במלחמת המילים הניטשת בין שרי ממשלת ישראל, שכולה פוליטיקה פנימית, השתלחו שניים,
אביגדור ליברמן ומשה (בוגי) יעלון, בשר
נפתלי בנט מן הבית היהודי, על שפגע ביחסי ישראל-ארצות-הברית. בנט, אמרו השניים, מראה חוסר אחריות לאומית בכך שהעמיד את שר החוץ האמריקני על טעותו, בכך שקבע כי הסכסוך הישראלי-ערבי הוא מן הגורמים המחזקים את ארגון "המדינה האיסלאמית", דאעש, היוצר לעצמו מדינה חדשה בלבנט.
מה אמר שר החוץ האמריקני שכה העלה את חמתו של נפתלי בנט? "כשאני מסתובב ופוגש אנשים במהלך הדיונים על-אודות הקואליציה נגד ארגון 'המדינה האיסלאמית', האמת היא שלא פגשתי אף מנהיג מהאזור שלא העלה באוזני באופן עצמוני את הצורך לנסות להשיג שלום בין ישראל לפלשתינים, כיוון ש(הסכסוך) מהווה גורם לגיוס (לארגון) וכן לזעם ועצבנות ברחוב ורבים מסכימים כי חייבים להיענות להם. על אנשים להבין את הזיקה הזו. יש לזה קשר להשפלה ושלילה וחסר בכבוד, בעוד שהחג ("העיד") חוגג בדיוק את ההפך" אמר קרי.
קרי מתאר את הרושם שקיבל ממנהיגי מדינות ערב, שיש צורך להשיג שלום בין ישראל לפלשתינים, שכן הסכסוך הוא גורם משמעותי, לדעתם, ביכולת הגיוס של דאעש לשורותיו.
קרי צודק. מזכיר המדינה האמריקני לא אמר שהוא מסכים עם הדעה שהביעו בפניו מנהיגי ערב. הוא רק מצטט. זה 100 שנה ששיבת ציון מוציאה את הערבים מדעתם. על-פי תורת האיסלאם, המוסלמי הוא אדם עליון שזכותו לשלוט באחר. ובמיוחד ביהודי. המהפך של 100 השנים האחרונות ביחס בין הערבי-מוסלמי ליהודי, העליונות היהודית בכל המפגשים המלחמתיים, בכלכלה, בחקלאות, במדע, הוא קרע זוועתי במארג היקום האיסלאמי שאי-אפשר להשלים עימו. לכן גייסו "האחים המוסלמים" במצרים כוחות גדולים למלחמת קודש בציונות. לכן הגדיר יו"ר הליגה הערבית את מלחמת הקוממיות כג'יהאד. לכן כל עימות מזויין בעולם הערבי כולל את הדרישה מן הצד השני להילחם קודם כל בציונים. לכן תגדיר כל מיליציה חמושה בעולם הערבי את תפקידה קודם כל כמגינת האיסלאם מפני היהודים, ורק לאחר מכן תמשיך ותרצח עשרות ומאות אלפים אחרים, כולל מוסלמים, ראה ערך חיזבאללה.
אין ספק כי "המדינה האיסלאמית", וכל ארגון ומדינה המבקשים לשחזר את ימי הזוהר של מוחמד ומרעיו, של הכפפת האימפריה הגדולה מאז ומעולם תחת סנדל האיסלאם, של רצח המיליונים וביזת כל אוצרות החמדה בחצי תבל, יזכיר את ההשפלה העיקרית במאה השנה האחרונות, והיא הכישלון לעקור את היהודי מן הארץ היושבת במרכז הסהר הפורה. מזכיר המדינה האמריקני שדיבר אל מוסלמים לרגל החג (עיד) רק מעביר לשומעיו המוסלמיים את התובנות שהעבירו אליו מנהיגי ערב. צודקת דוברת משרד החוץ האמריקני הטוענת כי שר הכלכלה בנט מסלף את דברי קרי. קרי לא אמר כי זוהי דעתו, או כי זוהי דעתה של ארה"ב, ובזאת הוא מתון יותר מן הבוס שלו שאמר בנאום קהיר 2009 שמדינת ישראל הוקמה כדי לכפר על פשעי הנאצים, על חשבון הערבים. קרי אמר שזה מה שהערבים חושבים.
הסיבה לזינוק בהוצאות הביטחון
על כן, קרי מחזק את דבריו של ראש ממשלת ישראל שארגון "המדינה האיסלאמית" כמוהו כחמאס כחיזבאללה, כאל-קאעידה, כבוקו-חראם וככל ארגון שבסיסו הרעיוני הוא האיסלאם הפוליטי. הרושם שמעבירים מנהיגי ערב לקרי הוא שעצם קיומו של גורם ריבוני שאינו כנוע לאיסלאם הוא עילה לגיוס של ההמונים האיסלאמיסטים לארגוני הג'יהאד. על הגילוי הנאות הזה יש לשבח את קרי. אך יש גם להזכיר לו שמדינת הצלבנים ארה"ב, בעצם קיומה, מעודדת את הגיוס לדאעש, בדיוק מאותה סיבה. ועוד יותר מכיוון שהיא מנהלת מלחמה נגד הג'יהאד מזה שני עשורים, ובדרך הרגה מאות אלפי מוסלמים לא מעורבים.
היכן בנט צודק? ברושם שנוצר מדבריו של קרי שהסכם שלום בין ישראל לערבים אכן יבטל את השנאה המעוגנת עמוק בתודעה הערבית-מוסלמית נגד ישראל; ברושם שנוצר מדברי קרי כאילו התובנה שלו של המושג "שלום" זהה לתובנות של המנהיגות הערבית לאותו מושג. כאן קרי מוכיח בורות, או לחלופין משקר ביודעין, כיוון שהמושג "שלום" אצל הערבים-מוסלמים זהה למושג "כניעה". כל מצב אחר הוא הודנא, הפסקת אש, שביתת נשק, אבל אין שלום עם הד'ימי שפשע, כמו שאין שלום עם היזידים ועם השיעים ועם האשורים, ועם הנוצרים, ועם הבודהיסטים, ועם כל אלו שעדיין לא נכנעו לאיסלאם. המסע לגירושם של הנוצרים והשמדתה של הנצרות במזרח התיכון מצוי בעיצומו. יתר על כן, משא-ומתן בין שווים הוא בלתי אפשרי, שכן הערבי-מוסלמי הוא מטבע ברייתו עליון, וזכותו להכתיב את תוצאות המשא-ומתן, בעוד שחובתו של היריב הלא-מוסלמי הוא לקבל את התכתיבים, אולי לשפר במעט את תנאי הכניעה.
אבל לא על כך זעם בנט. בנט הציג את
ג'ון קרי כאנטישמי קלאסי המאשים את היהודי במגיפת האלימות המשתוללת בעולם הערבי. זוהי האשמה שמשרד החוץ האמריקני אינו יכול לעבור עליה בשתיקה, ומכאן קביעתו כי בנט מסלף את דברי השר.
התופעה המסוכנת בהרבה מכל הפרשנויות לדברים שאמרו האמריקנים היא הצעדים שנקטו במהלך "צוק איתן". הללו מעידים על יחסם האמיתי של הממשל הנוכחי של קרי ואובמה כלפי ישראל. הראשון היה ההפסקה היזומה של טיסות לישראל בשל האיום לכאורה על נתב"ג. השני היה האמברגו הפתאומי על פריטי חימוש, שהבולט בהם היה טיל הל-פייר (אש הגיהינום) שהוא החימוש העיקרי של מסוק הקרב מדגם אפאצ'י. האמברגו הוטל בעקבות הביקורת על פגיעה ב"לא מעורבים" בעזה היא חמאסטן. משלחת הרכש הישראלית בוושינגטון שותקה, ומאותו רגע ואילך, שום פריט מאלה שביקשה ישראל לא הגיע לכדי דיון, שלא לדבר על אספקה. רוצה לומר, ברגע ההוא ההצהרה של אובמה כי ארה"ב מגבה את ישראל - הוכחה כשקרית.
זוהי הסיבה לזינוק הבלתי צפוי בהוצאות הביטחון: אי-אפשר עוד לסמוך על אמריקה כמחסן החימוש של ישראל. זוהי הסיבה האמיתית לזעם, מראש הממשלה ומטה, והזעם הזה לא נשמע. אולי כדי לא להפחיד את היהודים שחשבו שאמריקה תגבה אותם בכל מצב, אולי כיוון שלממשלה זו ברור כי וושינגטון אינה בת-ברית אמינה כלפי ישראל, כמו שאינה אמינה כלפי הכורדים, או הנוצרים של המזרח התיכון.
שתי מסקנות עולות מן הדיבורים ומן המעשים. הראשונה, אין צורך ואין תכלית בתגובה על כל שטות שדובר אמריקני זה או אחר אומר. בייחוד כשמדובר בפורום מוסלמי. יש צורך ויש תכלית בצמצום התלות הישראלית בספק הביטחוני האמריקני. זה אינו קשור בנשיא זה או אחר, אלא בעיקרון שמדינת ישראל אינה מדינת חסות, ואסור לה להיות כזו - לא להלכה ולא למעשה. זה יהיה טוב לכלכלה, ובעניין זה על שר בנט גם לדבר וגם לעשות.
