כשהייתי ילד ונער, רעמו תועמלני השמאל - בארץ ובעולם, בתיאום מופלא ביניהם - על העוול הנורא, שנעשה לבני הזוג אתל ויוליוס רוזנברג - יהודים, שטוגנו בכיסא החשמלי בכלא סינג סינג האמריקני, לאחר שהורשעו בריגול עבור ברית-המועצות.
בינתיים עברו קצת מים בירקון, וברית-המועצות התמוטטה. בתקופה קצרה של כאוס במוסקבה נחשפו מסמכים מדהימים על היקף הריגול הסובייטי ברחבי העולם - כולל בארץ הקודש.
נזכרתי בסיפור עקב ידיעה, שקראתי על מותו של דיוויד גרינגלאס, אחיה של אתל רוזנברג. גרינגלאס העיד נגד הרוזנברגים במשפטם, ולאחריו חי באלמוניות רבה (וכנראה, תחת שם בדוי) בעיר הולדתו, ניו-יורק, עד מותו בגיל 92, לפני כשלושה חודשים.
בני הזוג רוזנברג הוצאו להורג בכלא סינג סינג בשנת 1953 לאחר משפט, שהסעיר את ארצות-הברית, וסיפק דלק רב לתעמולה הסובייטית. השניים הורשעו בהעברת סודות של פצצת הגרעין האמריקנית לרוסים. גרינגלאס הורשע בעסקת טיעון, והעיד במשפט נגד אחותו. הוא נידון לחמש-עשרה שנות מאסר, וריצה עשר מהן. גם רות, אשתו של גרינגראס, העידה נגד הרוזנברגים, אך לא הועמדה לדין - כנראה, כחלק מעסקת הטיעון של בעלה.
מפולת שלגים
למרות שבנעוריו היה חבר בתנועת נוער קומוניסטית בעיר ניו-יורק, גויס גרינגלאס במלחמת העולם השנייה כמכונאי זוטר לפרויקט מנהטן הסודי בלוס אלאמוס שבניו מקסיקו, שבו פותחו פצצות הגרעין הראשונות. יוליוס רוזנברג, גיסו, ניצל עובדה זו, כדי ללקט ממנו מידע על הפרויקט, והעבירו לסוכנים סובייטיים.
בשנת 1949 הפתיעה ברית-המועצות את האמריקנים, והודיעה, כי יש בידה נשק גרעיני. לאחר כמה שנים עלתה הבולשת הפדרלית על הרוזנברגים. במקביל, פתח הסנאטור ג'ו מקארתי ב"מסע-ציד" נגד מרגלים סובייטיים, שחדרו כביכול לכל שכבות החברה האמריקנית.
בשנת 1950 עלתה הבולשת הפדרלית על המדען-המרגל הגרמני קלאוס פוקס. כאן החלה מפולת שלגים: פוקס הסגיר את הבלדר הארי גולד, שהסגיר את הגרינגלאסים ואת הרוזנברגים. לימים העריכו, כי המידע, שהעביר גרינגלאס, היה שולי ולא-מדויק - עקב היותו דל-השכלה וחסר ידע טכנולוגי. לסובייטים היו מרגלים בכירים יותר בפרויקט, כולל מקורות בקרב ראשי הפרויקט. הערכה זו אוששה כשנפתחו הארכיונים הסובייטיים.
כלומר, מה שהוגדר אז כחזיונות רדיפה של הסנאטור מקארתי, והפך את שמו לשם גנאי - היה נכון: בארצות-הברית, במערב ובארץ פעלו עשרות ואולי מאות ביודעין למען המודיעין הסובייטי. חלקם - כמו יוליוס רוזנברג ודיוויד גרינגלאס - היו קומוניסטים. האחרים - תמימים, שנוצלו על-ידי מערכת ממולחת. ולדימיר איליץ' לנין קרא להם, "שוטים שימושיים".
