לאחר שאבירי מסדר סנט ג'ון גורשו בשנת 1522 מהאי רודוס ע"י הטורקים, מכיוון שהם נהגו לתקוף ולבזוז את אוניותיהם, הם התיישבו באי מלטה. מדובר באי קטן, שומם למדי, דל בצמחייה ובמים, ולכן חזרו האבירים שלנו לתקוף ולבזוז ספינות טורקיות וערביות שעברו בסביבה ולקחו מהן שבויים מוסלמים כדי לקבל תמורתם דמי כופר. טוב, גם אבירים צריכים להתפרנס ממשהו.
למי שלא מזהה, מדובר במסדר הדתי ששמו המקורי היה "מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים", שנתפרסם אח"כ בעיקר בשמו הבינלאומי ה"הוספיטלרים". סיפורם החל עם נזירים בנדיקטים רחומים שטיפלו בצליינים חולים בירושלים (ובית החולים שלהם קיים ופועל בעיר העתיקה עד היום), שבעקבות הכיבוש הצלבני של ארץ הקודש הפכו למסדר צבאי לוחם שהגן על מבצרים, איבטח דרכים וניהל את עיקר הלחימה במוסלמים, ויש אומרים אף יזם ועודד אותה. מסלול מעניין, למי שעובר מעיסוק בחסד ורפואה לעיסוק בביטחון וצבא, לשימת לב מי שרוצים לגייס עכשיו את אברכי זק"א ו"הצלה" לשירות בצה"ל.
אך נחזור לעניינו: בשנת 1545, כ-23 שנה לאחר שהאבירים שלנו גורשו מרודוס והתיישבו במלטה וגם משם עיצבנו את כל המוסלמים של הים התיכון, הורה הסולטאן הצעיר, שנודע אח"כ כסולימן המפואר, לצי שלו למחוק את המסדר הטורדני הזה מעל האדמה. אומנם לא בדקתי בעצמי במסמכים מקוריים אם אכן עובדה מדעית היא או סתם אגדה היסטורית כמו מתן תורה, צליבתו של ישו ומע"מ 0% על דירות לצעירים, אבל כבר למדנו שיותר משחשובה אמיתותן ההיסטורית של העובדות, חשובה העובדה שהמון אנשים שוטים מאמינים בהן. וכאן באים ההיסטוריונים ומספרים לנו את הסיפור הבא:
האדמירל הטורקי, הקפודאן פאשה, או קפודאן-א-דריה כתוארו הרשמי (הקפטן של הים), קיבל מהסולטאן את הפקודה לתקוף את אבירי מלטה, ונפנה מייד למפות הימיות בתאו. אלא שנר שעמד על שולחנו טיפטף את חלבו הלבן על המפה הימית וכיסה את אותה נקודה זעירה שסימנה את האי הקטן במפה הטורקית העתיקה של אותם ימים עתיקים, אמצע המאה ה-16, כולה כחמישים שנה בלבד לאחר שקולומבוס הפליג לראשונה לאמריקה, שאפילו לא סומנה כלל במפות.
בהעדר סימון כלשהו לקיומו של האי במפה, הודיע האדמירל הקפודאן פאשה לסגניו כי "מלטה יוק", מלטה איננה, והפליג עם הצי שלו לתקוף את הנוצרים הונציאניים בכרתים, שגם הם היו מטרה טובה וראויה בעיני המוסלמים. את מלטה, אגב, תקפו הטורקים כעשרים שנים אח"כ, בשנת 1565, אז אומנם מצאו אותה כבר במפה, אך לא הצליחו לכובשה. בירת מלטה היום, וולטה, קרויה ע"ש האביר המלטזי/הוספיטלרי ז'אן דה וולט, שניהל בתבונה ובאומץ את הגנת האי הנוצרי.
אבל נחזור עכשיו לענייננו, שהוא עולם המדע המדהים והנדהם. נדהם במיוחד נוכח מאמר מדעי חדש של שני חוקרים איטלקיים, הטוענים כי למרות כל מה שסיפרו לכם, אין שום בסיס מדעי לקיומה של אורגזמה וגינאלית אצל האישה. לדבריהם, אין כל אברים בנרתיק האישה שיכולים לעורר אורגזמה, ומה שיש זה רק "אורגנים מזדקפים", חיצוניים, שהם הדגדגן והריקמה סביבו. אבל אורגזמה נרתיקית אין.
מדובר בהלם, ואל יקל הדבר בעיניכם. אומנם אורגזמת הדגדגן מילאה עד כה וממלאת את תפקידה במסירות, בנאמנות, או לפחות בסבירות (בעיקר כאשר אין נאמנות), אבל כבר פרויד קרא עליה תיגר, זילזל בה וראה בה משהו פשוט וסתמי, שעה שטען כי האורגזמה הואגינאלית, זו שמקורה בנרתיק האישה עצמו, היא האירוע האמיתי. האורגזמה הנרתיקית שמקורה בואגינה עצמה (ולא בחלקיה החיצוניים) היא הפסגה שאליה יש לשאוף. היא החוויה האולטימטיבית ומקור השלמות הנפשית-גופנית. ומאז אנו משועבדים לאתגר.
מה לא עשינו. ד"ר ארנסט גרופנברג אפילו הגדיר לעולם את מיקומה המדויק של נקודת הג'י, שם טמון הקסם, והשרטוטים מופיעים בכל אינצקלופדיה מודפסת ודיגיטלית ובכל מגדיר למין. חוקרים צעירים פרסמו נתונים סטטיסטיים על אחוזי הנשים החוות אורגזמה כזו, ומדענים רציניים ראיינו אותן לגבי הטכניקות התנאים והסיטואציות, שעה שאותנו שלחו לחפש אותה. את אותה נקודת הקסם, מרכז התענוגות, ההגשמה וההישגים.
ועכשיו באים החוקרים האיטלקיים הללו, אב ובת, הוא רופא והיא ביולוגית, וקוטלים חוקר חוקר, מדען מדען, את כל מי שהעזו לטעון או לפרסם מאמרים מדעייים המציגים כאילו שיש בנרתיק האישה עצבים מיוחדים שיכולים לעורר אורגזמה, או שיש שם איזו נקודת ג'י.
המאמר האיטלקי נוזף קשות בכל הקהילה המדעית-רפואית, ומאשים אותה בכך שהיא הפכה את נקודת הג'י למוקד עסקים ולתעשיה המגלגלת מיליונים, כולל בשליחת נשים לניתוחים והזרקות לנקודה שאינה בנמצא. זאת מעבר לפגיעה הנפשית בנשים שמעולם לא חוו את האורגזמה הזו שאיננה, וחשבו תמיד שהפגם הוא בהן (או מה שחמור יותר, בבן זוגן, אם יותר לי להוסיף מידע למחקר המדעי).
אז ג'י יוק. אין נקודת ג'י. עכשיו לכו תבכו על כל השנים, המאמצים, ההשתדלויות והטירחה שהשקעתם בחיפוש אחר כפתור הקסם הזה. אין כפתור, אין קסם. חיזרו לעבודה הסיזיפית, תבלו אותה, אם אפשר, בכוס משקה וקצת רומנטיקה, ותסתפקו במה שיש.
ולמרות שנראה שהמדע אמר כאן הפעם את דברו האחרון בנושא, עדיין לא כל מומחי הרפואה מסכימים עם הפרסום. חלקם טוענים שגם אם אין סימוכין אנטומיים לקיומה של רשת עצבית יעודית לאורגזמות בנרתיק, עדיין יש נשים רבות המעידות כי הן חוו אורגזמה ואגינאלית. לטענתם העדויות הללו חזקות ומוצקות ובכל מקרה יש לחזור ולחקור את תופעות האורגזמה, השפיכה הנשית ואת מיניות האישה.
לא נותר לי אלא להסכים איתם: חיזרו וחיקרו. גרדו וקרצפו ככל הנדרש. מי יודע, אולי רק החלב של נר המחקר שלכם טיפטף על מפות המדע ומסתיר את הנקודה. בסופו של דבר גם מלטה נתגלתה שנית. אני, מכל מקום, פורש. עייפתי מהחיפושים. עשרות שנותי השחתתי במאמצי שווא, שייטתי בודד במים עמוקים, חתרתי במרץ במעלה נהרות שוצפים, ונחלתי כשלון. אז עכשיו אני מרים ידיים ומסכים עם האדמירל הטורקי: מלטה יוק. וגם ג'י.
