי שילוב נשים. כך, ביקש הצבא האמריקני מועמדות לקורס רינג'רס של הכוחות המיוחדים, ומוכן לשלבן על בסיס ניסיוני בלבד.
הגישה הזהירה של המארינס לנושא הפוכה לנעשה אצלנו. פה שילוב נשים במקצועות לחימה נעשה, ללא כל בקרה, תחת דגל השוויון ובהנחיית גורמים פוליטיים באקדמיה. נראה, כי טובת הצבא וטובת הנשים אינם לנגד עיניהם, אלא יישום עקרונות הפמיניזם.
אכזבה
בניגוד לאיומי המתנגדים לציונות, שניפחו את השד הדמוגרפי לממדים מפלצתיים, יורד הריבוי הטבעי של האוכלוסייה הערבית בישראל - בעוד שהריבוי הטבעי של היהודים בארץ גדל בהתמדה.
"שיעור הגידול של האוכלוסייה המוסלמית בישראל נמצא במגמת ירידה של 1.4%. מגידול של 3.8% בשנת 2000 הוא ירד בשנה החולפת ל-2.4%. כך מגלה דיווח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
"בסוף שנת 2013 נאמדה האוכלוסייה המוסלמית (בארץ) ב-1.420 מיליון נפש, גידול של כ-33 אלף תושבים לעומת סוף שנת 2012.
"נתון נוסף שמתגלה בדיווח [למ"ס], המרכז את נתוני שנת 2013. שיעור הפריון הכולל, המגלם את מספר הילדים הממוצע שאשה צפויה ללדת בימי חייה, באוכלוסייה המוסלמית בישראל ירד מ-4.7 ילדים לאשה בשנת 2000 ל-3.4 ילדים לאשה בשנת 2013".
האכזבה מהשד הדמוגרפי מסבירה, כנראה, למה דואגים כל כך עוכרי ישראל למסתננים, ועוזרים להם לנהור ארצה, ולהתמקם בה.
מעוותים בשם החופש האמנותי
ליאון קלינגהופר נרצח בשנית על-ידי האופרה המטרופוליטאנית של ניו-יורק, שמעלה הצגה על מותו - כלומר, הירצחו בידי מחבלים, שהשליכוהו בשבעה באוקטובר 1985 הימה מסיפון הספינה "אקילה לאורו".
ההצגה משבחת את רוצחיו של היהודי הנכה הזקן, שהיה רתוק לכיסא-גלגלים - טרף קל לחיות-אדם. התמליל כולל ביטויים אנטישמיים בוטים - כביכול בשם האמנות.
הנהלת האופרה הבטיחה, שתעלה את המחזה רק בארצות-הברית, מסוף אוקטובר עד אמצע נובמבר, תוך הכרה בעיתוי הרע, שבו גואה אנטישמיות ברחבי העולם, אך רואה בזה הישג אמנותי וניהולי. לאירופה, טוען פיטר גֶלב, מנהל האופרה, הם לא יגיעו מחמת האפשרות, שיעוררו גלי אנטישמיות. מבקרי ההחלטה תמהים על כך, כיוון שבניו-יורק עצמה יש יותר יהודים מאשר בכל אירופה.
האם הגדרת רפש כאמנות פוטרת מהצורך להתנצל על החוצפה?! תמהה לורי רוזנטל מרקוס במאמרה על השערורייה.
המלחין ג'ון אדאמס וכותבת המלים אליס גודמן (יהודייה מומרת) כתבו מסמך פוליטי, המציג את ה"עוול", שעוללנו לערבים בארץ-ישראל. אדאמס וגודמן משווים בין הרוצחים לנרצח, ומאזנים ביניהם. אולי אין בזה דיוק היסטורי, אך הכל ניתן לעיוות כביכול בשם החופש האמנותי - גם בארץ, כידוע.
העלאת האופרה במימון של תורם אנונימי הביאה למחאה גדולה בערב הבכורה. כחלק מהמחאה, ביטלו תורמים יהודיים לאופרה המטרופוליטאנית את התחייבויותיהם לתרום לה השנה, אך לא הצליחו לעצור את האופרה השערורייתית, שסילפה את הסיפור האמיתי,תוך חלוקת שבחים לטרור הפלשתיני.
הביקורת כינתה את האופרה, פה אחד, "מסע אנטישמי מובהק" ו"מופע מוסיקלי צורם, שהדעת אינה סובלת" - דיווח גד נחשון, עורך "ג'ואיש פוסט" מניו-יורק. המפגינים האשימו את האופרה על ש"מיזגה טנורים עם טרוריסטים", ו"תקעה סכין בגבו של הרחוב היהודי" ובכך גם נותנת זריקת-עידוד לטרור.
