במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד גם לא למי שמכונים "גדולים" והדברים צריכים להישמע ולהיאמר. אחרת - אוי לנו: אנו נותנים היתר למעשים שבעבר עשו אנטישמים ורשעים מחריבי התורה ולומדיה, ואילו היום זה מקבל הכשר על-ידי מי שמכונים "גדולים" המעודדים את המעשים הללו, ועל-ידי אלו ששותקים, שמבחינה מסוימת גרועים בהרבה.
איני מתעסק כאן עם אלו שמעודדים את המעשים הללו; זו דרכם וחבל לבזבז זמן עליהם. אני מקדיש שורות אלו לאותם "גדולים" ששותקים ועושים מעשה חמור ביותר. השתיקה שלהם לא רק מתירה את הקורה, אלא היא גורמת שבעתיד נראה מחזות כאלו בעוד הרבה מקומות ויהיה להם על מי לסמוך. הללו יטענו שהגדולים שאינם מחבלים שתקו ולא מיחו, וגם אם אולי לא היה נוח להם - הם לא ראו בזה חומרה גדולה, מפני שאחרת בוודאי היו מוחים.
ישיבת פוניבז' עוברת יום-יום מחזות איומים בכל תפילת מעריב, כשעומדים להתפלל. המחבלים עושים הכל כדי לשבש את התפילה: שרים, צועקים, מכים, זורקים לבן על בעל התפילה. זה הפך להיות למנהג קבוע, ולא שמענו גדול אחד ויחיד שייצא לרחובה של עיר לזעוק: גוואלד! הייתכן שדבר שכזה קורה בישיבה, בבית המדרש, בעת התפילה?! הרי אם חלילה זה היה קורה במקום אחר, העולם היהודי היה מזדעזע.
למי שהספיק לשכוח, אזכיר, כי מה שקרה בעבר בעולם הישיבות במשך הזמן הפך להיות חלק מחיי החברה. התלמידים הללו, המתרגלים למעשים כאלו, זה חינוכם וכך יעשו גם כשיגדלו ובכל מקום. היכן שתפרוץ איזושהי מחלוקת - כך ייראו התפילות שם, והם יאמרו: כך חינך אותנו ה"גדול" שלנו.
כבר היום האלימות היא חלק מהרבה בתי כנסת, אבל עדיין לא רואים מחזות כפי שרואים יום-יום בפוניבז'; זה יקח עוד קצת זמן עד שלא נוכל לתקן. האשמה כולה תהיה מוטלת על ה"גדולים" של ימינו, כולם מקצה לקצה, כל מי שיושב ושותק, מפני שהשתיקה שלהם נותנת לגיטימציה למעשים הללו.
ועוד: כאן המקום להזכיר לאותם "גדולים", שמשום מה יוצאים בקול זעקה כשמדובר בצד מסוים ומתעלמים כשמי שעושים מעשים כאלו הם מן הצד האחר ומוכיחים שוב כמה צבועים הם. לא ביזוי התורה אכפת להם אלא האינטרס הפוליטי, ואין עוד כל ערך לדבריהם גם בתחומים אחרים, מפני שהם מאבדים את אמינותם.
