לא נעלמה גם בפני חכמי התלמוד
לפני למעלה מאף שנה נשאלה בתלמוד השאלה על מידת ההתערבות של גורמי השלטון בשוק. לדעת כל הפוסקים, על השלטון לאכוף מסחר הוגן (ובלשון של אז, פיקוח על מידות ומשקלות למניעת הונאה במשקל) ואילו בנושא הפיקוח על המחירים יש ויכוח בין הסוברים כי המחירים ייקבעו בתחרות חופשית ("מלמד שמעמידין גרדומים למידות ואין מעמידין הגרדומים לשערים") ובין הסוברים הפוך, כלומר שעל השלטון לפקח גם על המידות (מניעת הונאה) וגם על השערים (פיקוח על מחירים).
הרשב"ם שחי 600 שנה לפני אדם סמית ניסח את הדברים כך: "סברא הוא, שאינו צריך, שאם זה רוצה למכור ביוקר, אותו הצריך למעות ייתן בזול, וילך הנותן אצלו וימכור זה בזול על כרחו של הראשון." כלומר פיקוח על מחירים מיותר, הלקוח הוא חכם, ואם ניתן לקנות בזול הוא לא יקנה ביוקר, וכך מתייצבת "אוטומטית" מערכת של מחירים הוגנת וסבירה.
אדם סמית בספרו "עושר העמים" (1776) תיאר אותה יד נעלמה הקובעת מחירי שוק סבירים ומאוזנים, יד התחרות החופשית, ואם תורתו של אדם סמית הייתה נכונה לפני 250 שנה ודאי היא נכונה היום, כאשר רבינוביץ מרעננה יכול לדעת בדיוק כמה משלם פריץ בברלין על מעדן חלב כזה או אחר.
מה קורה בישראל כיום
הכלכלה בישראל דהיום משלבת את רעיונות הבסיס כפי שנהגו לפני מאות ואלפי שנים, פועלת לאכיפת אי-הונאה במסחר, ובהיבט התחרות, היא פועלת או אמורה לפעול בשני מישורים מקבילים:
1) קביעת מחירים ופיקוח עליהם לשורה מוגבלת של מוצרי בסיס.
2) יצירת תשתית לתחרות חופשית, בעיקר באמצעות הפיקוח על ההגבלים העסקיים, באופן שיאפשר ל"יד הנעלמה" לפעול באורח חופשי.
וכבר ראינו שכאשר הממשלה באמת רוצה לשחרר את היד הנעלמה היא יכולה לעשות זאת, ע"ע תעריפי הסלולר, וכאשר היד הנעלמה מפסיקה לפעול, משמע שהממשלה היא זו שקושרת אותה לכולנו מאחורי הגב.
חוק המזון וביטול הפטור החקלאי
במשך שנים רבות פינק החוק הישראלי את השוק החקלאי שהוא מרבית סל המזון של הצרכן הישראלי (ירקות, פירות, חלב ומוצריו, בשר ומוצריו, דגים ומוצריהם, פרחים) באופן שהחריג כמעט את כל "שרשרת המזון" מהחקלאי עד הסיטונאי מאיסור הסדר כובל על-פי חוק ההגבלים העסקיים, רשתות המזון הגדולות התאימו את המבנה שלהן לחוק (הקימו גופים סיטונאיים) ובאופן לגמרי לא מוזר מחירי המזון בישראל האמירו כמעט ללא גבולות.
בחודש מרס השנה (2014) נחקק חוק המזון, וצומצם משמעותית הפטור החקלאי וראה זה פלא, המחירים של מוצרי המזון, המצטיירים יותר ויותר כאיום אסטרטגי על חוסנה של החברה, ממשיכים להאמיר, ממשיכים לצבור פערים מול המחרים במדינות אחרות.
שר האוצר הבטיח לנו "החוק שאישרה מליאת הכנסת יביא להוזלה משמעותית של סלי המזון במשקי הבית בכ-340 שקל בחודש. זוהי לא רק בשורה צרכנית, אלא החלטה שמצמצמת את הריכוזיות בשוק המזון /הופכת את התחרות בתחום מתחרות על גבו של הצרכן לתחרות על אטרקטיביות לצרכן".
והתוצאה, לפחות בינתיים, הפוכה.
שעת חרום כלכלית - והממשל מנמנם
אנו יודעים שממשלת ישראל יודעת לפעול כאשר היא רוצה, אנו יודעים שהיא יודעת לזהות מצבי חרום, ולטפל בהם באופן נחרץ, והנה אנו רואים משבר ענק בפתח, איום ממשי, וממשלה חסרת יוזמה, רדומה, ממשלה שהוקמה על סמך הבטחות מרחיקות לכת לאזרח הקטן, הבטחות אשר מקוימות כעת על-ידי שלטונות גרמניה ועיריית ברלין.
האם יחסי הון שלטון הם השולטים בכיפה? אי-אפשר לדעת כי גדול טועני "הון שלטון" עזב את העיתון, התגייס לשלטון ונהיה אחראי על ההון. האם זו סתם עצלות? האם דרגי הביצוע מנמנמים? אין זה מתפקידנו לשפוט, מה שאנו רואים זה את כדור השלג הצובר עוד ועוד תאוצה, אנו רואים הבטחות חסרות כל שחר, אנו רואים את חוסר ההתגייסות של השלטון לפתרון הבעיות הכלכליות הכואבות, אנו רואים שעת חרום כלכלית - וממשל מנמנם.
