אחרי שהתענגנו עד כלות על הטאפאס והפאייה של ברצלונה, שבלעדיהם אין למטבח הספרדי כל תקומה קולינרית, החלטנו להעניק הזדמנות נאותה גם למסעדה הזרה המובילה של בירת-קטלוניה, הלא היא "פטגוניה" הארגנטינאית.
מבלי לפגוע בכבודן של המסעדות הספרדיות, שמטבחיהן בהחלט ראויים לשבחים, הרי שאת "פטגוניה" לא מומלץ להחמיץ. הדברים אמורים במסעדה לדוגמה, שניחנה בשלל-מעלותיו של אוכל-גורמה, המותיר אחריו רק טעם של עוד.
"פטגוניה"(gran via de les corts catalanes 660) היא מסעדה מהודרת ומרווחת, מעוצבת היטב בריהוט אר-נובו, בעלת תפריט שכולו גסטרונומי, המיועד מטבע הדברים לגרגרנים, שקיבתם אינה מסוגלת להתפשר עם אוכל בינוני.
לומו מופתי
אל השולחן, הערוך בטוב-טעם והעטור במפה צחורה ובכלי-אוכל על טוהרת הסגנון העתיק, הגיע כספתח לחם-בית חלול, כדי שיוכל לקלוט אל קירבו את שלושת המטבלים הפיקנטיים של צ'ימיצ'ורי, זיתים וסלק טחון. אחריו נחתו, בזו אחר זו, ארבע אמפנדות מטריפות, שהיו ממולאות בעוף, בבשר, בתירס ובמבחר ירקות. אליהן התלווה גם בקבוק של סודה צוננת ממעיינות מפלי האיגווסו שבגבול-ארגנטינה.
למנה העיקרית הוגש לנו לומו ארגנטינאי גזעי, שאינו אלא נתח-בשר משובח, הלקוח מצוואר הפרה, והמיובא היישר ממדינת הבשר המובילה בעולם. הלומו ממש נימוח בפה וצורפו אליו ירקות מאודים ומחית של דלעת, כמנהג הארגנטינאים, שהיא תחליף מעודן וטעים יותר ממחית תפוחי האדמה השיגרתית, המלווה ארוחה ממוצעת בארץ.
יצירת מופת
והיו גם מוג'חאס - שפתיים ישקו, שהם שקדי-עגל רכים ופריכים, ושמקומם לא ייפקד בסעודה ארגנטינאית לשמה. שהדי במרומים שמי שלא טעם את טעמם נוסח "פטגוניה" - פשוט לא מודע לנפלאות יצירתו של המטבח המוביל בעולם בתבשילי הבשר שלו.
קינוח הפנקייק, עטור תפוחי-עץ ורוטב של דבש, היה מעל ומעבר, כידו הטובה והאמונה של קונדיטור ארגנטינאי בר-מוניטין. והיה גם אספרסו כפול משובח, שכילה ארוחה בהחלט ממכרת. לצידו נח ביסקוויט. מעודן ופריך.
המחיר לשניים הסתכם ב-68 אירו. לא זול, אבל שווה בהחלט כל סנט. הוספנו עליו תשר של 10% עבור שרות שהיה יוצא מן הכלל. בקיצור, זו מסעדה מומלצת מאוד לשוחרי הטעם הטוב וקל מאוד להגיע אליה, באשר היא אינה מרוחקת מאתריה המרכזיים של ברצלונה.
