לפני ימים ספורים החלה להיות משודרת העונה השלישית של סדרת הטלוויזיה - "פולישוק".
למי שלא יודע במה מדובר - זוהי סדרה המתארת את התנהלותם של אישים פוליטיים ובראשם שר הזוי העומד ברשות מפלגה הזויה אף היא, מפלגה שזכתה ל-3 מנדטים בבחירות אך עקב היותה לשון מאזניים במשחק הקואליציוני, היא מגיעה להישגים מרשימים בכל הקשור לחלקה בממשלה העומדת לקום.
מה שאנו רואים בסדרה זו זה שהדבר היחידי, אבל באמת היחידי, המעניין את הפוליטיקאים זה הישרדותם במסדרונות השלטון. טובת העם, טובת אזרחי המדינה ואפילו טובת אלו שהצביעו עבורם - הס מלהזכיר. הדבר מוצג בצורה הומוריסטית נפלאה לטעמי.
סדרה דומה שודרה לפני שנים רבות ב-BBC - yes Minister ומאוחר יותר סדרת המשך yes Prime Minister.
ועתה, לחלק שהוא הרבה פחות משמח ואפילו מדאיג. נניח שרק מחצית האירועים המתוארים בסדרה לקוחים מהחיים. נניח שרק מחצית המקרים מדמים מקרים אמיתיים. אני סבור כי יותר ממחצית אך גם אם מדובר רק במחצית, הרי שמצבנו עגום למדי. המשמעות היא שהמנהיגים שלנו עוסקים בחלק ניכר מזמנם בהתנהלות פוליטית שאין לה ולא כלום עם צרכיי האזרחים. אנו בוחרים בהם בתקווה שיעשו עבורנו לפחות את מה שהבטיחו שיעשו. אתם יודעים מה - שייעשו רק מחצית ממה שהבטיחו - דיינו. במקום זאת, הם עוסקים, על חשבוננו, בתרגילים פוליטיים שמטרתם הישרדות בשלטון ותו לאו.
מה שיותר מטריד זו העובדה שהמצב לא ישתנה. בשיטת הבחירות הקיימת בישראל על הפוליטיקאי הרוצה לשרוד לעסוק רוב זמנו בתרגילים פוליטיים; תככנות; רמאות; הבטחות שווא; הצהרות ריקות מתוכן; ועוד. אחרת, לא ישרוד הפוליטיקאי.
הפתרון הוא לא כל כך מורכב. אם בעלי התפקידים השונים ברשויות יוכלו לכהן רק קדנציה אחת, לא חשוב כרגע מה אורכה, הרי שכל המעשים הקשורים בצורך להיבחר מחדש כבר אינם רלוונטיים. תקופת כהונה של חבר כנסת או ראש ממשלה צריכה להיות ארוכה מספיק על-מנת שיוכל לפעול לא רק לטווח הקצר כפי שקורה היום. השכר צריך להיות כזה שהתלות העתידית של הפוליטיקאי בבעלי הון מאבדת הרבה מחשיבותה. השילוב הנ"ל בהחלט יכול להביא לכך שמנהיגנו יעסקו בטובתנו ולאו-דווקא בטובתם הם.
