ספרות ההלכה, מאז ימי הלל ושמאי ועד ימינו, זרועה מחלוקות, וכולן לשם שמים. הצד השווה שבהן, ששותפיהן הקפידו לכבד האחד את זולתו. מספרת הגמרא: "אף על-פי שנחלקו בית שמאי ובית הל ... לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: 'האמת והשלום אהבו'" (בבלי יבמות י"ד, ב').
עד שבגלות מזרח אירופה – וזהו עוד אחד מקילקולי הגלות הארורה – קמו בדורות האחרונים בעלי מחלוקת, שהפכו את אש המחלוקת למצווה דתית שיש לקיימה בקנאות קיצונית, ב'הידור'. בעלי המחלוקת נטלו לעצמם מונופול על התורה, ומכוחו הם פוסלים בהבל פה ובגסות רוח כל מי שאינו לדידם, בבחינת: אני ואפסי עוד. כך העזו ברוב חוצפתם לכנות את גאון ישראל הגר"ע יוסף "עם
הארץ" (עפ"ל), את הגר"ש גורן כינו סתם שלמה גורן, חב"ד הפכה בפיהם ל"כת הקרובה ליהדות", הרב עדין שטיינזלץ "הוא אפיקורס" מבחינתם (כל הציטוטים מתועדים שחור על גבי לבן); והכי נחות בעיניהם הוא הציבור הספרדי שומר המצוות, שבעליבותו עדיין מתרפס בריקודי 'מה יפית' בפני היורקים בפרצופו, מאמץ את פילפוליהם, שפתם ולבושם ואפילו את ה'השקופע' שלהם.
יורשם של הקנאים הללו, היומון הליטאי יתד נאמן, הולך בדרכם ושופך כיום מררתו, לעבר כל מי שאינו סובר כמותם בנושא השמיטה, מחרף ומגדף את אלה שרבותיהם הורו להם אחרת. כל מה שאינו לטעמם, מזולזל בהתנשאות ליטאית טיפוסית: "קונצים", "חוכא ואיטלולא", "מכירה שאינה ראויה לצור על-פי הצלוחית" (כל הציטוטים, מ
עיתון הביבים הליטאי הנ"ל). רשאי כמובן כל אדם לנהוג חומרות כאלה ואחרות, אך מי מינה אותם לנהל חשבונותיו של הקב"ה כלפי כלל ישראל? מי שמם לנאץ את גאוני הדורות האחרונים? מי העניק להם מונופול על התורה?
לך תסביר להם שלמרבה הצער אבד מאז חורבן הבית חשבון השנים (ובאין יובלות כל מניין השמיטות מוטל בספק גדול). מה לעשות שמצווה יקרה זו, הפכה למצווה מדרבנן, ונגדה עומדת מצווה מדאורייתא: "וָחַי בָּהֶם", ולא שֶיְממן בכספו את פרנסתם ונשקם של מרצחים ישמעאלים.
כל עגבנייה נוכרית מממנת עוד קליע
לפני כמאתיים שנה צצה הבעיה לראשונה: יהודים בחברון שהתפרנסו מן החקלאות, תהו כיצד ינהגו בשמיטה מבלי להידרדר לחרפת רעב. רבה של חברון הגאון רבי מרדכי רוביו, יזם אז את היתר המכירה הראשון, ובדרכו הלכו הראשון לציון הרב אליהו משה פניז'ל, רשכבה"ג ר' יצחק אלחנן מקובנה, ורבים מגדולי הדור ההוא שהסכימו עימם.
מנגד התייצבו ברבות השנים מתנגדי ההיתר, שרובם ככולם נמנים – כמה לא מפתיע – עם מתנגדי רעיון תחיית עם ישראל בארצו. וכי מה היה איכפת להם להטיל על אחרים, חקלאי א"י, שיקיימו מצווה שהם עצמם פטורים ממנה, גם במחיר חרפת רעב? ממשיכיהם מוסיפים כיום נופך משלהם: חרפות וגידופים כנגד מאמְצי היתר המכירה.
המדהים הוא שאותם מחרפים ומגדפים, נוקטים מבלי למצמץ בשיטת היתר המכירה ממש, כדי לדלג עימה בקלילות על פני איסורים חמורים שמדאורייתא ממש: ערב פסח הם 'מוכרים' חמצם לגוי ועוקפים את איסור "בל ייראה ובל יימצא"; באמצעות קומבינה של מכירה זמנית לנוכרי הם עוקפים בקלילות איסורי מתנות כהונה ובכור בהמה; הם מתנהלים עם בנקים וגופי אשראי תוך נטילת ונתינת ריבית מדאורייתא, בחסות תירוצים מפוקפקים; בשבת הם מטלטלים בחסות חוטי העירוב; ועוד ועוד. כל המעקפים כשרים, רק לא היתר המכירה. זוהי ה'פרומקייט' (דתיות קנאית עצבנית) שלהם: הטלת עול שמיטה דרבנן על כתפי אחרים. ואם יגיעו חקלאים אלה לידי פת לחם – למי איכפת? העיקר שאת נפשם הצילו ממצווה, שכל כולה מדרבנן.
ולא נחה דעתם של חלקים מאותו ציבור (לא כולם, אבל מרביתם), שברוב פרומקייט כרתו ברית עם האויב הפלשתיני ונזקקים לתוצרתם. מה איכפת להם שבאמצעות אותם פלשתינים ספקי מזונם, מגיע כספם לקופות החמאס והג'יהאד ודאעש, ומממן רכישת אקדחים וכדורים לרצח יהודים, מהסוג ששימש בידי רוצחים שפלים לביצוע הטבח המזוויע בהר נוף? מה איכפת להם שכל עגבנייה נוכרית שהם נוגסים בה לתיאבון ברוב פרומקייט, מממנת עוד קליע של אקדח ומסייעת לרצח הבא?
"פרומקייט אינה הדת של הקב"ה"
אין לך אכזריות גדולה מזו. אין לך רשעות גדולה מזו, שברכישת יבולי פלשתינים, מעודדים 'בהידור' את החקלאות הערבית בארץ ישראל ואת אחיזתם בא"י, בניגוד מוחלט לאיסור "לֹא תְחָנֵּם" (שבו יש הנאחזים בהתנגדותם להיתר המכירה). אין לך צביעות גדולה מזו, שבמציאת כל טצדקי שבעולם לרמיסת מצוות שיסודן דאורייתא ממש, ומאידך מתעקשים על מצווה שכל כולה מדרבנן, ואינה אלא זכר למצווה המקורית, בבחינת "הציבי לך ציונים".
ילמדונו אפוא רבותינו: לדידכם, שהיתר המכירה הוא רק 'קונצים' וחוכא ואיטלולה, הרי שגם הפרוזבול שתיקן הלל הזקן הינו בגדר 'קונצים' וחוכא ואיטלולה. הגם הלל הזקן הוא בעיניכם מרוקחי ה'קונצים'? שהרי אין 'קונצים' למחצה, לשליש ולרביע. או-או.
לא סתם התבטא הגאון הגדול רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק, בבוז מושחז, כלפי המכשלה המחרידה שבפרומעריות עודפת: "חסרונם אינו מפאת חולשתם בדת, אלא דווקא רק משום הפרזתם בדתיות; ודתיות יתר, אינה הדתיות של הקב"ה נותן התורה" (במקור זה נשמע כך: "דֶער חיסרון איז נישְט וַייל זֵיי נישְט פְרוּם; נָאר וַייל זֵיי צוּ פְרוּם; אוּן צוּ פְרוּם, איז נישְט דֶעם נותן התורה'ס פְרוּמְקַַייט"). מדהים. נוקב ויורד עד חדרי בטן.
אז מה, פירחחי יתד נאמן? גם על הגר"ח תכריזו איש של 'קונצים' וחוכא ואיטלולה?
