החלום הערבי להקים מדינה אחת (כביכול) תוך קיום מדינת-אויב, ישראל, בתווך, בין שלושה גזרי-מדינה, חלום זה לא יכול להתממש לעולם, ללא הכרה בקיומה של מדינת הלאום היהודי במיקומה הנוכחי וההיסטורי. כל בר בי רב יודע, שכל כוונתם האמיתית היא בעצם לייסד מדינה אחת על כל השטח של ישראל, מהירדן ועד הים התיכון. על כך הם מכריזים בספרי הלימוד שעל פיהם הם מחנכים את ילדיהם בבית הספר.
חלומו של האיסלאם לכבוש את כל העולם, ולחזור לימי הזוהר של הסולטן סולימן המפואר מהמאה ה-16 - עבר שינוי בקרב הערבים המסתופפים סביבנו ובמחוזותינו. כאן, הם שואפים רק ל"פלשתין גדולה". שמה של מדינת ישראל לא נזכר כלל במפות ספרי הלימוד שם. במיסגדים - מטיפים האימאמים השכם והערב להשמדת ישראל, ומעניקים תואר "שהיד" לכל רוצח יהודים, אזרחים, חיילים, נשים, ילדים ומתפללים מבוגרים בבתי הכנסת.
אצלם אין חוק ואין גבול לטרור. הכל ראוי לדעתם, ובלבד שישיגו את מטרתם. אפילו לגווע ברעב הם מוכנים. במילא, השלטון המקומי לא מעניק להם את השפע שמכבירים עליהם כל המעצמות, האו"ם ומדינות אירופה טובות הלב. כי הכל מגיע הישר לכיסי מנהיגיהם. לעומת זאת, משפחות הרוצחים זוכות בגימלאות חודשיות נדיבות, מה שמהווה קידום כלכלי בטוח למשפחת כל רוצח ומפגע.
הערבים בזים גם למקדשיהם, בזה שהם הופכים אותם לקיני מרצחים ספוני נשק וכלי משחית.. על-מנת לעקוף את בדיקות המעברים מהשטחים לישראל, הם מטמינים אלפי זיקוקים וכלי משחית בתוך מכולות משלוחי צעצועים המיועדות לסוחרים ערבים תושבי ירושלים, כדי לסייע למלחמת העצמאות של ערביי ישראל. הם מצליחים לעקוץ, ולפגוע באנשי הביטחון שלנו, שכבולים בגלל אימת הבג"ץ, ומנועים מלחסל במיידית את הפורעים שכל כוונתם לרצוח יהודים.
אך כשם שחיסלנו את יתוש האנופלס בביצות בראשית המאה העשרים, כך נחסל גם את נגע הפיגועים..
מדוע לא יכול להיווצר סיכוי לקיום מדינה פלשתינית?
מדינה פלשתינית, לא יכולה לקום יש מאין. אפילו לו רק מבחינה פיסית זה לא יתאפשר. במידה ולא יעשו עמנו שלום - גם אם היא תזכה בהגדרה של מדינה פלשתיני, - כאשר בינות לכל שלושת חלקיה - בשומרון, ביהודה, וכן בשטח הנשלט בידי החמאס ברצועת עזה, קיימת מדינת ישראל, שנחשבת לאויבת - איך יהיה אפשר להתקיים מסוגרים בשטחים "המשוחררים" שלהם?
ללא משאבים, ללא אוצרות טבע, וללא בסיס כלכלי, אין למדינה כזו סיכוי להתקיים. גם אם השנורריזם שלהם מהאו"ם ומדינות איחוד אירופה יימשך. לעומת זאת - שלום ביניהם לבינינו, היה מביא בעקבותיו שגשוג כלכלי ופיתוח ללא גבול של כולם.
קיומם כיום מתקיים אך ורק בזכות נדיבותנו הליברלית, המאפשרת להם לקבל אספקת מזון וחמרי בנין. וכך, החיים בעזה החמאסית יכולים להימשך, איך שהוא. אבל אין להם שום בסיס כלכלי שיכול לאפשר את קיומם שם - לחיות ב"מדינת פלשתין", ללא שיתוף פעולה ידידותי מאיתנו המאפשר עבודת ערבים מהשומרון בתוככי ישראל, במידה וקיבלו אישורים לכך. או שמא הם מעוניינים לחיות בגטו משלהם, כמו שהיהודים חיו באירופה עד לסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20.
אם הערבים מסתפקים בקבלת תואר ריק של "מדינה", ללא הסכם שלום עמנו, אך כולל המשך מעשי הטבח והרציחות האכזריים בסגנון הערבי הידוע - תוך זמן קצר יכבה להם הפתיל הכלכלי, והם יעקרו לארצות הים כדי לחיות שם ברווחה, ולא בגיטאות. גם אם ללא התואר "מדינה". כך נהגו ערבים, אותם אני פוגשת בערים הגדולות בעולם, הן במישרות חשובות, והן כבעלי עסקים משגשגים בניו-יורק ועוד.
הגיע הזמן שערביי השומרון ויהודה יתחילו לחשוב באופן עצמאי, ויחדלו להיות המריונטות של ארגוני הטרור למיניהם. ועם עמוד שדרה חזק, יגיעו להישגים עליהם לא חלמו. ובא שלום וברכה על כל המזרח הקרוב. אמן.
