בגן של שושנה היכה דני את דינה (סיפור אמיתי, השמות בדויים). דינה הייתה ילדה חמודה ותוססת כל הבנים רצו לשחק איתה. הוא דחף אותה על אבן, היא נפלה ונחתכה קשות בידה. פנייה דחופה לבית החולים - תפרים ומנוחה.
ואחר כך?
כשחזרה דינה לגן שמרו עליה מכל משמר. היא התבקשה לשבת ליד הסייעת או ליד הגננת ולהיזהר שלא יפגעו בה שוב. כשניסתה להצטרף למשחקי הריצה והשמחה דרשה ממנה הסייעת הדואגת להיצמד אליה כדי לא להיפגע שוב.
בסוף השנה הייתה דינה ילדה חסרת ביטחון ומפוחדת. דני הרגיש חזק ובטוח. וזוהי המדיניות שלנו.
אסור להרגיז מפגעים. יש להתגונן כדי לא להיפגע. נפגענו?
ניזהר יותר בפעם הבאה.
זהו ביטחון הפנים במדינה. מדינה שהתאפקה שנים רבות כל כך מול הטרור המתמשך ומסלים באין עוצר באין בלמים. נפגעה תינוקת, נרצחה תינוקת, נפגעו יהודים, נרצח יהודי. אנו שומעים מקטרים וממשיכים. הפגנות קטנות. קצת התלהמות בפייסבוק. מוציאים קיטור וממשיכים הלאה.
אבל אולי מחר יהיה עוד פיגוע, אז נכתוב עוד סטטוס זועם בפייסבוק. נתפלל שוב לשלום הפצועים.
ומה עושה הממשלה? למה היא לא דואגת שנהיה בטוחים?
היא דואגת. היא שולחת בלוני צפייה לשמים, מציבה בטונדות בתחנות. דורשת שניזהר. היא מאיימת על מתנגדי הטרור היהודיים שמעזים להפגין את התנגדותם על-ידי גרפיטי מקושקש. היא מונעת מיהודים לעלות להר-הבית כדי לא להרגיז את המוסלמים.
ככה היא שומרת עלינו.
לאחר שנים רבות של סלחנות והעלמת עין גדלה מפלצת הטרור הקטנה והאיטית והיא כבר מרימה ראש ונעשתה גדולה ומתלהמת בתמיכת העולם המוסלמי מסביב השמח לאידנו ומצליח להסית את העולם המבולבל הרואה ולא מבין מה הוא ראה בעצם... אז עכשיו איבדנו שליטה וסר ביטחון הפנים מהארץ.
אולי כדאי למנות שר לביטחון פנים?
