בחירות תכופות

בחירות עכשיו האבות המייסדים של ארצות-הברית חשבו, שצריכים לערוך בחירות כל שנה, כדי שהממשל ייצג כהלכה את רצון העם. פתרונם המעשי - בחירות כל שנתיים. רק חכמי חלם וגאוניה, הפוקקים לעייפה את מקומותינו, חושבים שבחירות תכופות רעות, והם יודעים טוב מבוחריהם מה טוב לעם ולמדינה. כנראה, משום שבחירות מחרידות את שלוות הנבחרים. גחמה רגעית של הבוחרים נטעה את אין עתיד ואת התנועה המגונה בכנסת במקום בערמת האשפה. מנהיגי שתי המפלגות הללו חשבו, שעליהם לנהל את המדינה, ולהשליט את טירופם עליה. מקווה לראות במחיקתן במהרה בימינו, אמן. הגחיך רק במדינה, המתיימרת להיות יהודית, יכולה המשטרע הכושלת לבוא לבית המשפט, ולטעון שתפילת יהודים על הר-הבית ואפילו עלייתם להר המקודש מסוכנות. יהודה גליק כבר הגחיך מזמן את כל מושגינו על זכויות אדם כשמדובר ביהודים; והוא ממשיך לעשות זאת, למרות פציעתו הקשה. כרגיל, מי שעושה צחוק מבריוני השכונה, המאפיה סוגרת עמו חשבון. יהודה, היזהר! יש רק מחלקה יעילה אחת במטה הארצי היא מחלקת תפירת התיקים. גרר פעם היה בממשלה שר חקלאות, שכינויו היה ע"ז - כי הייתה לו רק עין אחת. כשמשה דיין התפטר, אמר לוי אשכול, ראש הממשלה, "בלי עין הרע". אותו הדבר חשתי כשנפטרנו מיהיר ומציפישטות - שני שקי זיבורית, שגדשו את התקשורת, ורק עשו למען עצמם. במכניקה קוראים לטורח הזה - גְרר (drag). יש להודות, אין עתיד והתנועה המגונה הוסיפו למלאי שלנו את גרועי השרים בתולדות המדינה. מה נעשה עכשיו בלי ההטרדה האין-סופית והצדקנות המעושה, שמלווה כל תזוזה שלהם?! ברוך שפטרנו! חוסר-אחריות סקופ אדיר היה ל"קול ישראל" - ג'יל רוזנברג, ישראלית ממוצא קנדי, ששירתה בצה"ל, הצטרפה לשורות הלוחמים הכורדיים נגד המדינה האיסלאמית. אני בטוח, ששורות הכורדים מלאים במשת"פים של המדינה האיסלאמית, אך הידיעה ב"קול ישראל" הפכה את הישראלית ליעד - יותר מכל אזרח מערבי באזור הקרבות. ואכן, כמה ימים אחר כך פרסמו, כי נפלה בשבי המדינה האיסלאמית בקרב על קובאני בגבול טורקיה-סוריה. גם אם הידיעה לא אומתה, נשאלת השאלה - למה היה טוב לסכן את חייה בפרסום חסר-אחריות של העובדה, שהיא ישראלית?! אחינו החובש חובשים קרביים נמצאים בחזית תרתי משמע - הם רואים את כל הנפגעים ואת כל ההרוגים, ומטפלים בהם, והם כמעט בודדים במערכה. "חיילים צועקים את שמך, כשהם נפצעים", אומר חובש קרבי ביחידת צנחנים אמריקנית. בניגוד לרופאים ולאחיות בבתי-חולים, מכירים החובשים את הפצועים, וזה יוצר עומס על החובש. מחקר אמריקני מנסה לבדוק מה קורה לחובשים במהלך שירותם. את המחקר מנהלת ד"ר פאולה צ'פמן, חוקרת רפואית בבית-החולים של המשרד האמריקני לחיילים משוחררים (VA). היא בדקה שמונה מאות חובשים, ומצאה, כי הם סובלים מדיכאון - הרבה יותר מאשר כל בעלי מקצוע קרבי אחר. צ'פמן עצמה הייתה חובשת בשירותה הצבאי, והיא שואלת האם הדיכאון קשור לרגשי אשמה של החובשים. ממצאים ראשוניים של מחקרה העלו, כי חובשים סובלים פחות מחיילים אחרים מתסמינים של הלם קרב (PTSD). היא משערת, כי החובשים, שבחרו מרצונם את מקצועם, חסינים יותר בכל הנוגע ללחץ בקרב. צ'פמן בודקת מה קורה לחובשים שלושה חודשים ושנה לאחר הצבתם הקרבית. היא מעירה, כי הלם קרב יכול להתפתח מאוחר יותר. היא מתכננת לעשות מחקר אורך - משלב הכשרת החובש ואילך, כדי לבדוק כיצד פועלים גורמי הלחץ על החובשים הקרביים וכיצד הם מתגברים עליהם.