|
1 |
|
| |
|
פוגילמן הפך עצמו למשרד שידוכים למחפשי עבודה בלתי חוקיים ולמשרד לעידוד הגירה בלתי חוקית של מחפשי עבודה,,,, |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
בג"ץ=משרד שידוכים |
|
|
2 |
|
| |
שלטון דמוקרטי הוגדר כשלטון של העם באמצעות העם למען העם. כדי להבטיח זאת הודגרו לדמוקרטיה שלושה עקרונות מהותיים שבלעדיהם אין היא מתקיימת: שלטון העם, הפרדת הרשויות, והאיזונים ובלמים המופעלים על כל רשות, השניים האחרונים נועדו להבטיח שלא תשתלט רשות אחת ובתטל את רצון העם. בנגוד לכך בישראל שופטים שולטים בלי שהם נבחרים. בית המשפט העליון פלש לתחום החקיקה ואף רצה להעניק זכות זו לכל בתי המשפט תחתיו בטעון הצבוע של "שמירה על זכויות". כמו כן פלש לתחום הוראות הבצוע כך הפך עצמו לרשות על שהיא גם השופטת המחוקקת והמבצעת ועיקרון הפרדת הרשויות בוטל. בית המשפט עוד מתחילת דרכו דאג שלא תהיה כל רשות שבסמכותה לרסן ולבלום את כוחו שלו בכך שכבר בהתחלה שופטים בחרו את עצמם וזה אף נעשה בסודיות. נוסף על כך גם הובטח חוסר פיקוח רשות אחרת על בית המשפט באמצעות חוקים שונים שקידם כמו חסינותם המוחלטת של השופטים או איסור בחינה על כל רשות אחרת לדוגמא בחוק מבקר המדינה. יותר מכך נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק הסכים להקמת נציבות תלונות על שופטים רק אם זו תהיה בפיקוח נשיא בית המשפט העליון כשהוא בכיסוי הועדה לבחירת שופטים בוחר את הנציב. כך לא העם שולט אלא השופטים. בכך בית המשפט פגע בכל שלושת העקרונות המהותיים גם יחד.
ביטול כל אחד מעקרונות אלו הינו חמור דיו והורס את הדמוקרטיה. שופטים שנבחרים על ידי נציגי העם אך בידיהם הכוח גם לשפוט וגם לחוקק הינם רודנים לא כל שכן כפי המצב בישראל:
1. שופטים ממנים את עצמם וגם אין כל רשות המגבילה אותם. אם לא די בכך.....
2. ועדת אגרנט בהשפעת הכובש האנלי בשנת 1962 אימצה את הדגם המרכז סמכויות יעוץ ותביעה יחדיו עבור משרת היועץ המשפטי לממשלה. אלו הם שני תפקידים שמתקיים בינהם ניגוד עניינים מהותי. למותר לציין כי באנגליה עצמה אין דגם זה מתקיים. אם לא די בכך.........
3. השופט אגרנט אף החליט להכפיף את תהפקיד לבית המשפט. גם בכך לא די......
4. מאוחר יותר בעקבות פרשת בראון-חברון, הסמכות לבחור את היועץ המשפטי הופקעה מידי הממשלה והועברה לידי ועדת משפטנים הנמנית עם הקליקה המשפטית זו גם הראתה את כוחה.....
5. זו אף לאחרונה לא טרחה להציג כמה מועמדים לבחירת הממשלה אלא כפתה עליה אדם אחד – יהודה וינשטיין והממשלה כלל לא נשאלה אם הוא לטעמה להיות לה איש אמונה. אך גם בכך לא די.....
6. בנוסף בית המשפט קבע שוב ללא כל סמכות שאסור לממשלה להשתמש בשירותי יועץ אחר...
כך הועברו החקיקה והביצוע לגופים שאינם נבחרים אלא ממנים את עצמם אין עליהם אחריות כלשהי. משטר זה איננו דמוקרטי כל עיקר אלא אוטוקרטי משפטני.
הפרדת הרשויות היא לב ליבה של הדמוקרטיה ועל לה לרשות אחת להיות גם מחוקקת וגם שופטת. על פי שרל מוטסקייה "אילו חוברה הסמכות לשפוט עם סמכות החקיקה, היו חייו וחירותו של הנתין נתונים לפיקוח שרירותי, שהרי אז היה השופט גם המחוקק" ואלכסנדר המילטון טען: "אין כל חירות אם לא תופרד סמכות השפיטה מסמכויות החקיקה והביצוע". במדינת ישראל בית המשפט העליון מתערב וקובע את החקיקה ואת המדיניות ובכך רומס את הדמוקרטיה מהיסוד. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צרצר |
|
|
3 |
|
| |
אהרון ברק היה ראשון היועצים המשפטיים לממשלה שלחם בשחיתות הממשלה וכמעט ולא ביצוגה. הציבור תמך בפעולות גילויי השחיתויות של ממשלת המערך, לכן זכה לתמיכה בקרב הציבור. בזאת קבע רבות את אופן התפקוד לבאים אחריו. כיון שעוד השופט לנדאו קבע שהיועץ המשפטי לממשלה הוא גם התובע הכללי – זה העומד בראש התביעה, התביעה אוכפת את תפישת עולמו של היועץ המשפטי שהוא גם תפישת עולמה. התגמול שמקבלים תובעים בכירים על התנהגותם התואמת הינו מינוי לשופט בית המשפט העליון, ותובעים פחות בכירים לבית משפט מחוזי ללא תקופת הכשרה בבית משפט השלום.
במיוחד בימי כהונתו של אהרון ברק, בית המשפט העליון הפך את הפרקליטות מלהיות נציגת המדינה למבקרת שלה. לפי גישה זו, לא תמיד ראויה המדינה ליצוג על פי עמדתה אלא לפי עמדות בית המשפט. בית המשפט העליון פסק ללא כל סמכות שרק לפרקליטות המדינה מותר לייצג את המדינה בערכאות. זה בניגוד גמור לנהוג בדמוקרטיות בהן נבחרי הציבור ככל אדם חופשיים לבחור את באי כוחם. בבריטניה עורכי דין פרטיים מייצגים את המדינה. בישראל לפי פסיקה זו שאינה אלא חקיקה דרך הדלת האחורית, לפי פסיקתו של אהרון ברק מחלקת הבג"צים אינה מיצגת את המדינה לפי עמדתה ותכופות בתעוזתה אף בניגוד לזו, תוך העמדת פנים כוזבת כאילו היא עמדת הממשלה. [גישה זו כמובן זלגה לכל המשפטים, שופטים מפעילים לחץ על באי כוחם של בעלי דין ליצגם כפי שבית המשפט החליט.] כיון שכל אדם יכול להגיש עתירה בכל נושא, הרי שכל אדם יכול להתקיף כך בכל את הממשלה שנבחרה על ידי העם בדרך חוקית.
לבית המשפט רצון מדיני משלו והוא מקדמו בעזרת הפרקליטות. לעיתים מחוץ לכותלי בית המשפט מושג הסכם בינו לרשות לממשלה. מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה נילי ארד קידמה כך את רצונו ומדיניותו של בית המשפט, במקום שמחלקת הבג"צים תיצג את רצון המדינה בפני בית המשפט. כך המדינה הוכרחה לספק שרותים ציבוריים לכפרים בדויים בלתי חוקיים – בית המשפט הרי לקח לעצמו זכות לעבור על כל חוק. ארד קידמה תכנון, תקצוב, תיאום, איחוד, קידום והיא לא חשבה שתפקידה ליצג את המדינה אלא תפקדה כמקדמת את מדיניותו של בית המשפט העליון. נילי ארד כמובן תוגמלה והפכה לשופטת.
אהרון ברק המציא כלים משפטיים מוזרים ומעורפלים אשר בעזרתם הפך בית המשפט לרודן המוחלט של המדינה: 1. השפיטות המוחלטת - שפרושה כל עניין בכל תחום כולל מנהלי, צבאי, מדיני.
2. הפרשנות החלטית - בית המשפט חופשי לפרש מעשית כל חוק כראות עיניו.
3. "סבירות" ו"מידתיות"- אמות מידה בלתי מוגדרות המקנות לבית המשפט לפי שקולו בלבד סמכות פסילת פעולות שלטוניות. מובן שפסילות החלטותיה של ממשלה נבחרת הן בלתי חוקיות בעליל. כך נותנת הרשות השופטת פרשנות והוראות לרשויות האחרות והופכת את עצמה לשלוש הרשויות גם יחד. כך בית המשפט מתערב בכל נושא באמצעות מחלקת הבג"ץ ואוכף את גישתו המנוגדת בתחליט למדיניות הרצויה לאזרחי המדינה. מובן שבית המשפט אינו אוכף כלים משפטיים אלו על עצמו.
שנות גלות ארוכות ועוד קודם לכן חוסר עצמאות וריבונות מאז העת העתיקה הטביעו חותם בעם, בחוסר התיחסות והבנת צורת הממשל. לרוב חברי הכנסת וכן לחברי הממשלה אין ידע בממשל בכלל ובדמוקרטיה בפרט, גם לרוב העם אין. השלטון הלא דמוקרטי של מפ"י/העבודה גם לא אהד התמצאות כזו בקרב האוכלוסיה הכללית. מדינאות הינה מדע ומקצוע אך גם לאוכלוסיה הכללית דרוש ידע בסיסי בממשל בכלל ובמיוחד בדמוקרטיה. בישראל אין חינוך מספיק לזה למרות הנסיון לתקן וללמד אזרחות. אזרחים ובינהם המתימרים להיות מלומדים י |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צרצר |
|
|
4 |
|
| |
|
ב-17 במרץ 1992 נחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו 32 חכ"ים הצביעו בעדו, 21 התנגדו ואחד נמנע. בחוק זה אין שום הגבלה לשנותו או לבטלו ברוב רגיל, גם אין הצדקה לכך שהרי נתקבל על ידי בערך רק רבע מחברי הבית וגם זאת בטעיה תוך הבטחה שהופרה. החוק כמובן גם לא כלל הסמכת בית המשפט העליון לפסול חוקים, שהרי איננו בית משפט לחוקה. בית משפט לחוקה יכול להתמנות רק על בסיס הסכמה רחבה של העם ולא במחטף בלא ידיעתו. לחברי הכנסת הובטח שהחוק לא ישנה את האיזונים בין הרשויות. אהרון ברק החליט אחרת, לשיטתו המדינה עברה מהפכה חוקתית. לאמיתו של דבר היתה זו הפיכה בדרך ערמה בה השלטון הועבר מהממשלה הנבחרת לשופטי בית המשפט העליון הבוחרים את השופטים. מכאן בטלה הדמוקרטיה אהרון ברק וחבר מרעיו אוהבים בכל ענין לחזור על המנטרה "דמוקרטיה" וכמה שהם דואגים ומגינים עליה. כאשר אהרון ברק טוען דבר מה בתוקף, ניתן להיות סמוכים ובטוחים שההפך הוא הנכון. הוא ושופטי בית המשפט העליון האקטיביסטים אינם מגיני הדמוקרטיה אלא הורסיה. אלו מקימים שלטון על העם שלא באמצעותו או בכל התחשבות ברצונו ולחלוטין לא למענו כי אם נגדו. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צרצר |
|