א. יחי הטיח
אבי בן-ציון, חקלאי בן 63, מנתיב הגדוד בבקעת הירדן, נרצח על-ידי מחבלים. הם הלמו בראשו ורוצצו את גולגולתו. אחר כך גנבו את רכבו ואת הטלפון הנייד שלו. רכבו נמצא אחר כך בכפר קבלאן בשומרון.
למשטרע - כמעט כמו שלושת הקופים - יש תרגולת שקר קבועה: "המדובר ברצח על-רקע פלילי" ... וליתר ביטחון, מסתתרת משטרתנו הכושלת מאחורי צו גורף לאיסור פרסום.
כפי שטענו בזמנו, שרצח שלי דדון היה על-רקע פלילי; מותם של בני משפחת פלמר היה עקב תאונת דרכים; מותו של נתנאל עראמי היה עקב תאונת עבודה; מותו של הרב טלבי היה עקב התאבדות והדריסה של החיילים בגוש עציון הייתה תאונת דרכים...
בדיעבד הודו במשטרע, כי טייחו "כדי לא להעכיר ולהלהיט את האווירה".
אם תמהתם איך קרה, שהדיווח כל כך מוטעה ומוטה - המשטרע מקבלת הון תועפות מקרן אברהם ומקרנות עלומות ברחבי העולם, כדי לשדר טון מתון, פייסני כלפי הערבים. אין למטה הארצי שום כוונה לאבד את האווזה מטילת ביצי הזהב בגלל כמה יהודים שחוסלו פה-ושם.
ב. אנו ניפגש
ספינת-הקרב אריזונה האמריקנית הוטבעה בפרל הרבור באותו יום ונמהר בראשית דצמבר 1941. בהתקפה היפנית נהרגו על סיפונה 1,177 מלחים, נחתים וקצינים.
ארבעה מהצוות ששרד הגיעו השבוע שעבר לפרל הרבור לטקסים לציון 73 שנים לאירוע. כולם בשנות התשעים לחייהם, והתחייבו, שאין זה מפגשם האחרון - למרות שאגודת ניצולי אריזונה אינה מתכנסת עוד.
הארבעה התקבלו בבסיס פרל הרבור במשמר כבוד ימי, ותזמורת צבאית ניגנה לכבודם. בטקס בבסיס הם שתו שמפניה מכוסות, שחיקו את כוסות השמפניה באריזונה. אחר כך כינסו מסיבת עיתונאים לכבודם, והם סיפרו זיכרונות; והוקרן בפניהם סרט מצלילה אל אנייתם, השקועה עדיין כאנדרטה במימי פרל הרבור.
כתשע מאות מחבריהם לצוות לא חולצו מהאונייה הטבועה. אליהם צורפו בינתיים גופותיהם של כמה עשרות ניצולים, שהלכו לעולם, וביקשו להיקבר בים, בתוך הפארק הלאומי הימי, שהוקם לזכר אריזונה וצוותה.
ג. מצמוצים
יותר מחודש היסס אובמה לגבי מחליף לצ'אק היגל, שר ההגנה בממשלתו. ועדיין לא מינה שר משפטים במקומו של אריק הולדר; והכל מול סנאט לעומתי, שש-אלי-קרב מול הנשיא העלוב והכושל ביותר מאז ראשית המאה העשרים ואולי גם קודם לכן.
כרגע על המדוכה שני עניינים עקרוניים: התקציב האמריקני - ובעיקר, תקציב ההגנה; והרפורמה בחוקי ההגירה, שאובמה מתכוון לכפות בצווים נשיאותיים, בניגוד לדעת רבים מהסנאטורים (כולל דמוקרטיים).
מחיר ההתעקשות הנשיאותית יהיו מקלות בגלגלי הממשל - כולל עיכובים באישור התקציב - אך גם במינויים. הסנאט אמור לאשר כל מינוי בכיר - כולל של גנרלים ושל אדמירלים, וכבר כעת תקועים במסדרונותיו כמה מינויים בכירים בכוחות המזוינים, שטרם אושרו למרות שחלף זמן רב מאז שהוגשו לאישורו.
נראה, ששני הצדדים החליטו להתעמת, ולנצל את מלוא הסמכויות, שנתנה להם החוקה - עד שמישהו ימצמץ ראשונה.
ד. תיקון עוול
בארצות-הברית מסתיימים ההליכים לשדרוג העיטור של סרג'נט הנרי לינקולן ג'ונסון, שלחם במלחמת העולם הראשונה, למדליית הכבוד - העיטור הבכיר ביותר בארצות-הברית. לפני כמה שבועות העניקו את מדליית הכבוד למשפחתו של לוטננט, שלחם בקרב גטיסברג במלחמת האזרחים.
ואצלנו, מדווח ד"ר עפר דרורי
ב"אתר הגבורה", כי
חיל הים נתן כעת
תעודת הערכה לרס"ל דני נחושתן, שמשום-מה נשכח כשהעניקו את הצל"שים אחרי מלחמת יום הכיפורים.
לקרוא ולא להאמין - "בלילה הראשון למלחמת יום הכיפורים, ליל 6 באוקטובר 1973, עת שֵרַת כימאי בכיר (בוֹסֶן) ב'דבור' 864 בפלגה 915 - יחידת ה'דבורים' של זירת ים-סוף, השתתפת בקרב בו הושמד כוח של ספינות-דיג, ברטרם, סירות-גומי ואנשי קומנדו מצריים במעגן מרסה תלמת שבמפרץ סואץ. במהלך הקרב פגעת והצתת, כתותחן 20 מ"מ ירכתיים, סמ"ר (ספינת-משמר) ברטרם וכן ירית ושיתקת מקורות ירי מהחוף [המצרי] עד שנפגעת.
"לאחר המלחמה הוענקו שלושה עיטורי מופת וצל"ש רמטכ"ל לחבריך בקרב זה. קריטריונים שהנחו בין היתר את מקבלי ההחלטות להענקת העיטורים היו: א) מי שעמד בעימות ישיר עם האויב. ב) מי שנהג בחירוף נפש ופעל מעל ומעבר מן המצופה ממנו מול פני האויב במסגרת תפקידו והסטנדרטים של יחידתו.
"לאחרונה נחשפו קלטות השמע מתחקיר שנערך בראשות מז"ר [מפקד זירת] ים-סוף שבועות לאחר המלחמה... בהשתתפות פיקוד הזירה, לוחמים ומפקדים שהשתתפו בקרב. מדברים שנאמרו שם באופן מפורש, ומהבנת משמעות התייחסותם של אחרים, מתבררת ומתחדדת תרומתך בקרב זה.
"בתפקודך בקרב מרסה תלמת עמדת בקריטריונים אלו, תוך גילוי אומץ-לב, קור-רוח, נחישות ותושייה, והנך ראוי לקבלת כתב הערכה זה".
ואני תמה - מדוע אין לצבאנו האומלל האומץ ללכת עוד צעד, ולעטר את גיבוריו כיאות? כנראה, חוששים גנץ והגנרלים שלו מפתיחת תיבת פנדורה של העיטורים ביום הכיפורים ובמלחמות אחרות. כפי שכבר הראיתי לא-אחת במחקריי, יותר מדי שקרים, רמאות והתחזות מסתתרים מאחורי המערכת הלקויה של עיטורים בצבאנו, וחתומים עליהם טובי מפקדינו.
ה. גיבור
על סף שחרורו עוטר קפטן דרק הֶרֶרה מהמארינס בכוכב הארד כשהוא הולך בסיוע מערכת ReWalk הישראלית,
שהשימוש בה הותר באחרונה על-ידי הרשות אמריקנית למזון ולתרופות (FDA).
לפני כשנתיים, במהלך קרב באפגניסטן, נורה הררה, ונפצע קשה. הוא המשיך לפקד על יחידה למבצעים מיוחדים של המארינס למרות פגיעתו, עד להשלמת משימתה. ומאז הוא עובר תהליכי שיקום.
קפטן הררה משותק מהחזה ומטה, והשלד החיצוני מאפשר לו רמה מוגבלת של תנועה עצמאית. זו מערכת מורכבת של חיישנים ושל מחשב, המפקחת על תנועת הגוף לפי תנוחות פלג הגוף העליון. לפי הוראות FDA, צריך מלווה להיות קרוב לנכה, ורצוי להשתמש בקביים לייצוב התנועה.
קפטן הררה התעקש לא להשתמש בקביים כשעלה לקבל את עיטורו במחנה פנדלטון של המארינס, ונעזר באשתו. עכשיו, הוא משתחרר מהשירות, ובמקביל לשיקומו, משלים את לימודיו לתואר שני במינהל עסקים באוניברסיטה בסן דייגו.
