החלטתו הגזענית של ראש עיריית אשקלון השבוע - מקוממת. אין להחליט החלטות כוללניות לגבי ציבור שלם, שרובו המכריע אינו שותף לפשעיהם של מעטים בתוכו. השיח התקשורתי והציבורי עסק ועוסק למכביר בגילויים של גזענות של יהודים כלפי ערבים. אפילו היועץ המשפטי לממשלה התעורר מתרדמתו והחליט לבחון את דבריו של
איתמר שמעוני. לא ראינו חריצות כזאת מצד היועמ"ש בהקשר של גזענות של יהודים כלפי יהודים, כולל רוח כזו המנשבת בחלונות הגבוהים של משרד המשפטים.
איסור על פועלים ערביים להיות מועסקים באתרי בנייה באשקלון היא גזענות. איסור על יהודים לבנות את בתיהם בירושלים, ביהודה ובשומרון - אף הוא גזענות. אבל, הצבועים המתגייסים - בצדק - לגנות כל אמירה פוגענית כלפי ערבים ממלאים פיהם מים לנוכח גזענות זו, המותרת בעיניהם למען "השלום" וכדי להשקיט - ולהקשיח - את דעתו של מכחיש השואה מרמאללה ותומכיו בארץ ומעבר לים. ומי שמצדדים בהקפאה הגזענית של בנייה יהודית אינם מעלים כלל בדעתם להקפיא בנייה ערבית בכלל ובעיר רוואבי בפרט. ממשלת ישראל והקרן הקיימת לישראל נרתמו לסייע לבניית עיר חדשה לאויב, ומי שדורש ביקורת על קק"ל אינו מבקש לבחון פעילות אנטי ציונית שלה. וכן, צילומי האוויר של ארגוני השמאל הגזעני אינם מתעדים פעילות זו, כי לא לכך יועדו הכספים הרבים שהם יונקים ממקורות אנטישמיים.
גורמים ממלכתיים ומשפטיים ישראלים כרתו למעשה ברית בלתי קדושה עם גורמים דתיים מוסלמיים: אלה ואלה שוללים את חופש התפילה מיהודים במקום הקדוש ביותר ליהודים - הר-הבית - בשעה שהם מקפידים על הבטחת חופש התפילה למוסלמים, ומערכות המשפט ואכיפת החוק של ישראל "הריבונית" אוכפות את האפליה על-רקע דתי, שלא לומר גזעני. התוצאה זהה: הר-הבית לא בידינו; יהודים מנועים מלבקר ומלהתפלל בחופשיות בהר-הבית.
ישראל משקרת כשהיא מכריזה שבישראל יש חופש תפילה לכל. האמת היא שבישראל יש חופש תפילה לכל, פרט ליהודים. ישראל "הריבונית" משדרת שתפילת יהודים, ולאחרונה שאפילו ביקורי יהודים ללא תפילה - הם פרובוקציה. במקום להיאבק באפליה, ישראל נותנת לה יד, תחת סיסמת שמירת הסטטוס-קוו. אם גישה זו תימשך, הסטטוס-קוו העתידי ייחשב לכזה שבו אסור ליהודים לבקר בהר-הבית, אפילו בלי להתפלל.
גזען איננו יהודי שעולה להר-הבית כמו כל אדם אחר, אלא מי ששולל זכות זו מיהודי בשל היותו יהודי. מי שנחרד מגילויי אנטישמיות באירופה אינו יכול להתעלם מגילויי אנטישמיות במדינת היהודים, שדווקא בה קיים חופש תפילה לכל אך לא ליהודים, וחופש בנייה לכל אבל לא ליהודים. איסורים כאלה, אילו היו מופעלים כנגד יהודים באירופה היו מעוררים זעם וביקורת אצלנו. כאשר אותם איסורים מופעלים נגד יהודים בישראל הם מוצגים כצעד הכרחי למען השלום, שאפילו "שלום" איננו, אלא מעשה חזירי, דורסני וגזעני. "אור לגויים", ואולי נכון יותר לומר: חושך לגויים!
פשע שנאה איננו רק גילויי גזענות ואלימות של יהודים נגד ערבים. לא פחות מכך הוא כוונות של יהודים לנקוט גזענות ואלימות של יהודים נגד יהודים. כאלה הם, למשל, הדיבורים והכוונות לגרש מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם ולהקריב את זכויותיהם -
כבוד האדם וחירותו - למולך של דת "השלום". כן, גם זו היא מלחמת דת. לדת "השלום" יש כל המאפיינים של דת קיצונית, כולל הנכונות להקריב קורבנות "שלום". הנאורים בעיני עצמם אינם רואים בכך גזענות, בשעה שזו ההגדרה הנכונה של גחמותיהם: גזענות!.
