כמה קסם יש בתנועה רעננה כמו דאעש ציץ בתוך גוש האיסלאם. זה עתה הצטרפו כמה נשים צרפתיות, יהודיות, לתנועה. עזבו את ביתם ונסעו לאי-שם בסוריה או עירק כדי להצטרף לדיש. גם רופא ישראלי מבאר-שבע נטש את עולמנו במפתיע ונעלם. כמו המינגווי בספרד הוא נוהג אמבולנס צבאי ומנהל יומן קרבי שיתפרסם יום אחד בכל העולם המוסלמי בהוצאה לאור או הוצאה למוות. מהו הקסם הזה שמושך אותנו למקום שבו מפעפע הדם, אל המקום שבו מתגלגל הראש לתוך החול החם של המדבר וכל העולם צופה בו בהשתאות ביו-טיוב?
להזכירכם, במערב כבר צצו תנועות קסם כאלה. אחת מהן הייתה באדר-מיינהוף שהחלה את מלאכתה בעריפת ראשים בגרמניה שאחרי המלחמה העולמית. זו תנועה ששדדה בהנאה סאדיסטית בנקים כדי לסחוב משם את הכסף בשקים ולממן עריפת ראשים ופצצות ברחובות הומים. רבים סברו שאלה צעירים המחפשים התרגשות מהסוג שליוותה את חבורת בוני וקלייד והעיתונות באמריקה. כלומר, זרם חשמלי של אנרכיזם.
אנשים רבים, גם בממשל, תמכו בכנופיות האלה ושלחו להם רמזים מוטמנים כדי להכשיל את המשטרה ונציגיה. אין תענוג גדול יותר מתמונה של בנק שדוד וכמה מנהלים סחטנים בחליפה מקומטת צונחים על הרצפה ומתחננים על חייהם... סליחה שנסחפתי.
הקסם הכנופייתי הזה רווי דם, אכזריות ורשע בגודש שאינו מתקבל על הדעת. הראש ממש מתגלגל למראהו והנשמה נשרפת באימה. ואף על-פי כן הוא קוסם להמונים ומושך צעירים, גם לא מוסלמים, אל הבמה המדממת. והם מתאסלמים מרצונם, בהתלהבות משיחית. הקסם הזה הוא הרשע במלוא תפארת לבלובו. הפעם הוא ממוצא מוסלמי אבל הוא יגיע במהרה גם לניו-יורק. ברשע יש משהו קולוסאלי, בראשיתי והוא רובץ לפתח. באו תורות ואידיאולוגיות הזויות ואימצו אותו אל ליבן בכמויות מסחריות כדי להפיץ ולהפציץ.
כשבאדר-מיינהוף פעלה בגרמניה אנשים היו יוצאים בבוקר לקנות
עיתון ולחפש את הכנופיה המרגשת. אם הלהקה לא הופיעה בעמוד הראשון היו משליכים מיד את העיתון לאשפה. כאילו עוד יום ללא תוחלת ממתין בפתחו של שחר אפרורי ודל. מדובר באנשים טובים, גם בעלי משפחות, שלא הזדהו עם רצח-עם או מאבק נמהר במדינת ישראל ויהודים באשר הם. זה מה שעשתה בעצם הכנופיה של באדר-מיינהוף – פסיכופאטים, או טרופי-דעת, עם שליחות מוסרית מדרגה ראשונה.
לרבים זה נראה כמו סרט פעולה מבוים היטב – לפעמים ממש בעת צילומו, כשמפנים פצועים שותתים מתוך סניף בנק והמשטרה המבוהלת סוגרת את הרחובות ומטילה עוצר על הנשימה.
מאז ומתמיד בני-אדם פלרטטו עם המוות. הוא נחשב ניטרלי, סטרילי, חסר רגשות ואפילו מהוגן למרות רצחנותו. היו שהצמיחו לעצמם כנפיים כדי לזכות בריגושים מהשמיים ככל שמתקרבים אליו. איקרוס. רבים מטפסים על עצים גבוהים מדי ואחר כך גם קופצים.
אם אתם מנסים להתעמק בדברים, אולי כל הדרייב מבטא בעצם תאווה לחיים, לנגיעה בטעם, במהות, במשמעות. אולי זה מה שמוליך לפעמים אל הקצוות. כאמור, הכל תלוי במהות המוליך. נראה כאילו פה, בפלירטוט, לא מדובר ברשע אלא
בתום לב. רשע, כל אחד אומר לעצמו ולשכניו, הוא קונדומיניון אחר, מהות שונה לחלוטין. רשע לא יכול להיות בנאלי או מגוחך...
קיימת תופעה שולית של נשים צעירות מבית טוב, בכל העולם, המתקשרות בהמוניהן לרוצחים, אסירי עולם, בתחרות על ליבם כדי להינשא למאסר העולם שלהם. התופעה, למרות עוצמתה, עדין בחיתוליה והיא שולית כי המערכת עדין לא מצאה דרך לייצר לנו באופן מסחרי יותר אסירי עולם. אחת הנשים התבקשה לציין את הסיבה לכך ואמרה כי מדובר אך ורק ביתרונות. 'האיש שלי לא יוצא מהבית בלילה, לא משתכר, לא בורח לשום מקום ואינו בוגד בי'.
מחקרים מראים כי כמעט כל הנשים העוסקות בזנות נאנסו בילדותן או חוו ניצול מיני. כמו שאמר החכם באדם, כל הנחלים הולכים אל הים והוא לאיטו מתמלא. האם זה מה שרומז לנו הפתגם: הולך העש אל האש? האם לכנופיה רצחנית מכל סוג יש כוח משיכה שכדור הארץ לא מצליח להתגבר עליו? את הרצח לא המציא הרוצח אלא האל שהביא לעולם את המוות. אותו יש להאשים.
בשל טעות אופטית-אופטימית באונה האופטימאלית השמאלית במוח הקודח שלנו, יש לכל אחד מאתנו נטייה לחשוב כי כנופיות-רעל מהסוג של באדר מיינהוף, ג'יהאד-מוסלמי על כל גווניו, אינקוויזיציה, נאצים, פאשיסטים ובולשביקים המפגינות (כולן) אלימות רצחנית בכל ציבור – נועדו ללחום למענו ברשע ובצילו הענקי והמכביד. זו טעות, כבר אמרתי. שלנו. הרשע רובץ לו במינון נמוך, בנאלי ומתקבל על הדעת בכל ארגון, תנועה, איגוד, קרטל, תל, תאגיד, גיד, פירמה, קואופרטיב, מונופול, בנק, מוסד, עמותה, עירייה, ממשלה, משטרה, צבא, אקדמיה, עיתון, רעיון. כי זה טבע העולם.
עץ הדעת טוב ורע. רק עלינו מוטל להפכו לעץ הדעת טוב או רע. זו בחירה. אנחנו נתקלים ברשע היום-יומי מדי יום ואפילו בלילה.
הבנקים חובטים בנו וגובים דמי הפקדה, דמי עסקה ודמי זיבה לפי שרירות ליבם. הממשלה מעלה מיסים ומפריטה חובות כדי לא לקבל על עצמה אחריות. מחיר הלחם גואה לא בשל הקמח ולא בשל התורה אלא בשל התיווך והקומבינה. כל אחד חולם להיות אנרכיסט למופת כשקילו עגבניות נמכר ב-15 ש"ח. אז מה, נצא לרחוב ונערוף ראשים? ברור שלא. אבל אם כנופיה אלימה אומרת שזה מה שהיא עושה לשודדים והעלוקות של יום-יום - נעניק לה קרדיט בבנק הדמעות שלנו.
כי אולי האלימות לשמה היא מה שאנחנו רוצים לראות כשהמחאה התרבותית לא עובדת בשבילנו. כן, יש גם רומנטיקה בטרור המיועד לשנות את העולם ולעשות אותו כאילו טוב יותר. מי זוכר היום שהמהפכה הצרפתית הייתה בעצם גיליוטינה של רוטינה? ולמה המהפכה הצרפתית לא התרחשה בבלגיה או בהונדורס?
והדבר הכי חשוב לידיעת המין האנושי: אף אחד לא נושך ערפדים. תפנימו.