כל יהודי, דתי מאמין או חילוני, מכיר היטב את הדיבר השישי הקובע - "לא תרצח". אולם בניגוד לאיסור הגורף הזה מסתבר, כי במקרים חריגים, ההרג מותר ואולי אף הכרחי, כפי שעולה בבירור מן הכלל הקובע במפורש - כהוראה החלה על האדם הפרטי, כמו גם על האומה - כי "הקם להורגך השכם להורגו". כלל זה נובע מן ההכרה האנושית שמותר לאדם להתגונן ב"מהלומת מנע" ולהציל את חייו במחיר החיים של מי שמסכן אותו, כהגנה עצמית.
אבל כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת, היו אזרחים ישראלים - "המחתרת היהודית" - שלקחו את הכלל הזה רחוק מדי. בתגובה לפיגועי טרור ערבים, ונוכח מענה לא מספק מצד הממשלה, נטלו את החוק לידיהם והחליטו להשיב מלחמה שערה באופן שאינו נופל בעוצמתו ובאופיו מפיגועי המחבלים. התוצאה החמורה הייתה: פגיעה בחפים מפשע.
כמעט 25 שנה חלפו מאז. הטרור הערבי לא זו בלבד שלא פסק אלא הוא אף התעצם תוך שהוא משנה צורה, כשבימים אלה הוא מפעיל גל טרור של אירועי דריסה ודקירה רצחניים - במקום טרור מתאבדים או מכוניות תופת. לפי אופן הפעולה התוקפנית הזו, המתבססת על הסתה ועל אמונה כי אבד כוח ההרתעה של השלטון הישראלי - סביר להניח שיד ערבית אידיאולוגית מפעילה את ההתנקשויות שמתעצמות ואת אלה שכנראה עוד יגיעו. המטרה של כל אלה ברורה: לזרוע בישראל פחד ותחושה של אובדן יכולת השליטה של השלטון המרכזי.
ייתכן מאוד שהמחבלים הערבים ושולחיהם מאמינים, כי מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח. אבל הסימנים בצד הישראלי של המפה דווקא מצביעים על כך שמכת הנגד הישראלית נמצאת בשלבי התגבשות - ולא כמגננה אלא כמתקפה. ושוב אנו עדים לכך שישראל נקלעת למצב שאזרחים שאינם מוכנים לסבול עוד את הכאוס שבו דם יהודי הופך להפקר - עלולים לקחת את החוק לידיהם, בעיקר נוכח העובדה שהממשלה וראשה מסתפקים בדיבורים ואינם מגיעים לכלל מעשים נחרצים שיחסלו את האיום הרצחני החדש ויחזירו לתושבי ישראל את תחושת הביטחון שאפשר לחיות בארץ הזאת.
משימה צבאית
היום המצב שונה ממה שהיה בעבר הרחוק. ציבור גדול ורב בישראל כבר הפנים מזמן את ההכרה שאין לנו ארץ אחרת וכי ישראל היא אכן נחלתנו.. והאמונה הזו כבר אינה נחלתו הבלעדית של מיעוט דתי. היא חלחלה עד למעמקים ברוב רבדיה של ישראל.
דוגמה לתפיסת העולם הלוחמנית הזו - ממש כאילו היא הנחיה אלוהית - ניתן למצוא בפקודת היום של מח"ט גבעתי עופר וינטר ערב היציאה למבצע "צוק איתן". וינטר לא דיבר אז על עוד משימה צבאית שאותה יש למלא בהתאם לפקודה. הוא דיבר על שליחות אלוהית. "ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף, מנאץ ומגדף, את אלוקי מערכות ישראל" - כתב המח"ט והוסיף: "אנו מקבלים על עצמנו את המשימה מתוך שליחות וענווה גמורה ומתוך שאנו מוכנים להסתכן ולמסור את נפשנו על-מנת להגן על משפחותינו, על עמנו ועל מולדתנו". בדף שחולק ללוחמים הדגיש מפקד החטיבה המאמין שיש ביכולתם של חיילי צה"ל לעמוד במשימה "על-מנת להכרית אויב ולהסיר את האיום מעם ישראל".
מילותיו של המח"ט וינטר - שנאמרו כדי להפיח רוח קרב בלוחמיו - יכולות בקלות להפוך לסיסמת המלחמה של ציבור שאינו מוכן לשבת באפס מעשה כצאן המובל לטבח. הדברים חדורי האמונה האלה עשויים להפוך לעמוד האש ההולך לפני מחנה גדול ורב, שבעקבותיו יצעדו לוחמים מנוסים - בסדיר ובמילואים - שיהיו מוכנים לצאת למסע מלחמה מאורגנת, ואף להקריב את חייהם, כדי לזרוע פחד מוות בקרב כול הטרוריסטים הערבים שמשאת נפשם היא לגרש אותנו מכאן.
אל נתפלא אם בשעה זו ממש כבר יושבים מומחי אסטרטגיה ישראלים, שלמדו בשורות צה"ל את תורת המלחמה, והם מכינים את תוכניות המערכה, כשרשימת תחומי הפעולה ההתקפית ברורה להם ושאותה ניתן הגדיר כפעולות תגמול על-פי סדר קדימויות במתכונת "מידה כנגד מידה".
תחילה - פגיעה ברכוש. כאשר בטירה שבמשולש ניסו חמומי מוח ערבים לבצע לינץ' באזרח ישראל והציתו את רכבו, התגובה שתנחת על ראשי הפורעים תהיה הצתת מכוניות לא רק בטירה אלא גם ביישובים ערביים אחרים בתחומי הקו הירוק, ובעיקר באלה שמהם יוצאים מפגעים, וכמובן - ביישובים ערבים בשטחי יהודה ושומרון. השלב הבא יכול להתפתח לכיוון של חסימת צירי תנועה אל יישובים ערבים. ולא רק באמצעות הצבת מחסומים זמניים, אלא על-ידי הריסת כבישים באמצעות ציוד מכני כבד. לכך יכול להיות שיצורפו מבצעים לניתוק מערכת אספקת החשמל והמים, כמו גם חיתוך צמיגים של מכוניות חונות ביישובים הערביים. אחר אלה עלול להגיע תורם של "מבצעי טיהור" שיכללו גירוש ערבים - ישראלים או מאזור איו"ש - ממקומות עבודתם בישראל. בצד אלה ייתכן שיאורגן ויופעל חרם קונים ישראלי בכפרי המשולש כמו טייבה, טירה, אום אל פאחם, כפרי הגליל השונים. ולא בלתי אפשרי שיוטל "חרם ביקורים" בכל יישובי הפזורה הבדווית בנגב כדי לאפשר נסיעה בטוחה, ללא יידוי אבנים, בדרך מערד לבאר שבע. השלב הבא יבוא בעקבות פגיעה בערכים מקודשים לישראל והוא יכלול: הצתת מסגדים, הריסת צריחי מסגדים ועוד. רק אחרי כול אלה ייתכן שתבוא הפגיעה במי שנתפס כשהוא מנסה לרצוח יהודיים כמו אירועי הרצח בתל אביב, בגוש עציון ובכל מקום אחר.
המסר של כול פעולות התגמול האלה אמור להיות חד כלהב המאכלת: אם אנחנו לא נוכל לחיות במולדתנו בשלום ובביטחון - גם אתם לא תוכלו ולא תהיה לכם ברירה אלא למצוא לעצמכם ארץ מושב אחרת. לכו לחיות בתחומי הרשות הפלשתינית. לכו לעזה. לכו ואל תשובו.
דבר אחד חייב להיות ברור: זה איננו תסריט דמיוני. אם הממשלה לא תתעורר בהקדם ותפעיל את כל האמצעים העומדים לרשותה לחיסול שפיכות הדמים, כולנו נמצא את עצמנו על סף תהום, בלב להבות התופת, בדרך אל מלחמת עולמות.
